מות המנהיג
במשך יומיים שכבה גופתו של קים ג'ונג איל בצפון קוריאה לפני שנודע לארצות הברית כי ראש הדיקטטורה הגרעינית הלך לעולמו
אורלי אזולאי, וושינגטון
למודיעין האמריקאי על גופי הביון השונים יש את מיטב האמצעים הכספיים ומיטב השכלולים הטכנולוגיים כדי לפקוח עיניים למעמקי מדינות רחוקות. מה שקרה השבוע בפיונגיאנג מוכיח כי ליכולת הריגול ואיסוף המידע יש מגבלות משלו. כאשר מדינה נעולה ומסוגרת באופן כמעט הרמטי אפשר להעלים גם ידיעה חשובה, למשל שהמנהיג מת.
לפחות יומיים שכבה גופתו של קים ג'ונג איל בחדר קירור בצפון קוריאה, אבל עד שהטלוויזיה הממשלתית לא הודיעה על מותו של המנהיג הנערץ לא ידעו בוושינגטון דבר וחצי דבר. ידעו שהמנהיג חולה, לפחות שנתיים שהוא חולה, אבל לא ידעו שחלה הרעה במצבו לא ידעו על המוות הקרב, לא ידעו על המוות עצמו.
אי הידיעה הזה תמוה עוד יותר, שכן באמצע השבוע שחלף הייתה אמורה ארצות הברית להעביר לצפון קוריאה כמויות גדולות של מזון וסיוע הומניטרי. תושבי צפון קוריאה סובלים מרעב ומחסור, ורק לאחר חודשים ארוכים של משא ומתן בין פקידים אמריקאים לצפון קוריאנים הושגה עיסקה לפיה ארצות הברית תעביר לצפון קוריאה מזון וסיוע אזרחי בעוד פיונגיאנג התחייבה להשעות את תוכניתה להעשרת אורניום. כאשר העיסקה סוכמה לא היה לצד האמריקאי מושג כי האחראי על ביצוע הדברים שוכב על ערש דווי.
צפון קוריאה היא מדינה נעולה. רק לעיתים נדירות היא פותחת את שעריה בפני זרים. בפברואר 2006, כאשר מלאו לקים ג'ונג איל 64 שנים, הוזמנו כמה זרים לחגיגות יום הולדתו שצוינו ברוב פאר. בין הזרים הללו הייתה גם עיתונאית ישראלית, לא אחרת מאשר החתומה מעלה. ביקרתי שם ביחד עם קבוצה קטנה של עיתונאים ובעיקר דיפלומטים מערביים. הצלחנו לראות בצפון קוריאה רק מה שרצו שנראה: במשך כל שמונת ימי הסיור היו צמודים אלינו שלושה מלווים ומאבטח שתיעדו במצלמות וידאו כל תנועה שלנו. הותר לנו להסתובב בחופשיות רק בלובי של המלון, אבל כל יציאה ממנו הייתה בליווי של נציגי האח הגדול. במלון היחיד בפיונגיאנג אין מים חמים ואין חימום בחדרים אלא בקומה אחת, הקומה בה שיכנו אותנו. אין אינטרנט כמובן וגם לא חיוג בינלאומי. לרשות תושבי צפון קוריאה עומד ערוץ טלוויזיה אחד, ערוץ התעמולה של המשטר, המשדר מבוקר ועד ערב שירי הלל למנהיג היקר ורק את המידע המאושר על ידי השלטונות.
למרות העוני הבלתי נסבל, למרות הרעב, למרות הדיכוי, האזרחים הקוריאנים שפגשנו סיפרו על תחושה עמוקה של אושר שמלווה אותם בעצם המחשבה על המנהיג שלהם. הייתה זו הצצה נדירה לארץ שנראית כמו בית כלא ענק ותושביה משוכנעים שהם המאושרים שחיים בגן עדן.
לכאורה, חייהם חסרי דאגות: הם מקבלים מהמשטר דיור, חינוך, שירותי בריאות וגם מזון. עוף אחד וחמש ביצים לבן אדם לחודש בתוספת כמה קילוגרמים של אורז וכמה ראשי כרוב. בכל דירה ממשלתית מתגוררים ההורים, ילדיהם והסבים והסבתות. בדירה לדוגמה בה ביקרנו היה מכשיר טלוויזיה שנראה כאילו יוצר בשנות החמישים. החיוכים שהופנו אלינו מיושבי הבית היו של אושר גדול. הם סיפרו בגאווה שבקרוב יוחלף מכשיר הטלוויזיה בביתם, כי הבת שלהם השתתפה בתחרויות להתעמלות אמנותית וכיוון שהצטיינה היא ומשפחתה תוגמלו במכשיר טלוויזיה חדש.
ברחבי צפון קוריאה מצויים מתקני כליאה לחינוך מחדש עבור אנשים שאינם מיישרים קו עם המשטר. בבתי הכלא יש אגפים מיוחדים למתנגדים פוליטיים, שיוצאים מידי בוקר לעבודות כפיה. מי שמנסה לחצות את הנהר ולברוח לסין נורה בגבו על ידי יחידות מיוחדות של צלפים המוצבות לאורך הגבול כדי למנוע עריקה שכזו. לרובם אין שמץ של מושג מה נעשה בעולם ומה מתרחש מעבר לגבול.
