ביקור בית - גבי ונועם קורן

גבי – מנכ"לית RAD VISION צפון אמריקה, שמשרדיה ממוקמים בפייר לון.

נועם – מנהל השקעות בתחום הנדל"ן הפרטי והמסחרי, סטודנט מצטיין במדעי החברה, מספק שירותים בתחום פיתוח עסקי ויוצר באמצעות צילום.

השורשים המשפחתיים נטועים בנתניה מצידו ובבואנס איירס שבארגנטינה מצידה. היא עלתה לישראל בגיל 14 ישר לרעננה, ומשם עברה המשפחה למושב קדימה, שם גדלה. השניים עבדו יחד בחברת ההייטק NICE – היא בתפקידי ניהול בכירים והוא בתפקידי הדרכה. לאחרונה קיבלה את המינוי למנכ"לות. בין השניים הסכם לשיתוף פעולה והזרמת אנרגיה חיובית לתוך הבית, עובדה העוזרת ללכד משפחה גדולה ותוססת.

שנתחיל עם האישה?

נועם: "כן, תתחילי איתי. אני האישה במשפחה. אנחנו משפחה יוצאת דופן, ובה האישה היא המפרנסת העיקרית, דבר שמלווה אותנו כמשפחה בשש השנים האחרונות. אנחנו שונים בנוף".

גבי: "אני הרשיתי לעצמי להמשיך לעבוד ולהתקדם רק לאחר שנועם ואני קיבלנו החלטה עקרונית שאנחנו רוצים לגדל את הילדים בעצמנו, להקנות להם את הערכים שאנחנו בוחרים בהם, ללא מטפלת בבית. לא הייתי יכולה לעשות את זה בלי התשתית התומכת".

נועם: "רוב האנשים חושבים שאני הבעל התומך האולטימטיבי בגבי, אבל אנשים בעצם לא יודעים שאני עוסק בהשקעות וניהול נדל"ן בפלורידה, וגם במקומות אחרים בעולם. אני עוסק בנדל"ן פרטי ועומד בפני התרחבות לנדל"ן מסחרי. אני עדיין חובש את כובע הסטודנט ועומד להגיש את את העבודה הסמינריונית האחרונה שלי, רגע לפני קבלת התואר בהצטיינות מהאוניברסיטה הפתוחה בישראל. העבודה שלי בתחום החינוך קשורה להכנסה של מתודולוגיה חדשה שמאפשרת להגדיל מוטיבציה אצל ילדים. הרעיון המקורי נוצר באמצעות שאלונים ותצפיות על ילדים. בין לבין אני נותן שירותי פיתוח עיסקי ליזמים. בתחום של פיתוח עיסקי אני מוצא עצמי מייעץ בתחומים שונים שקשורים בחינוך, נדל"ן, יזמות ועוד".

מה מעבר לעבודה?

נועם: "אני מעביר בהתנדבות סדנאות לפנסיונרים בתחום הפיקאסה בג'יי.סי.סי המקומי. לקחתי קורס יבש ואני ממלא אותו בסקרנות של המשתתפים ורצון לדעת עוד. הקורס יכול להיות מאוד מונוטוני, אבל אני הכנסתי שכבות וצבעים חדשים".

ספרו על מסלול החיים שלכם יחד.

גבי: "מספר חודשים לאחר שנישאנו עברנו למיאמי ומשם לניו ג'רזי, כאן חיינו שש שנים וילדנו את שני ילדינו הגדולים. ב-2006 עזבנו להונג קונג לארבע שנים, וילדנו ילד Made in China". כאן מנדבים השניים בדיחה משותפת, על האהבלה שנשאלת למה היא לא רוצה יותר משני ילדים. והיא עונה ששמעה כי כל ילד שלישי בעולם הוא סיני.

"צריך הרבה חוסן משפחתי כדי לעשות מעברים כאלה". משפחת קורן

ב-2010 חזרו הזוג עם שלושת ילדיהם הביתה, לניו-ג'רזי. המילה "הביתה" פותחת דיון חדש.

נועם: "הביתה? רצינו לחזור לבית שאנחנו גרים בו. חזרנו לאותו בית בקרסקיל. אנחנו לא מרגישים פה בבית. גם בהונג קונג לא הרגשנו בית, ולצערנו גם בישראל לא. הזרות טבועה בנו".

