צילום: index open
המוזיקה של פילדלפיה: מהטוויסט ועד השורשים
גיא חג'ג' המריא למזרח ארה"ב ומביא משם את החוויות המוזיקליות המקומיות. והשבוע: פילדלפיה, שנתנה תנופה למהפכת המוזיקה השחורה עם הטוויסט ומוזיקת הנשמה
אנו ממשיכים השבוע את מסע "איים בזרם" במזרח ארצות הברית, דרך ארבע ערים גדולות והמוזיקה שלהן. בשבוע שעבר ביקרנו במוזיקה של בוסטון עם הפיקסיז, אמנדה פאלמר ולהקות חדשות שכדאי לכם להכיר. היום אנחנו מדרימים מעט לפילדלפיה, מולדת הדמוקרטיה. גם לה, יש מורשת מוזיקלית נהדרת בעבר, בהווה וגם הבטחות מוזיקליות לעתיד. בואו נתחיל.

 

העבר

פילדלפיה, העיר שבה נכתבו ונחתמו הכרזת העצמאות והחוקה, ולמעשה נחקקו בה לנצח החירויות האמריקאיות ושיחרורם של אזרחיה השחורים, היא גם המוקד של שלוש התעוררויות מוזיקליות מרכזיות, כולן עם שורשים שחורים ואמריקאיים מאוד.

 

בשנות החמישים שודרה מפילדלפיה לכל ארצות הברית תכנית הטלוויזיה המשפיעה American Bandstand, שהזניקה את הרוקנ'רול כתרבות ריקודים צעירה ופופולרית. בלי התכנית הזו, לצליל החדש היה קשה פי כמה להפוך לתופעה עולמית. כמה מהכוכבים הגדולים של הרוקנ'רול הגיעו מפילדלפיה, כמו ביל היילי והקומטס, וצ'אבי צ'קר ("Let's do the twist"), שכיכבו בתכנית.

 

 

עשרים שנה אחר כך, בשנות השבעים, הייתה זו מהפכת הסול ששטפה את אמריקה, ונתנה קול למיעוט השחור והמקופח. לצד הסול החברתי שרוח התנועה לזכויות האזרח נשבה במפרשיו, בפילדלפיה פיתחו זן מתקתק וחלקלק של סול שחור, שזכה לכינוי Philadelphia soul, או פשוט Sweet Philly.

 

הז'אנר הזה הניב עשרות להיטים, אבל מעט מאוד זמרים שהפכו לכוכבי ענק. מי שהיה הכוכב כאן הוא פשוט הסאונד המתוק והדבשי, שרקחו המפיקים בני העיר. הבולטים שבמפיקים היו קנת' גמבל וליאון האף, שביחד כתבו והפיקו מעל 170 תקליטי זהב ופלטינה (!!!), בין היתר ל-The O'Jays, The Soul Survivors, הרולד מלווין ומאוחר יותר אפילו לפטי לאבל ולג'קסונז.

 

ההווה

בשנות התשעים הגיעה המהפכה השלישית, עת התעוררה שוב קהילת המוזיקאים השחורה בעיר ותרמה תרומה משמעותית להיפ-הופ הצעיר. החל מהתפקיד החשוב שמילא ויל סמית' בניינטיז, דרך הגנגסטא ראפר הראשון, Schoolly D, ועד הגדולים מכולם (בעיניי), The Roots.

 

The Roots קיימים כבר 25 שנה והספיקו לרשום כמה שיאים של הצלחה, כמו האלבום Things fall apart ושני הסינגלים הידועים "You got me" ו-"The seed 2.0". אבל נדמה שדווקא עכשיו, בגיל שבו רוב המוזיקאים מתחילים להיחלש ולהתעייף, הרוטס נמצאים ברנסנס יצירתי מדהים.

 

 

רק בשנתיים האחרונות הם הוציאו שלושה אלבומים מעולים: הראשון היה How I got over הכביר ב-2010, שבו הם פרצו את הגבול בין היפ-הופ לאינדי רוק ופולק; השני הוא אלבום קאברים נפלא עם חברם לעיר ג'ון לג'נד, שביקר מחדש קלאסיקות סול של תקופת התנועה לזכויות האזרח; והשלישי הוא אלבום הקונספט החדש והחזק Undun, שמספר את סיפורו של סוחר סמים שמותו ידוע מראש.

 

אם זה לא מספיק, הם הלהקה החיה הטובה ביותר בטלוויזיה, בתכנית של ג'ימי

פאלון, ומדי שנה הם עורכים פסטיבל מוזיקה גדול בפילדלפיה מכורתם ומשיבים לה אהבה. הרוטס הם בלי ספק ההרכב המוזיקלי החשוב והגדול ביותר בפילדלפיה של היום, ואחד החשובים בהיפ-הופ.  

 

העתיד

המגזין המקומי המצוין The Key, של תחנת הרדיו הפילדלפית WXPN, מוקדש לגילוי וקידום אמנים מקומיים והופעות בפילדלפיה, והוא מלא בכל טוב. אצלם נתקלתי לראשונה ב-Everyone Everywhere, להקת רוק מצוינת מפילדלפיה עם שורשים באינדי רוק ובאימו של סוף הניינטיז - דברים כמו Death cab for cutie או Cursive. האלבום החדש שלהם יצא באוגוסט והוא מומלץ מאוד, למרות התחלה מעט חלשה. האזינו לכולו בבנדקאמפ, או הורידו את האלבום כולו תמורת דולר אחד בלבד.

 

לאן בשבוע הבא? מסתבר שבבולטימור יש הרבה יותר מ"הסמויה".

 

 

 

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה המוזיקה של פילדלפיה: מהטוויסט ועד השורשים
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    ynet ספיישל