בסיור שערכנו על הגבול בין צפון קוריאה לדרום קוריאה שוחחנו עם מפקדי הצבא. הם אמרו בגאווה כי צבא של מיליון צפון קוריאנים ימתין לארצות הברית אם תנסה לפעול נגדם. לאחר שמפקד יחידת הגבול קיבל אישור ראיינתי אותו. הוא סיפר לי על הצבא הצפון קוריאני המאומן והמצויד היטב ועל הגאווה הגדולה שיש לצבא בשל העובדה כי אם יהיה צורך עומד לרשותו נשק גרעיני. כשהסתיים הראיון הוא לקח אותי הצידה, חמק לרגע מהמלווים הקפדניים שלנו ושאל אותי אם במקרה יש לי משחת שיניים מיותרת כי הוא חי בביתו עם אשתו, שתי בנותיו, שני חתניו וחמיו וכבר תקופה ארוכה שאינם מצליחים לקבל משחת שיניים כי אין להשיג. כיוון שהכינו אותי מראש לבקשות מהסוג הזה נשאתי בתוך התיק הגדול שלי משחות שיניים, קפה ושוקולד. נתתי לו חבילה קטנה. ואז ראיתי מה זה אושר אמיתי בעיניים של צפון קוריאני.
כמובן שהמנהיג שהלך לעולמו לא חי בצמצום כמו נתיניו: מידי שבוע היה נוחת מטוס פרטי בפיונגיאנג ועליו מכל טוב שרימפס, בקבוקים של ויסקי משובח, מוצרי קוסמטיקה, יינות נדירים וממתקים. המטען הזה היה מיועד למנהיג היקר, לבני משפחתו ולמקורבים ביותר, ראשי המפלגה הקומוניסטית. לרשותו של המנהיג עמדו תמיד מכוניות מרצדס חדישות והייתה לו ספריה של אלפי סרטי וידאו מערביים. הנשיא בוש נהג לכנות אותו בזלזול "הגמד".
בתקופת בוש לא צלחו ניסיונות ארצות הברית למנוע מצפון קוריאה פיתוח של נשק הגרעיני וטילים בליסטיים. כשהנשיא אובאמה נכנס לתפקידו, הוא הורה לחדש את המגעים העקיפים עם צפון קוריאה כדי להגיע עמה להסכם על פיו היא זונחת את הגדלת מצבור הנשק הגרעיני שלה. השבוע הסתבר עד כמה מעט יודעים בוושינגטון על המתרחש בצפון קוריאה. פקיד בבית הלבן סיפר כי גם כאשר צפון קוריאה סייעה לסוריה להקים כור גרעיני קיבלה ארצות הברית את המידע המודיעיני על כך מישראל, שלאחר מכן, על פי פרסומים זרים, הפציצה את הכור.
עתה מנסה וושינגטון הרשמית למזער נזקים ולנסות להבין מה עומד לקרות בצפון קוריאה עם העברת השלטון ליורש, בנו של קים ג'ונג איל. השאלות הן רבות אבל תשובות של ממש אין. החשש הגדול הוא כי השלטון יהיה פחות יציב בשל העדר נסיון וקיים חשש עצום כי רכיבים לפיתוח נשק גרעיני יועברו מצפון קוריאה, מדינה שאיננה מאמינה בחוק הבינלאומי, לידיים עוד פחות אחראיות. עד כה סיפקה צפון קוריאה בשמחה את הצעצועים הגרעיניים שלה לכל המרבה במחיר.
ובינתיים באיראן
איראן היא מדינה מסוגרת פחות מצפון קוריאה, אבל גם בחזית הזאת יש לאמריקאים בעיה מודיענית: הם אינם יודעים מה בדיוק יש לאיראן, היכן היא מסתירה, ולאיזה שלב בפיתוח כבר הגיעה. ליאון פנטה, שר ההגנה האמריקאי, התראיין השבוע לרשת סי.בי.אס ואמר כי איראן תוכל להגיע לנשק גרעיני תוך שנה, אולי פחות. אבל הוא הוסיף סייג: אם לאיראן יש מתקן סודי בו היא מעשירה אורניום בלי שאיש יודע, היא יכולה להגיע לנשק גרעיני מהר עוד יותר. פנטה דיבר על האופציה הצבאית נגד איראן. כאשר נשאל אם תקיפה ישראלית באיראן תהווה בעיה למימשל האמריקאי, הוא השיב: "אם צריך להתמודד עם זה נדע לעשות זאת". פנטה, שרק חודש לפני כן דיבר בפני מתכנסי "פורום סבן" נגד תקיפה צבאית באיראן, הן של ישראל והן של ארצות הברית, ואף נימק זאת בכך כי תקיפה כזאת לא יכולה להיות יעילה כי יש הרבה מתקנים באיראן וחלקם מוסתרים במעבה האדמה, שינה את הטון של דבריו ובראיון השבוע לא פסל על הסף תקיפה כזאת.
הפרשנות היא כי פנטה רצה לשדר בכך איום כלפי איראן לקראת סנקציות חדשות שהמימשל האמריקאי מתכוון להטיל, אבל גם רצה באותה הזדמנות לעשות קצת פוליטיקה ולתת לישראל, ובעיקר ליהודים האמריקאים, תחושה שאובאמה מטפל היטב באיום האיראני, ואף לא יהסס לתקוף, וזאת לאחר שהמועמדים הרפובליקאים עסוקים בקמפיין של השמצות נגד אובאמה שהוא לא דואג לישראל ומפקיר את בת בריתה של אמריקה. ביום שישי שעבר הלך אובאמה לכנס היהודים הרפורמים ואמר להם במילים מפורשות כי לא היה נשיא שדאג לביטחון ישראל כמוהו. "ושלא יגידו לכם דברים אחרים אלו הן עובדות", אמר אובאמה ומנה את כל מה שנתן לישראל בימי כהונתו. עכשיו בא פנטה וסגר למענו את המעגל. הוא הצהיר כי אם איראן תתקרב יותר מידי למצב בו יש לה נשק גרעיני הנשיא אובאמה ידע איך לטפל בה.