גבי: "בשבילי ישראל הייתה תמיד רלוונטית. מאז שחזרנו מהונג קונג אני חיה יותר בשלום עם החיים כאן. בהונג קונג את זרה. הניכור בא לידי ביטוי בכך שאת לא יכולה להבין רדיו או טלוויזיה מקומית. אין אפשרות להתערות. חיים בגטו של אנשים זרים שחיים ברמת חיים גבוהה. את שונה. בארה"ב את עושה את הבחירה. בתור ישראלית את עושה בחירה האם להתערות בחברה האמריקאית או להיוותר בתוך הקהילה הישראלית, וכמובן כל מה שיש באמצע".

נועם: "הונג קונג זו תחושה של תחנת רכבת. לא משנה אם באת לשנתיים, חמש או שבע-עשרה שנים, אתה נותר זר לעולם. זה עולם שונה, עם תרבות ושפה שונים בתכלית. כאן יש יותר גמישות".

גבי: "צריך הרבה חוסן משפחתי כדי לעשות מעברים כאלה. הקשר מחזיק בזכות הרצון להתנסות יחד, יכולת ההתאקלמות והעשייה של הדברים בלב שלם".

יש משברים?

נועם: "אין לנו משברים. יש לנו הסכם כתוב בינינו עם סעיפים ברורים בו אנו מסכמים מה ישפיע על מקום מגורינו. אמא שלי נפטרה מסרטן ערב הגעתנו לארה"ב בסיבוב הראשון, ולמרות זאת גמלה בליבנו ההחלטה שגם אם היא עדיין תהיה איתנו כשיגיע מועד הנסיעה שלנו לאמריקה, אנחנו נמשיך בתוכניות. עשינו החלטות משותפות. יש בנו יצר של סקרנות, של חיפוש עצמי, של התנסות. אבל יש גם יד עליונה שמכוונת, במעבר הראשון היד הייתה חברת NICE ששלחה את שנינו לכאן, המעבר להונג קונג ובהמשך חזרה לכאן. נראה שזה המקום שלנו".

איפה הכי נהניתם מהסיבוב בעולם?

נועם: "בטוקיו. הגענו לטוקיו מאוד מוכנים. ידענו מה אנחנו עומדים לראות. העיר מסבירת פנים. האנשים נעימים. יש מה לראות". השניים מסכימים לגבי טוקיו ומציינים שהם נהנו גם בבואנוס איירס, בנגקוק, ואפילו בטיול לישראל, כשלקחו את הילדים לראות את בית הספר שאבא למד בו".

גבי: "בארה"ב מאוד נהננו בסן דייגו".

חוויות מיוחדות?

נועם: "כל הזדמנות להיות עם הילדים, להיות עם האנשים הכי קרובים אליך זה החוויה. הטיול הכי טוב שעשינו זה ארבע שנים בהונג קונג. החיים שלנו מרגישים לנו טיול. אנחנו מאושרים לחלוק את החוויות".

גבי: "אנחנו מקפידים להשתמש בכלי הרכב המקומיים בכל מדינה שאנחנו מגיעים אליה. בג'יפני של הפיליפינים, בריקשה ההודית, רק לגמלים בסיני עוד לא הגענו".

יש עוד חלומות משותפים?

נועם: "החלום של גבי ושלי הוא להקים עסק יחד".

גבי: "אנחנו עובדים טוב יחד, משלימים האחד של השני, יודעים גם להשאיר את הספייס האחד לשני. אנחנו נעשה את זה בשביל הדבר הנכון, הרעיון הנכון".

נועם: "חלום נוסף שיש לנו, אחרי שנמקם את כל אחד מהצאצאים ב-Ivy League משלו, הוא לעבור ולגור המנהטן, לחוות את העיר. לא חווינו בתור בוגרים את חיי העיר עדיין".

יש זמן לתחביבים?

נועם: "גבי אוהבת תשבצים, סודוקו, פאזלים וכל דבר שידחה את האלצהיימר. אני אוהב מאוד לבשל, לנגן ולרכוב על אופניים".

תוכניות לעתיד?

גבי: "להיות אחת מ-100 הנשים המשפיעות בעולם".