קול באשה
לא רק בישראל חודרת ההפרדה הדתית בין גברים לנשים גם לחיי הקהילה החילונית. מסעדן ישראלי בפלורידה גילה שאם הוא מעוניין לשמור על תעודת הכשרות שלו, הוא צריך להגביל הופעת נשים במקום, אפילו אם מדובר בשלווה ברטי!
בישראל נושא הדרת נשים היה לסוגיה לוהטת בחודשים האחרונים. מהפרדת אוטובוסים לגברים ולנשים ועד לאיסור על חיילות לשיר שירי חנוכה בבסיס הצבאי, הציבור הרחב הזדעדע מגילויי ההפרדה וההפליה הללו שלא מתיישבים עם תפיסת העולם המקובלת בחצי המאה האחרונה לפחות. אבל מסתבר לנו שהדרת נשים מסיבות דתיות-יהודיות איננה מוגבלת למדינת ישראל בלבד. היא קיימת גם כאן, באמריקה!
לפני שלושה חודשים פתח דני סיטון, 67, את הטברנה הישראלית הראשונה בהוליווד, פלורידה. "בלו סטאר", הוא קרא לה. דני, בחור חייכן ולבבי, פתח את המקום מתוך מטרה לגבש את הקהילה ולעשות שמח. "כבר הרבה זמן שאין כאן מועדון ישראלי או מקום מפגש שישראלים יכולים להתכנס בו, לאכול אוכל טוב ולעשות שמח. זה מאוד חסר לי ולחברים שסובבים אותי. אז החלטתי אני לעשות מעשה, למרות שאני בכלל לא מהתחום".
דני אמנם עסק רוב חייו במכירת תכשיטים, לא בהכנת או מכירת מזון, אבל דבר אחד הוא כן ידע על תחום המסעדנות היהודית: אם הוא פונה ללקוחות ישראלים ויהודים ורוצה מכסימום של לקוחות, הוא צריך השגחת כשרות. בהוליווד שולטת בעיקר חברת השגחת הכשרות ORB, הנחשבת להשגחה מכובדת ביותר. הוא הסכים לתנאים שהציבו רבני ההשגחה וקיבל אליו לעבודה את אייזיק בן הרוש, המשגיח מטעם ORB.
הטברנה התפרסמה ברבים והחלה לעבוד, כשעיקר האירועים בה מתקיימים בסופי שבוע. הבעיה החלה כשהזמרת הישראלית שלווה ברטי, שמתגוררת במיאמי בשנים האחרונות, קפצה על ההזדמנות לשיר בפני קהל ישראלי ודני שמח לשבץ אותה להופעות בערבי חמישי. הוא פרסם בקרב הציבור הישראלי את המופע החדש והזמין את הקהילה להגיע לטברנה. זה כמעט עלה לו בתעודת הכשרות.
זמן קצר אחרי פרסום ההופעה של ברטי, משגיח הכשרות שלו הודיע לו שיש בעיה. "אייזיק הודיע לי כי הערב של שלווה פסול בעיניי ההשגחה", מספר דני, "והם מסרבים לתת כשרות למקומות בהן מופיעות זמרות בציבור".
הדרת נשים?
"כן, אני מסכים. זה מאוד תמוה בעיניי".
גם שלווה ברטי בטוחה שמדובר בהגזמה ובצעד מכוון להדרת נשים. "שרתי בישראל בפני נשים וגברים מאוד דתיים. גם בבתי כנסת שרתי ואני עדיין שרה. אני לא יודעת מה יש להם פה. יתרה מכך", היא מוסיפה, "אני חזנית פה בפלורידה. אני מחזנת בימי שישי בבתי כנסת קונסרבטיבים ורפורמים".
מה היה השלב הבא?
דני: "אחרי הרבה ויכוחים, הרבנים הציעו שאשים שלטי אזהרה". בכניסה ובתוך הטברנה עצמה, דני נאלץ להציב שלטים גדולים המציינים שהזמרת שלווה ברטי מופיעה וכי מדובר בערב לנשים בלבד.
"יש פירצה", מסביר לנו אייזיק המשגיח. "אישה יכולה לשיר בערב פרטי שאינו פתוח לציבור הרחב. כמו כן אישה יכולה לשיר בפני קהל של נשים בלבד. לכן הציעו המשגיחים לציין כי מדובר בערב נשים, על מנת שלא להטעות את ציבור הגברים החרדי".
דני עדיין הרגיש פגוע: "קודם כל זה לא פייר, אני מסעדה שפתוחה לקהל הרחב. אמנם בעיקר לישראלים אבל לא רק. אני ציבורי במלוא מובן המילה. הם אסרו עליי לפרסם בעיתונים וכל מי שהגיע למקום מיד נתקל בכניסה בשלט שמציין שהערב הוא ערב נשים.
"אני טברנה. אני יותר קלאב ממסעדה. אני רוצה לבסס את העסק על שמח: מסיבות ואירועים. כרגע אני לא יכול להביא רקדניות בטן או זמרות אלא אם מדובר במסיבה פרטית".
