"די כבר להתווכח!"; איך להפסיק לריב עם הילדים

"למה תמיד כשאני רוצה לנוח אתן חייבות לריב‭"?‬ כעסה אמא. "כי אני רוצה להכין שיעורים ומיתר מפריעה לי‭,"‬ השיבה רותם, תלמידת כיתה א‭.'‬ "אני רק רוצה לשחק בשקט בחדר של רותם, אבל היא מגרשת אותי‭,"‬ אמרה מיתר בת החמש. "ואני רוצה לנוח בשקט‭"!‬ צעקה אמא.

כתבות נוספות על הורים וחינוך:

האמא בדוגמה אינה משוחחת עם בנותיה, היא גוערת בהן. היא פונה אליהן בתקשורת המכונה "תקשורת אל (To)‬". תקשורת כזו מתנהלת בקו אנכי: כאשר יש מישהו גבוה בהיררכיה, שיודע כיצד הדברים אמורים להתנהל ומודיע לנמוכים ממנו בהיררכיה מהן ציפיותיו. שם המשחק כאן הוא ציות. כותב פרופ' רודולף דרייקורס: "לדבר אל הילדים משמע להגיד להם איך אנו רוצים שיתנהלו הדברים. יש בכך משום דרישה לציות ולהכרה באורח מחשבתנו שלנו‭."‬

במקום לפנות אל הבנות, יכולה האמא ליזום עימן שיחה. "תקשורת עם ‭"(With)‬ היא תקשורת נעימה ומכבדת, המתנהלת בגובה העיניים. הפעם שם המשחק הוא שיתוף פעולה. כותב פרופ' דרייקורס: "לדבר עם הילדים פירושו שאנחנו והם מחפשים יחדיו רעיונות כדי לפתור בעיות ולשפר את המצב. בדרך זו יש להם חלק פעיל ביצירת ההרמוניה המשפחתית והם חשים שגם הם תורמים לטובת הכלל‭." ‬

הכעס מבטא תביעה לשינוי. אולם במקום לכעוס על בנותיה יכולה האם לשתף אותן בחוויה שלה ולבקש את עזרתן. במקום דרישה לציות, המהווה הזמנה לקונפליקט, אפשר ומומלץ לבחור בדרך חדשה של שיתוף, התייעצות ובקשת עזרה - דרכים המהוות הזמנה חמה לשיתוף פעולה.

הילדים ירגישו שהם לוקחים חלק ביצירת ההרמוניה המשפחתית (צילום: shutterstock)

שיחה בגובה העיניים

תסריט א', תקשורת"'אל":‬ אמא כועסת ואומרת "אלף פעמים ביקשתי שקט בצהריים. שוב הערתן אותי! היום לא נלך לגן השעשועים‭."‬ רותם ומיתר מאשימות זו את זו. הן בוכות, ואמא אומרת "תלמדו כבר לקח, תשמרו על שקט בצהריים‭"!‬התוצאה: אמא כועסת, הבנות עצובות, והאווירה בבית מתוחה.

תסריט ב', תקשורת "עם":‬ אמא מבינה שאיומים, צעקות ועונשים לא יפתרו את הבעיה. היא מחליטה לנהוג אחרת - היא משוחחת עם בנותיה, תוך תיאור הקושי שלה: "אני רוצה לשתף אתכן. כל בוקר אני מתעוררת בשעה 6:00, מכינה ארוחת בוקר וגם כריכים לארוחת עשר. אני מסיעה אתכן לגן ולבית הספר ונוסעת לבית הספר שלי, שבו אני מלמדת שעות רבות  

ביום.

בצהריים אנחנו אוכלות יחד, ואחר הצהריים חשוב לי שנצא לחוגים, ניפגש עם חברים או נלך לגן השעשועים. בסדר היום שלי אני צריכה גם לשלב את סידור הבית, עריכת קניות ובדיקת מבחנים. כדי לעמוד בכל המשימות אני ממש זקוקה לשעה של מנוחה בצהריים. אם אתן רבות ולא מאפשרות לי לנוח, אני עייפה וקשה לי לעשות את כל הדברים הללו. בואו נחשוב יחד איך אתן יכולות לבלות בשעת המנוחה שלי ולאפשר לי לנוח‭."‬

הפעם האם אינה מאשימה, אלא מתארת את החוויה שלה ואת הצורך בשעת מנוחה. היא מבקשת שיתוף פעולה. "לא נוכל לדרוש שיתוף פעולה, עלינו לזכות בו‭,"‬ כותב פרופ' דרייקורס. "הדרך הטובה ביותר לזכות בשיתוף פעולה היא לשוחח בחופשיות על מה שכל אחד חושב ומרגיש, ולחפש יחדיו דרכים לשיפור היחסים ההדדיים‭."‬

"אני רוצה שתנוחי‭,"‬ אומרת מיתר. "אבל משעמם לי לבד. אם אני נכנסת לחדר של רותם, היא צורחת עליי לצאת משם‭."‬ "כי תמיד את לטובתה‭,"‬ אומרת רותם. "אני כבר יודעת שהיא תציק לי ושאת תצדיקי אותה‭."‬

אמא מקשיבה ואינה נוקטת עמדה. היא משקפת את המצב ומזמינה את בנותיה לחשיבה משותפת: "אני מבינה שמיתר משתעממת לבד בצהריים, ורותם, את חוששת שאם יפרוץ ביניכן ריב, אני אצדיק את מיתר. בואו נחשוב מה כל אחת מאיתנו יכולה לעשות כדי ששעת המנוחה תעבור בצורה נעימה‭."‬

ספרו לילדים מה מפריע לכם ותייצרו חשיבה משותפת (צילום: shutterstock)

איך לפשר ביריבות בין הילדים בלי "לבחור" ביניהם?

