העיקר זה לא העיקר

הסופר האמריקני פטריק ג'י אורורק השווה פעם את מערכת הבחירות בארה"ב לחגיגות חג המולד במקסיקו. כמו שנהוג שם, הוא אמר, מציגים בפני כל משתתף בובה גדולה, נניח של חמור, מלאה כל טוב: הנחות במסים, אפשרויות חדשות לתעסוקה, ירידה באינפלציה, שיפורים במערכת החינוך, מדיניות חוץ נאורה. המצביעים, ממש כמו שיכורי הפיאסטה הגרנדיוזית, מסתובבים אנה ואנה כשעיניהם מכוסות ובידיהם מקל, והם מנסים לדקור את בובת החמור הזו, כדי שחלק מן ההבטחות הצפונות בתוכה יפול על ראשם.

דימוי החמור עצום העיניים הזה אינו רחוק ממה שמתרחש במערכת הבחירות כאן אצלנו, אבל לא רק בגלל המפלגות והמועמדים לראשות הממשלה. אלה, בסיועם של יועצי תקשורת, מומחים לשטיפת מוח ואחרים שתפקידם לרדד מסרים ולתרגם בעיות אמיתיות לסיסמאות קליטות, עושים אמנם כמיטב יכולתם על מנת לעודד הצבעה הנשענת על רגשות, מונעת על ידי פחדים ודבקה בנאמנויות שבטיות, אך גם רוב הבוחרים אינם מתעקשים להכריע באמצעים אחרים. נניח, ניתוח של הנושאים העומדים על הפרק, יכולותיהם של המועמדים, הישגיהם וכישלונותיהם, המערך האנושי העומד מאחוריהם וההערכות בדבר יכולתם ליישם את המדיניות שהובטחה.

השבוע נחשפו הג'ינגלים שילוו את מסעות הבחירות המזורזים של אהוד ברק ואריאל שרון. מיותר להכביר מלים על מטופשותם, למרות שאין להניח שהסיבה לכך היא חוסר כישרון של מקצועני הבחירות. המקצוענים הללו יודעים, ממש כפי שיודעים בסתר לבם המצביעים, שהקמפיין לא צריך להיות מאוד תכליתי, ושחלק ניכר מן המצביעים - אלה שטרם התייאשו ושפתק לבן אינו אופציה עבורם - יודע מראש מיהו המועמד "שלו", וכמאמר הקלישאה, לא תמיד מעוניין שיבלבלו לו את המוח עם עובדות.

מקובל לייחס מונחים כמו נאמנות עיוורת או שבטיות, והצבעה המונעת מרגשות עמוקים, למחנה הימין, אבל אלה הרי מתקיימים גם בשמאל. מעטים הם מצביעי העבודה ומרצ שנוכח אכזבתם העמוקה מברק היו מוכנים לשקול הצבעה למועמד אחר. שרון מחריד אותם, אבל גם אילו היה עומד בראש הליכוד אדם אחר, בעל דעות מתונות ויכולות אישיות מוכחות, קשה להניח שהם היו שוקלים להצביע עבורו.

באותו אופן, ברק יכול לדבר עד צרידות על היציאה מלבנון, על הישגים בתחום החברתי והכלכלי שמשפיעים ישירות על תושבי עיירות הפיתוח למשל, או על זיקתו הפתאומית למסורת ישראל. מחצית מהאוכלוסייה אולי תקשיב, אבל לא תשנה את הפתק שבדעתה להטיל בקלפי. גם אם הייתה למעשים אלה משמעות אמיתית בחיי היומיום של המצביע הפוטנציאלי. חקיקה ביוזמתה של תמר גוז'נסקי, שמיטיבה עם מפגרים, לא תגרור מצביע אחד שמאלה, ויוזמות חברתיות של יובל שטייניץ לא ימחקו את החיוך הלעגני מפניהם של שמאלנים.

באחת ההתבטאויות הפומביות של דן קווייל, סגן נשיא ארה"ב לשעבר, נראה היה כי דווקא הוא מבין את הפרדוקס הזה היטב: "המפלגה הרפובליקנית", הוא אמר, "מעולם לא נטשה את העניים והמסכנים כפי שמאשימים אותנו. להפך, אלה מעולם לא טרחו להצביע עבורנו".

דפנה לוי, עיתונאית