משנתו של גנדי - הרוח החיה בכלכלה של הודו
כלכלת הודו מאופיינת בטכנולוגיות מתקדמות לצד תשתיות ירודות אך גם בשחיתות עמוקה, הפרדה חברתית וחשיבה הנוטה להיות פטאליסטית. אך מעל לכל אלה קיים גורם נוסף המשחק תפקיד של מגדלור רעיוני בפוליטיקה ההודית שמכוון, ולעתים בולם, תהליכים: המורשת של גנדי
אחת הקלישאות המקובלות בקרב כלכלנים היא שהודו מתנהלת על פי חוקים משלה. זה נכון: הפוליטיקה שלה, המנהלת את הכלכלה, מתנהלת בדרך ייחודית, וכך גם החברה ואנשי העסקים.
הודו, בדרכה הייחודית, מאופיינת בטכנולוגיות מתקדמות לצד תשתיות ירודות. לא צריך להגיע מתוך כך למסקנה שהודו ניצבת מחוץ למערכת החוקים הכלכלית והארגונית שפועלת בעולם. היא נתונה לחוקי ההיצע והביקוש, של התנהגות שוק ההון וכך הלאה, אבל על אלה יש להוסיף את הפרמטרים הייחודיים שלה, שכוללים שחיתות עמוקה, הפרדה חברתית, חשיבה הנוטה להיות פטאליסטית ועוד.
מעבר לכל אלה קיים גורם נוסף המשחק תפקיד של מגדלור רעיוני בפוליטיקה ההודית שמכוון, ולעתים בולם, תהליכים: המורשת של גנדי.
הכוונה היא למוהנדס קרמצ'נד גנדי, הידוע יותר בתוארו: מהטמה גנדי. גנדי הנהיג את העם ההודי להתנגדות בלתי אלימה לשלטון בריטניה באמצע המאה ה-20, התנגדות שאילצה אותה לתת להודו עצמאות. בארץ שבה אלים הם דמויות אנושיות ומורים הם בבחינת גורו, כלומר זה המוציא את האדם מחושך לאור, גנדי הוא יותר מדמות של מנהיג: גנדי הוא דמות נערצת, הוא אייקון, הוא כמעט אל.
יש בהודו מי ששומר לו טינה על חלוקתה של המדינה להודו ופקיסטן, אבל בשכבות העממיות הנרחבות הוא קרוי עד היום "Bapu", כלומר, אבא. המורשת שלו קרובה למעמד של דת מדינה, פוליטיקאים המעוניינים להבחר מחדש בדמוקרטיה ההודית חייבים לפחות לשלם לה מס שפתיים, ולכלכלנים אסור להתעלם ממנה.
המורשת הכלכלית של אבי האומה
גנדי לא היה כלכלן בהכשרתו וגם לא בתפיסת העולם שלו. הראייה שלו הייתה רוחנית ואנושית והתבססה על אהבת אדם ועל אמונה בחשיבות של לקיחת אחריות, של נדיבות ושל צניעות. את כל אלה הוא ראה מתבטאים קודם כל בחברה הכפרית שמהווה עד היום את עמוד השדרה של החברה ההודית.
בחזונו הוא ראה חברה של כפריים מצניעי לכת העובדים עבודת כפיים, מתפרנסים מעמלם, מסתפקים במועט, לא מנצלים זה את זה, לא רודפים אחר תענוגות חומריים, ומחפשים את האושר שלהם בחייהם הפנימיים הרוחניים ובנתינה לזולת.
המשק הנגזר מכך הוא משק של בעלי קרקע קטנים ושל בעלי מלאכה. אנשים המעבדים את חלקת השדה שלהם, טווים חוטים ואורגים בדים בכלים מסורתיים. משק שמייצר את כל צרכיו ולא שואף לעושר ומודרניזציה.
בתקופתו, תקופת המאבק בבריטים, גישה זאת איפשרה לעם ההודי לשמור על דרך החיים שלו ולהימנע מלהיבלע על ידי הכלכלה הבריטית ועל ידי התרבות המודרנית. לאחר מותו המשיכו ראשי המדינה, ובראשם תלמידו ג'ואהרלל נהרו, את הגישה הזאת ויישמו אותה לכלל תפיסה כלכלית המטפחת את הכפר ואת האדם הפשוט, ומקשה על הסחר העולמי ועל המודרניזציה של השוק.
