יום האישה הבינלאומי הוא סיבה מצויינת לבחור את הנשים החשובות ביותר בקהילה הישראלית בלוס אנג'לס. נשים שנותנות את כל מה שיש להן, ואפילו קצת יותר, כדי לעזור לישראלים כאן ולמדינת ישראל שם. נשים גדולות

מירי שפר

מנהלת עם בעלה, איציק, את חברת Life Alert והיתה בעלת העיתון "שלום אל.איי" שהתפרסם בעיר משך למעלה מ-20 שנה. תורמת נדיבה למטרות שונות וארגוני צדקה בארה"ב וישראל, ופעילה מזה 20 שנה באיפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית בקונגרס. לאיפא"ק הגיעה שפר בעידודו של ידידה הטוב, שמעון ארם ז"ל, והיא מקפידה לנסוע מדי שנה לכנסי הארגון בוושינגטון ובעולם, במטרה לחזק את קשרי הקהילה היהודית בארה"ב עם פוליטיקאים אמריקאים.

"אין ספק שהפעילות של איפא"ק עוזרת למדינת ישראל", אומרת שפר, "אנחנו נפגשים עם מנהיגים מכל העולם, לא רק ארה"ב. לפני שנתיים נפגשנו עם מנהיגים ברוסיה ולפני כן בתורכיה. תדמיתה של ישראל אינה תמיד טובה והנטיה בעולם היא להסתכל עליה כעל מדינה כובשת.הפעילות שלנו מסייעת להתמודד עם התדמית הזו. אחד הדברים הכי חשובים שאנו יכולים לעשות כאן בקהילה המקומית הוא לראות את עצמנו כנציגים של ישראל. לא מספיק להיות פעילים רק בקהילה עצמה, אלאTo reach out לקהילות האחרות שגרות כאן ולהיתרם למאמץ ההסברה". בשנה שעברה הצטרפה שפר גם לשורות ה- ILC, ארגון המנהיגות הישראלית בלוס אנג'לס. למירי ואיציק שלושה ילדים בוגרים, מה שמאפשר לה יותר זמן לפעילויות שלה. "זה נותן לי המון סיפוק. אני אמנם מחוץ למדינה, אבל עדיין תורמת ועושה למענה, ואני מאושרת שיש לי את האפשרות הזאת".

מתוקה בנג'מין

אישיות בולטת בתחום החינוך היהודי בארה"ב, פילנטרופית ופעילה במספר ארגונים. בנג'מין, ילידת תל אביב, עברה לארה"ב בשנות העשרה לחייה והשיגה תואר שני מאוניברסיטת קולומביה והסמינר התיאולוגי היהודי. היא מנהלת ארבעה מוסדות חינוך המשתייכים לבית הכנסת סטיפן ווייז בלוס אנג'לס, מהגיל הרך ועד לבית הספר התיכון על שם מילקן (שם נעוריה של בנג'מין). בנג'מין מפעילה תוכנית של חילופי תלמידיה עם תלמידים מבתי ספר בארץ, ומעורבת גם באיסוף תרומות לפרויקטים מיוחדים, בהם פרויקט 'עתידים' של צה"ל. היא משמשת גם כנשיאה הבינלאומית של בית החולים אסף הרופא בישראל, עבורו אספה תרומות רבות בארה"ב ובאנגליה, שם גם פועל סניף ארגון ידידי בית החולים.

"אנו עובדים עם מתנדבים בעיקר", אומרת בנג'מין, "אני לא מאמינה בהוצאות כספיות על משכורות גבוהות. מאוד קשה לאסוף כספים ולכן אני רוצה שכל סנט ילך לבית החולים, זו הפילוסופיה שלי". למרות השנים הרבות בארה"ב, אומרת בנג'מין כי "התשוקה והאהבה שלי לישראל הן חסרות גבולות". התרומה שלה אינה רק כספית אלא גם חינוכית, ועל כך היא גאה במיוחד. תלמידי ארבעת מוסדות החינוך שלה זוכים להכיר את מדינת ישראל, תודות לתכנית לימודים מיוחדת ותכנית חילוף הסטודנטים שהיא מפעילה. בנג'מין היתה הישראלית-אמריקאית הראשונה שהנחילה לישראלים באמריקה את חשיבות הכרת המדינה, והרגע הגדול ביותר שלה היה כשנבחרה ב-2005 להדליק את משואת יום העצמאות ה-57 למדינת ישראל.