"לא במקרה המילה יחד היא ראשי תיבות של יישוב חילוקי דעות‭,"‬ אומר ד"ר אבי מרדלר, פסיכולוג קליני במכון אדלר.

כאשר אמא והבנות ישבו יחד, לשיחה בגובה העיניים, הן ניהלו שיח מכבד ומקדם. השיח הפתוח שיקף לאם את מצוקתה של בתה הבכורה, שמרגישה כי היא נדרשת תמיד לוותר לאחותה.

הפעם אמא הקשיבה ולא האשימה. היא הבינה שהתערבותה במערכת היחסים בין הבנות יוצרת יריבות. המשפחה כולה משלמת את מחיר היחסים המתוחים, כאשר הבכורה נאבקת על זכותה להתנהל בקבוצת השווים ללא התערבות קבועה של האם נגדה, והצעירה יוזמת עימותים במטרה לזכות שוב ושוב בתמיכת האם.

"אני לא אחליט מי צודקת ומי אשמה. אני אוהבת את שתיכן, היחסים ביניכן חשובים לי, ואני סומכת עליכן שתסתדרו. אני חושבת ששעת המנוחה שלי יכולה להיות שעה של כיף לשתיכן. מה אתן מציעות? איך תוכלו להפוך את השעה הזו לשעה נעימה‭"?‬

רותם מציעה ללמד את מיתר דברים שהיא למדה היום בבית הספר. מיתר מגלה התעניינות. רותם מוסיפה: "אבל אם יהיו לי הרבה שיעורים, את תשחקי בשקט עד שאסיים אותם‭."‬ מיתר מהססת. "ואם אתגעגע לאמא‭"?‬

אמא מבינה שבצומת הזה היא יכולה להחליש את מיתר ‭")‬את כנראה עוד קטנה ולא יכולה להסתדר שעה עם אחותך כאשר אני נחה‭("‬, או לשקף למיתר את כוחותיה ויכולותיה. אמא בוחרת במסר מעצים: "אני מאמינה שיחד תוכלו ליצור שעה מעניינת, ושעת המנוחה שלי תחלוף מהר. אם בכל זאת תרגישי שאת מתגעגעת - תוכלי לצייר בשקט על השטיח בחדר השינה שלי‭."‬

ככלות הכל, מדובר בילדה בת חמש. זכותה של מיתר להתגעגע לאמא, זכותה של אמא לנוח בצהריים, ואפשר בשיחה נעימה ומכבדת לשלב בין הרצונות והצרכים, כפי שמיטיבה ענת קוריאל לתאר בשירה "אמא": ‬

ישנת בצהרים/שמיכת הפיקה שלך זעה כמו רשת עדינה/סוככה על פניך/ישבתי בקצה המיטה/הגבול בין שתינו התעמעם/ נמהלתי בחלומך. בחלום היינו שזורות באותה מעשיה: את היית מים ואני הייתי בועה/הצלחת לשמור עלי מפני ההתאדות.   

ילדים אינם מעוניינים להפריע, להרגיז ולייצר פרובוקציות. ההפך הוא הנכון: הם רוצים להשתלב ולזרום. כאשר הצרכים שלהם זוכים למענה, הם נוטים לשתף פעולה. עלינו לתת מענה לשני סוגי הצרכים: צרכים פיזיולוגיים (אוכל, שתייה, שעות שינה) וצרכים פסיכולוגיים.

צרכים פסיכולוגיים פירושם תחושת שייכות טובה - ההרגשה שאני אהוב, נחוץ, נותן ומקבל בבית. ילד שתחושת השייכות שלו טובה רוצה לשתף פעולה. ילד שחלק מתנאי השייכות שלו אינם ממומשים מאותת

לנו באמצעות התנהגותו כי הוא זקוק להבנה ולהתייחסות אחרת.

במקרה שלנו אמא גילתה הבנה וזכתה בשיתוף פעולה. זהו צעד ראשון וחשוב! מחר בצהריים אמא תזכיר בעדינות לבנותיה את ההסכם שלהן. כשתקום משנת הצהריים היא תודה לבנות על ההתחשבות שלהן ועל כך שאיפשרו לה לנוח. כעבור יומיים-שלושה הן ישוחחו שוב, כדי לבחון אם יש צורך להכניס שינויים בהסכם. בהדרגה יהפוך ההסכם לחלק משגרת הבית.

הכותבת היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית יישומית ומורה במדרשה להנחיית קבוצות, מכון אדלר