לא להביא אחים: 7 חוקי מרפי של מסיבות הסיום

כי כן, המסיבות הולכות ומתרבות להן. אם פעם הייתה מסיבה אחת בגן ועוד משהו בבית הספר, הרי שכיום יש מסיבה בכל חוג וחוג, כולל בלט לדרדסים. לכל מסיבה יש אג'נדה ורשימת מטלות משלה, לכל מסיבה יש דברים שצריך להביא, ולכל מסיבה יש משהו אחד שצריך לא להביא, ואלו כמובן האחים של בעל השימחה.

טורים נוספים של הפולנייה בערוץ הורים :

"כשילד נולד את מפסיקה להיות חופשיה"

ילדים, מי רוצה צבעי מאכל לארוחת בוקר?

"מה את רוצה? הייתי עם הילדים"

1. בלי אחים. אלא אם כן הם של אחרים

כל ילד זקוק לרגע התהילה שלו ולכן למסיבה לא צריך להביא אחים. עד כאן דבר התבונה הטהורה. עכשיו את מתחילה לעשות קומבינות כדי להגיע למסיבה של הילד בלי אחים גונבי תהילה. את מזמינה בייביסיטר - אבל היא מבטלת כי לאחיה הקטן יש מסיבה. את מבקשת מסבתא -, והיא נעלבת למה היא לא מוזמנת למסיבה. בסוף את מפזרת את ילדיך המתלוננים ברחבי העיר כאחרונת הקוקיות.

אני רוצה רק לציין ולא במרירות יתרה שכל המומנטום די מתחרבש כשאת מגיעה בלי אוויר ועם הילד הנבחר, ואפילו בשעה היעודה, רק כדי לגלות את הגן/ הכיתה/ רחבת החוג הומים המוני "אחים של" ו"אחיות של" ו"דודים מדרגה שניה של". פתאום אתם מרגישים כל כך קטנים וכל כך לבד.

ומרפי, מה הוא אומר? שככל שהילד ישתתף יפה יותר, כך הסבירות שהגעת לבד גבוהה יותר. אם הגעת עם כל החמולה - הילד ישב לך על הברכיים ויכבוש פניו בצווארך. הוא - ומשהו אדום ודביק שהוא ימרח לך על כל החולצה.

2. המסיבה תתקיים בשעה הכי לא נוחה שאפשר

החוק הבסיסי של המסיבות קובע שהמסיבה תתרחש בדיוק בשעה בה תאלצי לעשות פליק פלאק ושפגאטים לרוב רק כדי להגיע בזמן. וריאציות אהובות על מרפי הן שתי מסיבות באותו יום ובאותה שעה או באותו היום ובשעה עוקבת, אבל בקצה השני של העיר.

מסיבות יכולות להתרחש בכל זמן נתון, ובהתאמה גמורה לשעות בהן אנחנו לא יכולות להגיע: בבוקר, אם את עובדת בוקר, אחר הצהריים, אם את עובדת צהריים, ואפילו בערב, אם במקרה אחותך מתחתנת באותו היום.

ומה עם אבא? מרפי קובע שככל שמועד המסיבות מתקרב, כך הפרוייקטים בעבודה של אבא מתרבים. ואם לא בעבודה של אבא אז בעבודה של אמא. שני הורים במסיבת סוף שנה הם מחזה נדיר כמו... כמו חולצה לבנה בלי כתמים.

3. חולצה לבנה מישהו?

חולצות לבנות הן חיה נדירה בסכנת הכחדה, לפחות אצלי בבית. קשה למצוא אותן, קשה ללבוש אותן וקשה לשמור עליהן. אי לכך ובהתאם לזאת עברנו למוד החולצות החד פעמיות. קונים ארבע במאה, מתפללים היטב לשלומן ואם אני מרגישה יעילה במיוחד, אני קונה מידה משוערת לשנה הבאה.