רקפת אהרון

"כולנו עסוקים, אבל תמיד אפשר למצוא זמן למשהו שאת מאמינה בו. 'גדולים מהחיים' זו משפחה ממש. אמא שלי נפטרה מסרטן וזה היה משבר גדול בשבילי. לאחר מותה נכנסה לבית שלה משפחה עם ילדה חולת סרטן, וכשביקרנו בארץ הם ביקשו מאתנו לעשות אירוע למען 'גדולים מהחיים'. עשינו אותו בחצר הבית והגיעו 200 איש. בסוף הערב נאספו 60 אלף דולר. אנשים ניגשו אלינו ואמרו שאם אנו מקימים אירגון, אז הם מבקשים להצטרף. ככה הכל התחיל. כשאתה נוגע במישהו בתקופות הכי קשות של חייו, כשהוא בחוסר ידיעה מוחלטת מה יהיה איתו, זו זכות אדירה. כיף לדעת שהצלחת לגעת במישהו ולעשות לו טוב". גם שלושת ילדי משפחת אהרון הצטרפו לעשייה. "הם עוזרים למכור כרטיסים להגרלות באירועים, אורזים מתנות, הם רואים את הישיבות אצלנו בבית והם שותפים מלאים. אני מאמינה שזה יהפוך אותם לאנשים טובים יותר".

אורנה איילון 

אחת המקימות והפעילות המרכזיות בארגון מת"י (מרכז מתנ"ס ישראלי). בשבוע ממוצע היא תורמת בין 35-40 שעות ועדיין מוצאת זמן לעבוד כסוכנת נדל"ן ולהיות אם לשלושה ילדים. מרכז מת"י הוקם ב-2009 על ידי מספר נשים בוואלי, ומאז גדל ופתח סניף בבוורלי הילס. "היינו קבוצה של בנות שחלקן כבר לא חברות וחלקן עדיין פעילות, כמו מירי חייקין, רוויטל גנדלמן ולילך לווינגר", אומרת איילון, "המטרה שלנו היא לשמר את המסורת היהודית, ההווי הישראלי והשפה העברית". ובאמת, תוך שנים ספורות הפך מת"י לשם מוכר בקהילה, בזכות אירועים לכל הגילאים, מטיולי משפחות, הצגות, ערבי שירה, סדנאות לילדים ובני נוער, הקרנות סרטים ודיונים, מסיבות בחגים ועוד. איילון מספרת כי חשוב היה לה לשמור על הדור השני של הישראלים הגדל בלוס אנג'לס, ולמרות שבתחילה הילדים קצת קיטרו שאמא כל הזמן נעדרת מהבית, הם הבינו עד כמה העשיה חשובה לה. בנה בן ה-16 אפילו לוקח חלק פעיל בפעילות. "הילדות שלי כבר בנות 23 ו-25, אבל אני בהחלט יכולה לראות את ההשפעה על הבן שלי, שמדבר יותר עברית ושותף לפעילות במת"י". איילון התורמת את כל זמנה למת"י ללא כל תמורה כספית, מסבירה: "יש עבודה לנשמה ויש עבודה לפרנסה, העבודה שלי במת"י היא 100 אחוז בשביל הנשמה".

נאוה בן משה

רבנית המוכרת בזכות ארגון 'מאור', אליו הצטרפה לפני 12 שנה ומאז היא עורכת במסגרתו סדנאות והרצאות שהפכו לשם דבר בקרב נשות העיר. בין הסדנאות הפופולאריות נמצאות סדנת אפיית החלות והפרשת החלה, וסדנת השבת, במהלכה לומדות הנשים לבשל ולערוך שולחן לשבת. לנאוה יש שמונה ילדים ולמרות זאת היא מוצאת זמן לתרום למען נשות הקהילה, וגם לנשים בארץ. לא מזמן היא שבה מישראל, שם העבירה סדנאות להפרשת חלה שהפכו לא פחות פופולאריות מאלו שכאן. מעניין לציין שרוב הנשים המגיעות לסדנאות של נאוה אינן דתיות דווקא, אך נהנות להקשיב להרצאות בנושאי זוגיות או בסדנה לחשיבה חיובית. "בתפקידי כאשת ציבור מוטלת עלי חובה לסייע בכל הדרוש לנשות הקהילה", אומרת בן משה, "אם זה בעצה, הכוונה, עידוד וכל עזרה שהיא. נשים מזמינות אותי לקריאת תהילים למען חולים ואנו ממש חווים ניסים. אני מרגישה שאני בשליחות. חשוב לי להעצים נשים, לגרום להן שמחה, לטעת בהן כח מחודש וביטחון, כדי שיוכלו להתמודד עם אתגרים המוצבים לנו בחיים". בן משה, תמיד עם חיוך נעים על השפתיים ומילה טובה, מקפידה גם לשלוח מסרים רוחניים אותם מקבלות הנשים לטלפון האישי שלהן. "כל כך נעים לקבל את הטלפונים האלו", מספרת אחת מהן, "בזמן שהרוח שלי שפופה או סתם כשאני צריכה קצת עידוד, אני מקבלת את הטלפון הזה ומיד מתעודדת. יש במסרים שלה תקווה שכל כך נחוצה בימים אלה".

