אהובה שלי

ללא כותרת, טכניקה מעורבת על גבס, רבקה מאיר, 2001 מתוך התערוכה "לחם ושושנים"

ריטה והרובה/ מחמוד דרווויש 

בין ריטה לעיני …רובה

ומי שמכיר את ריטה , משתחווה

ומתפלל

לאל שבעיני הדבש

…ואני נשקתי לריטה

כשהייתה קטנה

ואני נזכר איך נדבקה

בי וכיסתה את זרועי בצמתה היפיפייה

ואני זוכר את ריטה

כמו שזוכרת ציפור את הואדי שלה.

ריטה,

בנינו מיליון ציפורים ותמונה

ופגישות רבות

שנורו ברובה

שמה של ריטה היה חג בפי

גופה של ריטה היה חתונה בדמי

ואני אבדתי בריטה … שנתיים

והיא ישנה מעל זרועי…שנתיים

ונועדנו על הכוסית היפה ביותר ונשרפנו

ביין השפתיים

ונולדנו פעמיים.

ריטה,

מה הוא הדבר שהרחיק את עינייך מעיני?

חוץ משתי יקיצות

ועננים אפורים

לפני הרובה הזה.

היה היו

שתיקת הערבים

ירחי שקע בבקר הרחוק

בעיניה הדובשניות

והעיר

טאטאה את כל הזמרים וריטה.

בין ריטה לעיני …רובה

תרגום: אורנה עקאד

מחמוד דרוויש, נולד ב-13 במרץ 1941 בכפר אל-בירווה שבגליל המערבי. לאחר שהכפר נכבש ונחרב במלחמת 48, עקרה משפחתו ללבנון. שנה לאחר מכן, משפחתו חזרה לישראל לאזור עכו, והתיישבה בג'דיידה. מכיוון שלא שהו בישראל בעת מפקד האוכלוסין, לא קיבל דרוויש אזרחות ישראלית, אלא מעמד של תושב קבע.

הוא פרסם את ספר השירה הראשון שלו בגיל 19. שיריו זכו לפופולריות רבה בקרב הפלסטינים בישראל ובמדינות ערב ונחשבו לסמל ההתנגדות הפלשתינית. ממשלות ישראל ראו בו מסית והטילו עליו מגבלות‏ ולבסוף גורש ולא ניתן לו לשוב לישראל.

ב-1995, הגיע לישראל כדי להשתתף בלוויית עמיתו, אמיל חביבי. במהלך ביקורו, קיבל אישור מרשויות המדינה להשאר בישראל למשך ארבעה ימים, ולבסוף הורשה להישאר להתגורר ברמאללה. ב-15 ביולי 2007 חזר דרוויש לחיפה וקרא משיריו באודיטוריום חיפה, שהיה מלא מפה לפה.

ב-9 באוגוסט 2008 הלך לעולמו ביוסטון, טקסס שבארצות הברית, בעקבות סיבוכים לאחר ניתוח לב. משפחתו שקלה לקבור אותו בכפר הולדתו אל-בירווה, או בעיירה השכנה ג'דיידה, בה חיים עדיין כמה מבני משפחתו של דרוויש, אך החליטו לבסוף לקברו ברמאללה. אחיו אחמד אמר: "מחמוד אינו שייך למשפחה מסוימת או לכפר מסוים, אלא לעם הפלסטיני כולו, ולכן הוא צריך להיקבר במקום שכל הפלסטינים יכולים לבקרו".‏‏

את השיר "ריטה" כתב מחמוד דרוויש לאהובתו היהודיה אתה ניהל את הקשר המשמעותי ביותר שלו. הקשר ביניהם נפסק, היות ומחמוד דרוויש המשורר היווה סמל למאבק הפלסטיני, וקשר מסוג זה סיכן את מעמדו. בסוף שנות השמונים, נפגשו "ריטה" ומחמוד דרוויש בגרמניה, אך מה שסחף והיה משמעותי בעבר, העלה אבק עם השנים וכל אחד מהם הלך לדרכו.

מאהבה גדולה זו, נשאר השיר, שהפך בעצם לסמל הקשר בקו העימות בין יהודים לערבים. את השיר הלחין ושר המוסיקאי הלבנוני מרסל חליפה – שהלחין ושר עוד רבים משיריו של מחמוד דרוויש.

ביצוע של השיר על ידי מרסל ח'ליפה שגם הלחין אותו:

המדור בעריכת ניר נאדר ואורנה עאקד, לציון ערב בתאטרון הערבי עברי  לקראת יום האישה הבינלאומי - ההצגה יאפתי ופאנל בנושא תעסוקת נשים בצל האפליה ביפו. יום שישי, 1 במרץ, 19:00, רח' שלמה המלך 10 יפו העתיקה.

• גלריית "בית העם " מציגה מדי יום שישי עבודת אמנות חברתית/פוליטית - לצד שיר המגיב למציאות כאן ועכשיו. הגלריה מתפרסמת ביוזמת עמותת "מען" ומגזין "אתגר".
• לכל הגלריות לחצו כאן .
• הצעות לשירים ועבודות אמנות שילחו לאימייל beithaam@gmail.com .