מרפי רוצה להוסיף רק שהסבירות שחולצה לבנה שנקנתה בשנה שעברה תימצא השנה בארון היא נמוכה בהחלט, ושאם נמצא אותה נמצא גם שהיא קטנה מדי/ גדולה מדי/ שקופה מדי או לא מספיק לבנה. בשנה היחידה בה יהיו לך חולצות לבנות תקינות, יפות וייצוגיות, הילדה תתבקש להביא חולצה שחורה וג'ינס אדום שבע שמיניות. בדוק.

4. מה נלבש למסיבה? 

לא צריך לקנות בגד במיוחד לכבוד המסיבה, אלא אם הילדה צריכה שרוואל בצבעי שקיעה וסט של צמידים הודיים. את מעדת על הצמידים ההודיים שלה כל השנה עד שנמאס לך והנחת אותם במקום כל כך בטוח - עד שאת לא מסוגלת לאתר אותו שוב.

את הולכת לקנות צמידים הודיים ושרוואל בתשע בערב. וקמח, כי צריך להכין שני מגשי פיצה. ועוד חולצה לבנה. וקילו אגוזים למסיבה של הבן. ונעליים שחורות. למה? ככה. מרפי ביקש. את חוזרת באחת עשרה בלילה רק כדי לגלות ששכחת לקחת את הפתק עם הרשימה מהגן. מחר שידור חוזר.

5. אף פעם לא ייבקשו מכם להביא בקבוק שתייה

מרפי אומר שככל שצריך להשקיע יותר בהכנת הילדה למסיבה, כך סביר יותר שתאלצי במקביל לאפות משהו מסובך בתנור. מרפי אומר שפיצה שנאפית במקביל לאיפור המתבגרת סופה באיפור מרוח ובפיצה בטעם אציטון. מרפי אומר שלנצח רק אימהות שאת לא מכירה יתבקשו להביא למסיבה שני בקבוקי שתיה קנויים, ושאת תנדדי במחוזות ה"נא להביא צלחת לביבות מעשה ידיך" עד יום מותך.

6. צילמת הכל?

רגל בדלת את תיזכרי ששכחת מצלמה ולא תמצאי איפה הנחת אותה. אם מצאת אותה בדקי: יכול להיות שהצמידים ההודיים מסתתרים מאחוריה?

ככל שהמצלמה חדשה יותר, כך גדלה הסבירות שהיא לא תהיה טעונה.

ככל שהמצלמה חדישה יותר, כך גדלה הסבירות שהזכרון שלה מלא.

ככל שהמצלמה קטנה יותר, כך גדלה הסבירות שלא תצליחי להפעיל אותה.

ככל שהמצלמה חדשה, חדישה, קטנה ויפה יותר כך סביר יותר שתפילי אותה והיא תישבר בדיוק ברגע אותו היית חייבת, אבל ממש חייבת, לצלם.

ואם תצלמי בטלפון? ובכן, ים חדש של אפשרויות נפתח:

את תצלמי את האצבע שלך על פתח הצילום.

את תצלמי וידאו במקום תמונה ותמונה במקום וידאו.

את תצלמי את הילד שלך בדיוק כשהוא מסובב אליך את הגב.

את תצלמי הכל מטושטש.

ובסוף את תוותרי, ותעברי לעשות את הדבר הנכון שהוא לצלם הכל עם העיניים והלב. תמונות נמצא כבר אחר כך.

7. נו, איך היה?

את במסיבה. הגעת באיחור סביר ודי יצוגית וגם הפיצה עוד חמה והילדה שלך מאופרת וזה לא חשוב שאת לא, כי את יודעת שאת הולכת לבכות. את יושבת בקהל ומביטה נפעמת בילדה שלך. היא גדולה ויפה וחכמה ומי היה מאמין שרק לפני כלום זמן היא עוד שחתה אצלך בבטן. כל הלביבות והצמידים והפליק פלאקים שעשית כדי להגיע לרגע הזה, לכיסא הגמדי הזה, נשכחים כלא היו.

רגע קפוא בזמן, הילד שלך מולך והוא יפה שזה כואב. נשימה עמוקה. צילום בעיניים, שמירה בלב. הגעתם.

תמר אלפיה היא עיתונאית ואמא לשלושה ילדים