ישראלים בברוקלין
'שירה בשישי' מפגיש מידי חודש עשרות אנשים, רובם ישראלים, לערב של שירה, אוכל, קבלת שבת והווי ישראלי
שישי בערב, רבע לשש. אני מזרזת את הגדול שלי. הוא מרים ענף מהאדמה ומבקש לקחת אותו איתנו. ”בסדר, רק תזהר על החולצה הלבנה," אני מבקשת. קניתי את החולצות הלבנות במיוחד ל'שירה בשישי' ואני רק רוצה להגיע לאירוע בלי כתמים. אנחנו נכנסים לבית הכנסת הגדול שעל השדרה השמינית בשכונת פארק סלופ שבברוקלין ומטפסים לקומה השניה. הקטן שלי כבר מכיר את הנוהל ועוצר ליד השולחן בכניסה לאולם. הוא מושיט לי מדבקה שכתוב עליה "שלום, שמי רן" ,ואני מצמידה לו אותה לחזה.
לפי העדכון האחרון בדף הפייסבוק של 'ישראלים בברוקלין', כ-200 איש אישרו את השתתפותם. אני נכנסת ורואה ים פרצופים מוכרים. את חלקם פגשנו באירוע בחודש שעבר, וחלקם חברים מהשכונה. אני רואה את חברתי יהודית פיינשטיין, שהקימה את 'ישראלים בברוקלין' ונותנת לה חיבוק גדול. בעלי קורץ לכיוון שולחנות האוכל שמסודרים בשני צידי החדר. הפעם הקייטרינג הוא של 'חומוס פלייס', מה שמבטיח אוכל מעולה. אני אישית מחכה לשמוע את הלהקה ולשיר שירים של ה"הכבש השישה עשר", מוש בן ארי ואהוד בנאי.
קבלת שבת בניחוח ישראלי
הערב נפתח בפיוט 'לכה דודי'. בתור מי שהפסיקה לבקר בבית כנסת בערך בגיל 13 היו לי הסתייגויות אבל החלק הדתי כאן נעשה ברגישות רבה, בלי רבנים, בלי חזן ומי שמעביר את הערב הם יוצרים ומוזיקאים. בישראל אתה דתי או חילוני, כאן אתה יכול לחיות על הציר של דתי-חילוני ותמיד יש מקום. בית הכנסת, שהיה בעיני בעיקר מקום של תפילה, הפך כאן בשבילי למרכז קהילתי ומקום מפגש לחברים. אני מסתכלת על הגדול שלי, לראות אם הוא מסתקרן מהדלקת הנרות אבל הוא עסוק בבחינת שולחן המתוקים. אולי בפעם הבאה.
אחרי הקידוש אנחנו מתייצבים בתור לאוכל. עברנו פה אמריקניזציה ולכן כולם עומדים בתור באופן מסודר, אף אחד לא עוקף. בא לי לטעום מהכל, במיוחד מהקוסקוס והירקות. אני מביאה את הצלחת לשולחן העגול, המקושט במפה לבנה, ומצטרפת לשיחה הערה על אובאמה ורומני, ובין הניסיון לאתר את הילדים לניסיון להאכיל אותם, אני מצליחה גם להחליף מילה עם חברה. הארוע הזה, מלא בילדים, מוזיקה ואוכל מזכיר ארוחות חג עם המשפחה בארץ, משהו שבהחלט חסר לי.
הקטן שלי נעלם וחוזר עם שירון, אני מבינה את הרמז, לוקחת עוד שלוק מהיין ומתלווה אליו לרחבה בקדמת האולם, שם בשלל צעיפים צבעוניים ורעשנים אנחנו מתמוגגים על המוזיקה החיה. הקטן מהופנט מנגן הדרבוקה, וגם אני. הגדול, עדיין בלי כתמים באורח פלא מתיישב קרוב. את השיר על הילדה הכי יפה בגן הוא שמע עוד ברחם ואני מחייכת לעצמי כשאני רואה אותו מצטרף לשיר. הוא עוד יותר מרוצה כשהוא שומע את "three little birds" של בוב מרלי.
הורים וילדים, ישראלים ואמריקאים. כולם מוזמנים
'שירה בשישי'; קבלת שבת בניחוח ישראלי, היא יוזמה חדשה יחסית של ה'ישראלים בברוקלין', ארגון שפועל בברוקלין ובסביבתה ויוצר מפגשים לאנשים שצמאים לתרבות ישראלית. להגיד שאנחנו מרגישים כאן "כמו בבית" זו קלישאה, אבל זו גם האמת.
יהודית פיינשטיין, אמנית ומורה בברוקלין, עברה לניו-יורק מישראל כדי ללמוד בבית הספר לאמנות. "חלק ממה שאהבתי בארצות הברית," היא מספרת, "הייתה תחושת החופש והעצמאות, שנבעה מהעובדה שהתרחקתי מהקהילה הישראלית הקטנה שלי. אבל אחרי הולדת ילדיי, הרגשתי דחף להתחבר שוב לאנשים שדומים לי. מצאתי את עצמי משתוקקת לאותה קהילה שהתרחקתי ממנה".
פיינשטיין לא הסתפקה ביצירת קהילה וירטואלית והחליטה ליזום פיקניק ליום העצמאות. "ידידי, אנדי בכמן, רב בבית הכנסת הרפורמי 'בית אלוהים', הציע שאשתמש באחד האולמות למפגש וכך שרשרת האימיילים תורגמה למפגש. "הפיקניק היה מאוד מוצלח, אנשים נגשו אליי והודו לי וגם ביקשו שנארגן אירועים נוספים".