הרב וייס, מראשי ההשגחה בפלורידה, לא התפנה לענות על שאלותינו בנושא. הפנינו אם כך את שאלותינו לרב אלון, הרב הראשי של בית הכנסת "אור החיים" ברחוב סטירלינג, לא רחוק מהטברנה הישראלית. הרב אלון, יש לציין, משתייך על חסידות חב"ד ואינו קשור להשגחה כלל.
"זה לא בהכרח תנאי למתן תעודת הכשר למקום", אומר הרב, "אבל אכן חל איסור ביהדות על גבר לשמוע קולה של אישה שרה". על פי הפסוק "קול באישה ערווה", קובעת ההלכה היהודית כי מטעמי צניעות אסור לגבר לשמוע קול זמרה של אשה שאינה נשואה לו, שכן קול האשה עלול לעורר את תאוות הגבר.
"זה לא כל כך מקובל לא להכשיר מקום בשל כך", חוזר ומציין איש חב"ד. "אבל על המקום לכבד את רצונם של הרבנים העוסקים במתן כשרות. הרי המשגיח מטעמם נמצא במקום וראוי לכבד את דרכו ואמונתו".
הרב אלון בעצמו מדיר רגליו ממקומות בהם מופיעות זמרות. הוא מציית לאיסור ומאמין בחשיבותו. אך לא כך לגבי המשגיח. "לי זה לא כל כך משנה. נוכחותה של זמרת בהחלט לא מחולל את כבודי או פוגע באמונתי", אומר אייזיק.
כשאני מעלה בפני הרב אלון את הטענה שמדובר בהדרת נשים, הוא מיד מזדעק.
"זה לא מתוך רצון להדרת נשים, כלל וכלל! אני מאמין שזה מתוך כוונה טובה ושמירה על מצוות. מה שעושים הקיצוניים הארורים בבית שמש זו התנהגות חמורה שאינה מקובלת עלינו בכלל. זו עבריינות קיצונית. יש דרך ארץ וחייבים לדבוק בה.
"אצלנו בבית הכנסת", מוסיף הרב דוגמה אישית, לפעמים מגיעות נשים במכנסיים קצרים. זה לא מספיק מכובד בעיניי ולא מקובל על הזרם החרדי. אבל אני מניח קודם כל שאותה אישה לא עושה את זה בשביל לחלל את כבוד בית הכנסת ואני שמח שהיא הגיעה להתפלל איתנו". אל מי שהגיעה לבית הכנסת בלבוש שאינו הולם, תיגש אישה מטעם המקום ותגיש לה צעיף רחב ממשי שמצניע את המראה. "לא נבייש את אותה אישה חס ושלום ולא נגרש אותה".
זה לא זלזול באינטליגנציה של הגבר?
"לא, ממש לא מדובר בזלזול", הרב מבקש להסביר. "הקב"ה הוא חכם. הוא ברא את היצר והוא יודע את כוחו. הפסיקה הזו נועדה לסייע לגברים להתמודד עם הייצריות. קול ערב של אישה נמנה עם הדברים שמגרים את היצר. התורה חושבת כמה צעדים קדימה ואומרת לגבר, על תעשה את זה, זה יגרום לך לייסורים".
גבר לא יכול פשוט לשלוט ביצר הזה?
"מי שחושב ככה ומעמיד עצמו במצבים שמעוררים את היצר ואומר: 'אני יכול לשמוע קולה של אישה שרה, אני חזק', בסופו של דבר יעשה משהו מכוער בעולם. זו האמונה שלנו ואנחנו חיים על פיה, כדי להיות טובים יותר ולא כדי לפגוע במעמדה של האישה. מי שבאמת לומד את התורה, יודע שהאישה ביהדות היא העיקר. על פי היהדות גבר צריך לתת לאשה יותר ממה שהוא מסוגל ויותר ממה שהוא מעניק לעצמו. האישה ביהדות היא מעל מקום וזמן".
דברי הרב לא שיככו את כעסה של שלווה ברטי, שהקהל בערב שלה היה מורכב מרוב מכריע של נשים. "עם כל הכבוד, גברים הם לא חיות", מזדעקת שלווה. "התנ"ך שזור בקולן של נשים שרות, כמו מרים ודבורה הנביאה. את שירת דבורה מזמזמים הגברים המתפללים עד היום!"
אני מפנה שאלה אחרונה לדני סיטון:
ORB נחשבת להשגחה קפדנית ביותר ושכזו היא רוצה לשמור על המוניטין שלה בפני הזרם החרדי, למה לא להחליף כשרות?
"יש כשרויות שמתירות הופעתה של אישה", מודה דני, "אבל ORB זו כשרות מאוד נחשבת. זו כשרות שכולם מכבדים. יש דתיים שרוצים לבוא לאכול פה ולא יסתפקו בפחות. אני רוצה שכולם יוכלו להגיע אלי בלי יוצא מן הכלל. בשביל זה אני גם משלם הרבה מאוד כסף".
"מעבר לזה", מוסיף דני, "ההשגחות עובדות לפי אזורים. הכשרויות השונות לא נכנסות אחת לתחום של השניה. באיזור הוליווד, בו נמצאת הבלו סטאר טברנה, שולטת הכשרות ORB".
לשיפוטכם.
