מסתבר כי צעירים רבים, בני מהגרים ישראלים שנולדו וגדלו בארה"ב, שמים את פניהם לישראל מדי קיץ. חלקם מתגייסים לצה"ל, חלקם מגיעים כדי ללמוד באוניברסיטה או במסגרות אחרות וחלקם אפילו נשארים לגור. עליה קוראים לזה. עדיין מוקדם מכדי לקרוא לעניין "תופעה", אבל הסיפורים השונים מעידים כי מידי שנה, אנו עדים לעוד ועוד בני ישראלים, שעוזבים את אמא ואבא והחברים בארה"ב ונוסעים לישראל להרבה יותר מסתם עוד טיול.

ספיר אזולאי ורוני גת הם שניים כאלו שיטוסו הקיץ לישראל. ספיר, 18, ילמד במרכז הבינתחומי בהרצליה, ורוני, גם היא בת 18, עומדת להתגייס לצה"ל. ספיר שימש כמרכז בשבט חן של הצופים, בו רוני הייתה מדריכה ומרכזת צעירה. נפגשתי איתם על מנת להבין, מדוע צעירים ישראלים שגדלו והתחנכו בארה"ב מחליטים לעשות את הצעד הזה.

ישראל היא הבית השני. בני מהגרים

ספיר אזולאי נולד בלוס אנג'לס לזוג הורים ישראלים. אמו היא סוכנת נדל"ן ואביו דיבלופר. לספיר יש עוד אח בכור בן 19 ואחות קטנה בת 15. הוא מדבר עברית טובה ועובר מידי פעם לאנגלית.

ספיר, מה הביא אותך להחלטה שאתה רוצה ללמוד דווקא בישראל?

"היה לי מאוד חשוב להתנסות בחיים בארץ. ידעתי שזוהי ההזדמנות שלי ללמוד בישראל, כי אחר כך יהיה יותר קשה. אני הולך ללמוד פסיכולוגיה בארץ והמטרה שלי היא יותר מאוחר ללמוד רפואה. כשאמשיך בלימודים הגבוהים, אלמד כאן".

לא יהיה לך קשה ללמוד בעברית?

"הלימודים יהיו באנגלית, אז זו לא תהיה בעיה".

מה ההורים אמרו על ההחלטה שלך לנסוע?

"הם מאוד תמכו בנסיעה שלי. כל המשפחה שלי חיה בארץ וישראל הוא כמו בית שני שלי. עד היום נסעתי לישראל עם ההורים בכל שנה והתאהבתי בחיים שם. היה לי ברור שאני רוצה ללמוד בארץ יום אחד".

יש לך חברים שנסעו להתגייס או ללמוד בארץ?

"כן, יש כמה שהתגייסו. את חלקם אני מכיר מהצופים, שם הייתי חניך מאז כיתה ג' ואחר כך מרכז".

חשבת להתגייס לצה"ל?

"אני רוצה להיות רופא והלימודים ימשכו הרבה שנים, כך שרציתי להתחיל כמה שיותר מוקדם".

אתה חושב שבסופו של דבר תישאר בארץ?

"אני עדיין לא יודע. בשלב הזה אני נוסע לשלוש שנים, במהלכן אני אלמד ואעבוד, אבל כל דבר יכול לקרות".

את רואה קשר בין המעורבות שלך בצופים להחלטה שלך להתגייס?

"האמת היא שזהו משהו שתמיד רציתי לעשות עוד לפני שהצטרפתי לצופים, אבל הצופים רק חיזקו אצלי את הרצון לנסוע ולהתגייס לצה"ל".

ההורים שלך תמכו בהחלטה שלך לנסוע?

"כן, מאוד".

יש לך עוד חברים שיתגייסו אתך?

"במשך השנה האחרונה עברנו הכנות וגיבוש עם גרעין צבר והכרתי עוד הרבה צעירים המתגייסים לצה"ל. פעם בחודש או חודשיים הגיעו לסמינרים ילדים מכל החוף המערבי וגם מאיזורים אחרים בארה"ב, כמו טוסון ואוקלהומה, והעבירו לנו פעילויות שונות והרצאות מה זה צבא ולמה אנו צריכים לצפות. דיברו אתנו על עליה ונתנו לנו הרבה אינפורמציה שמאוד עזרה לנו".

ביקרת בישראל הרבה פעמים?

"פעמיים בשנה. פעם אחת בקיץ עם כל המשפחה ופעם בחורף לבדי".

איך החברים קיבלו את הידיעה שאת הולכת להתגייס לצה"ל בעוד כולם ממשיכים לקולג'?

"הלכתי לבית הספר התיכון בקלבסס והוא מלא ביהודים. הרוב אמרו לי בהצלחה וכל הכבוד לך. פה ושם קיבלתי תגובות מהסוג של: למה את לא הולכת לקולג'? אל תתגייסי! אבל אלו היו המיעוט. הרגעתי אותם שאני עדיין מתכוונת ללכת לקולג', אבל אחרי השחרור".

את מתכוונת לעשות שירות מלא בצבא?

"כן, שנתיים, ותלוי בתפקיד שאקבל אולי אלך לקצונה אז זה יהיה יותר".

את בטח יודעת שיש צעירים ישראלים בארץ שלא יבינו מדוע החלטת להתגייס בשעה שאת לא חייבת בגיוס. רבים היו מוותרים עליו בשמחה.

"למרות שלא נולדתי בארץ, בכל פעם שאני נוסעת לבקר, אני מרגישה שישראל היא הבית השני שלי. אני מרגישה ישראלית יותר מאמריקאית. מדינת ישראל תומכת בי ואני מרגישה מחוייבות לתרום לה. בכל פעם שאני נוסעת לארץ, אני אומרת לעצמי: וואלה, פה אני הולכת לגור ולחיות".

אז את רואה את עצמך נשארת בארץ?

"כן, אני רואה את עצמי בעתיד בישראל. אני מרגישה מאוד ישראלית. תשאלי את החברים שלי, אני תמיד מתלבשת כמו קיבוצניקית".

את חושבת שההורים יעשו עליה אחריך?

"לא בגללי, כי יש לי שלושה אחים קטנים ואני לא רואה אותם מוציאים אותם מבית הספר ועוברים לישראל".

איפה תהיי בחודשים שעד לגיוס?

"בקיבוץ ניר יצחק בדרום. יהיו לנו שם שלושה חודשים מאוד אינטנסיביים עם גרעין צבר כהכנה לגיוס".

את יודעת מה את רוצה לעשות בצבא?

"אני רוצה להיות בדובר צה"ל או מ"כית, אבל נראה מה יתנו לי".