היא לא עצרה שם." חיפשתי מסגרת לילדיי, הגדלים בסביבה אמריקאית, שתאפשר לי להעביר להם את האהבה שלי לתרבות הישראלית, אך לא מצאתי משהו כזאת בברוקלין". משיחות עם חברים, שמעה שאחרים מרגישים כמוה. "ערב אחד נפגשתי עם כמה אמהות והחלטנו להתחיל משהו גדול. עם התמיכה של קהילת 'בית אלוהים', הרב בכמן והורים אחרים, הקמנו את 'קשת': קהילה,שפה ותרבות - תוכנית חינוכית הפועלת אחרי שעות בית הספר, לילדים צעירים בגילאיים 4-11.
'קשת' ו'קשתות' (תוכנית אחות שמיועדת לפעוטות) הן ראשונות מסוגן. בברוקלין קיימים מספר גנים יהודיים שמציעים חינוך יהודי, אך לא היתה אף מסגרת חברתית ששמה דגש על תרבות ישראלית. "בעזרת אומנות, מוסיקה, סיפורים ומשחקים, הילדים נחשפים לתרבות שלנו, לחגים ולהיסטוריה. המטרה שלנו היא לעזור לילדינו לפתח אהבה וגאווה במורשת הישראלית".
הערך המוסף של תוכניות אלה הוא יצירת מקום מפגש עבור ההורים. ליאת דקר פלס, ישראלית שעברה לניו-יורק עם משפחתה לפני כחצי שנה מספרת כי יצרה קשר עם הפורום של 'ישראלים בברוקלין' טרם המעבר לניו-יורק, מה שאפשר לה לשאול שאלות ולאסוף מידע ראשוני לתחילת החיים החדשים. "התחושה שלי היתה שיש למי לפנות ועל מי לסמוך. הגענו לכאן ללא משפחה בסביבה הקרובה וחיפשנו מקום שבו נוכל להרגיש תחושת שייכות, מקום רך ומוכר לנחות אליו. לשמחתי הרבה ודרך הפורום הגענו ליהודית פיינשטיין", מספרת דקר פלס. "'קשתות' בשבילנו הוא מפגש חוייתי המעודד את הילד שלנו לשחק ולהנות תוך שימור השפה העברית, ומאידך זו גם פלטפורמה נעימה להורים להכיר משפחות בסביבה וליצור קשרים חברתיים חדשים. אני הרגשתי שבאתי בשביל הילד ונשארתי בשביל עצמי".
יוצרים ומוזיקאים שרים בעברית ואנגלית
הקהילה של 'ישראלים בברוקלין' גדלה ומתפתחת בדיוק בזכות הקשרים האלה וכל אחד בוחר לעצמו את מידת המעורבות. כך למשל 'ישראלים בברוקלין' התגייסו בשיתוף עם 'בית אלוהים' לעזור לנפגעי הוריקן סנדי שפקד את ניו-יורק בחודש שעבר."שתי מסעדות מקומיות 'Miriam' ו 'Sunflower Cafe', בבעלות חברי קהילה שלנו, הכינו ארוחות חמות שנשלחו לאנשים בברוקלין שנותרו בלי חשמל וגז כתוצאה מהסופה," מספרת פיינשטיין, "אנשים מרגישים אחראיות ויש רצון אמיתי לתת מעצמם".
מה את עונה לאלה שאומרים שמה שאת מייצרת כאן הוא בעצם בועה ישראלית בתוך ניו-יורק?"
"אנחנו לא מנסים לבודד עצמנו מקהילות אחרות או ליצור מובלעת. ההחלטה למשל, לפעול בתוך קהילה ותיקה של בית הכנסת 'בית אלוהים' לא היה מקרית ולא נבעה מטעמי נוחות. חשבנו והחלטנו שהכי נכון לפעול יחד עם הקהילה יהודית-אמריקאית. האירועים שלנו הם תמיד בסגנון ובאוירה ישראלית וכולם מוזמנים. אנחנו גם מושכים אלינו זוגות מעורבים ומהגרים מארצות אחרות כמו יוצאי רוסיה. לאירועים של 'שירה בשישי' מגיעים המון אמריקאים. הם מאוד מתלהבים מהתוכן החילוני של תוכנית".
גם הקבוצה הוירטואלית השתנתה יחד עם הקהילה. "קבוצת הגוגל שלנו גדלה," אומרת פיינשטיין "והחברים היו צמאים לעוד מידע, ולכן יצרנו את אתר האינטרנט israelisinbrooklyn.org, מאז עלייתו לאויר לפני כשנה וחצי, האתר עבר כמה גילגולים ובגירסה הנוכחית הושם דגש על קידום עסקים ישראלים קטנים הפועלים בניו-יורק. "יש התעניינות רבה במה שאנחנו עושים. דף הפייסבוק שלנו מקבל מספר מדהים של אלפי כניסות ביום, מכל העולם."
ומה הלאה?
"אני מאמינה שדברים צריכים להתפתח בצורה טבעית ולאט. אני רוצה להמשיך לפתח את התוכניות הקיימות לילדים וגם ליצר עוד תוכניות למבוגרים. וכמובן יש גם אתגרים. למשל איך לחזק את הקהילה כלכלית. כעת אנחנו מקבלים עזרה נדיבה מ UJA Federation of New York וגם מארגון פרטי Charles H. Revson Foundation ויש גם כמה משפחות מדהימות מהקהילה מהם קיבלנו תרומה כספית. אך זה לא מספיק. ישראלים לא רגילים לשלם דמי חברות, זה לא בתרבות שלנו, יש לנו מה ללמוד כאן מהאמריקאים כדי לבנות את עצמנו כלכלית".
לפרטים נוספים: http://israelisinbrooklyn.org
שירה בשישי
Israelis in Brooklyn
מומלצים