התוצאה הייתה מדיניות פרוטקציוניסטית שהטילה הגבלות חוקתיות על פעילותם של בעלי הון, של קווי יצור המוניים ושל השקעות מן החוץ ויבוא מוצרים. מתחילת עצמאותה של הודו ועד סוף שנות ה-90 את מה שלא ניתן היה לחסום בעזרת חוק חסמו בעזרת תקנות בירוקרטיות אינסופיות.
הודו ייצאה מעט מאוד באותה תקופה, מי שביקר בחנויות מתנות בישראל של שנות ה-70 ראה רהיטי עץ וחולצות בטיק צבעוניות מהודו. הטקסטיל והרהיטים הפשוטים תוצרת בית היו הפסגה של מה שהודו יכלה לייצר. מי שרוצה יכול למצוא את ההמשך של כך בהתמחות ההודית ביצור זול, מה שמכונה "הכל ברופי".
לכאורה, מציאות זאת נעלמה מן האופק החל מהרגע בו החלה הודו את הרפורמות הכלכליות שלה בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90. רג'יב גנדי (אין קשר משפחתי) ואחריו נרסימהה ראו פתחו את הודו לכלכלה המודרנית ולסחר העולמי. הודו אינה סין, ומורשת אידיאולוגית לא מוחלפת על פי החלטת מפלגה. המציאות הכלכלית המוצהרת של הודו השתנתה אבל לא לחלוטין, אבל היא ממשיכה לפעפע ולהשפיע מתחת לפני השטח.
בימים אלה כלכלת הודו מקרטעת. הודו ניצבת היום על פרשת דרכים שבה היא נדרשת להאיץ ולקחת הלאה את הרפורמות על מנת להמשיך את הצמיחה הכלכלית המרשימה שהייתה לה עד כה, שאף איימה על ההגמוניה של סין.
על הפרק מונחות הצעות חוק שיפתחו סקטורים כלכליים נוספים בפני משקיעי חוץ, ושיאפשרו לאזרחי הודו לקנות יותר ובזול, להתנייד מאזור לאזור וליזום. המחיר של כל אלה, כמו בכל מדינה מודרנית, הוא הכנסה של שחקנים גדולים שמולם קשה לבעלי העסקים הקטנים לשרוד.
מצד אחד ניצב הצורך בהתפתחות כלכלית, מצד שני ניצבת מורשת גנדי והגנה על בעלי העסקים הקטנים. נכון לתחילת 2012 רוחו של מהטמה גנדי מנצחת. הפתיחה של הודו לסחר חופשי יותר בסחורות גלם חקלאיות נעצרה על מנת למנוע חוסר בסחורות חקלאיות בהודו, ועל מנת למנוע הצפה של השוק שלה בתוצרת מיובאת שתוריד את רווחי החקלאים.
הפתיחה של השוק הקמעונאי לרשתות בינלאומיות, שהוכרזה בקול תרועה ואשר שימחה את ליבם של אנשי וולמארט וקארפור, הוקפאה לאחר שרשתות אלה הספיקו להשקיע סכומים ניכרים בהיערכות לכך.
הודו חולמת על המשך הצמיחה, על טכנולוגיות מתקדמות יותר ואף על רובוטיקה. בימים אלה ניטשת מלחמה בניו-דלהי בין מגמות שונות ואף מנוגדות בכלכלה ההודית. ההתפתחות הכלכלית העתידית של הודו והאפשרויות העומדות בפני חברות זרות בה תלויים בתוצאות המאבק הזה. מי יגבר על מי? מוקדם להגיד.
הודו, אשר יש לה את הדרך שלה לפעול ולבנות את הכלכלה, כבר הפתיעה בעבר ומן הסתם עוד תפתיע בעתיד. כדי לצפות אותה חיוני ראשית כל להבין את התרבות שלה, בהודו דת ומורשת מתערבבים עם חוקי כלכלה וממשל.
טל רשף מנהל את פורום אסיה – ישראל לעסקים, יועץ לפיתוח עסקי ועסקים בהודו , מחבר הספר המדריך הישראלי לעסקים בסין. מרצה לתרבויות ולעסקים במזרח אסיה
לפנייה לכתב/ת 