הלן דיין

הלן דיין ובעלה הם יהלומנים והורים לארבעה ילדים. ללוס אנג'לס הגיעו ב-1979, באמצע עשו חזרה לארץ לשבע שנים ולפני עשר שנים שבו ללוס אנג'לס. במשך כל השנים האלה, תרמו בני הזוג ביד נדיבה למטרות שונות, מארגון ידידי צה"ל, ויצ"ו, ILC ועד Stand With Us, הארגון איתו מזוהה דיין ביותר. "התחלתי להיות פעילה בארגון לפני ארבע שנים, בזכות נתי סיידוף ורוז רוטסטין, ראשי הארגון. מאז הספקתי לגייס את החברים שלי, אני מתרימה כספים, עורכת אירועים בבית ועושה כל מה שמבקשים ממני". מטרת הארגון היא לקדם את ההסברה הישראלית, בעיקר בקמפוסים ברחבי ארה"ב. הארגון מכשיר שגרירים צעירים שיתרמו למסע ההסברה והחינוך על ישראל, מדיניותה והמתרחש בה. דיין מחשיבה את עצמה כפעילה שקטה מאחורי הקלעים, דואגת למכור כרטיסים, לגייס תרומות ולפתוח את ביתה היפה בבוורלי ווד לאירועים השונים. אבל מי שמכיר אותה מעיד כי בזכותה זרמו תרומות רבות לקופות הארגון. "אני מרגישה שלמרות שאנו רחוקים מישראל, אנחנו עדיין תורמים לה בדרכנו", אומרת דיין, "וזו תחושה נהדרת".

גילה מילשטיין  

סיגל אנקרי

במרץ 2009 איבדה סיגל אנקרי את אביה האהוב. בקיץ של אותה שנה היא כבר ייסדה ביחד עם גבי אוסטרוב ואורי סקאל את ארגון Stand By me, המסייע לחולי סרטן ומשפחותיהם. "שנה קודם נסעתי לארץ לטפל באחותי שאף היא חלתה. כל הנושא היה מאוד קרוב לליבי", מספרת סיגל, "יום אחד ראיתי מודעה בעיתון שפירסמו גבי ואורי, הם רצו להקים אירגון שיסייע לחולי סרטן. התקשרתי, נפגשתי איתם ונוצר קליק מיידי. גבי נתקל במחלה לאחר שילד בגן של ילדו חלה בסרטן. מאחר והוא היה חדש בלוס אנג'לס, הוא חשב: 'מה עושים באמת ישראלים שמגיעים לכאן וסופגים מכה כזו? למי הם פונים? מי עוזר להם?'" אנקרי, שעד אז לא היתה פעילה בקהילה הישראלית או בכל ארגון התנדבותי, החליטה להרים את הכפפה וביחד עם אורי וגבי הקימה את הארגון. "בהמשך הצטרפו אלינו אנשים טובים כמו חיותה כהן שעזרו לנו מאוד". בהתחלה, מספרת אנקרי, היה לארגון "רק חולה וחצי", אבל בהמשך נוספו עוד ועוד חולים ואנשים טובים שרצו לעזור. הם סיפקו לחולים תמיכה נפשית, כתף לבכות עליה, עזרה לילדים בשיעורי הבית, הסעות לבית החולים לטיפולים, מפגשים חברתיים על קפה ועוגה ביוניק בייקרי ועוד. "מחלת הסרטן היא מחלה ארוכה ומתישה", אומרת סיגל, "ובדרך חברים ובני משפחה מתעייפים וכל אחד ממשיך עם החיים שלו. לכן חשוב כל כך עבורנו להיות שם בשבילם. הארגון שלנו מיוחד כי הוא בעברית, אנו מספקים קבוצות תמיכה לחולה ולמשפחתו, ולצערי גם קבוצת תמיכה לאלו שאיבדו את יקירהם. רק החודש איבדנו ארבעה חולים". לפעמים החולים לא מוצאים מספיק מילים כדי להודות למתנדבי הארגון, ואנקרי ממהרת תמיד לומר להם: "אנחנו אלו שמודים לכם על הזכות שנתתם לנו. הצורך שלנו לתת הוא מאוד אגואיסטי, כי אנו מקבלים הרבה יותר ממה שאנו נותנים".