שתף קטע נבחר

10 המשחקים הגדולים של נבחרת הכדורגל

החמישייה מול אוסטריה, השער ההיסטורי של שפיגלר וה-2:3 הסנסציוני בצרפת. לכבוד יום העצמאות, אבינעם פורת בוחר את עשרת המשחקים הגדולים בתולדות נבחרת הכדורגל

מה צריך לקבוע יותר בסולם העדיפות, איכות או חשיבות המעמד? זו הייתה ההתלבטות כשהתחלתי לסנן את בחירת 10 המשחקים הטובים ביותר של נבחרת ישראל  בכדורגל מאז קום המדינה. למרות תדמית הנבחרת בשלבים כאלה או אחרים, היו גם הרבה משחקים משובחים.

 

עוד ב-ynet ספורט

 

כל דור שונה מקודמו, כך זה בכל מדינה. אפשר לכתוב ספרים על ארצות שבדורות מסוימים משלו בכיפה, אחר כך התרסקו ושוב קמו. הנבחרת הבליחה מדי פעם בהברקות. לא תמיד במעמדים הנכונים, אבל גם, אם כי מעט מדי.

  

מוטל'ה שפיגלר כובש. מדינה שלמה עצרה את נשימתה (צילום: מילנר משה, לע"מ ) (צילום: מילנר משה, לע
מוטל'ה שפיגלר כובש. מדינה שלמה עצרה את נשימתה(צילום: מילנר משה, לע"מ )

 

בכל מקרה, אם נצרף את מספר הצופים שראו את הנבחרת, זו שעיתון "חדשות הספורט" המציא לה את קריאת העידוד המפורסמת "אל אל ישראל"

, נגיע לכמה מיליונים. כמובן שהמיליונים כוללים לא מעטים שנספרו עשרות פעמים ביציעים. משחקי ידידות, אפילו המצוינים שבהם, לא נכללו ברשימה.

 

עכשיו אנחנו מתחילים בהתלבטות: ה-1:1 עם אוסטרליה ב-1969, או ה-0:5 המשובח מול אוסטריה בדיוק 30 שנה אחר כך? אני בטוח שגם אתם מתלבטים, לא רק אני. מאחר שהבחירה היא שלי, אני הולך על המשמעותי.

 

היו ימים. אוחנה והתספורת (צילום: צביקה ישראלי, לע"מ) (צילום: צביקה ישראלי, לע
היו ימים. אוחנה והתספורת(צילום: צביקה ישראלי, לע"מ)

 

מקום ראשון: אוסטרליה - ישראל 1:1

סידני, דצמבר 1969, קדם המונדיאל

אוסטרליה. כמה פעמים הגענו למונדיאל? פעם אחת. איפה הגענו? בסידני? אוסטרליה אולי אינה אירופה בכדורגל, אבל שחקני היבשת החמישית מספיק אתלטים כדי להיות ברמה מקבילה לנו, ובאחרונה גם טובה מאיתנו. תראו מה הם עושים במונדיאלים.

 

 

10 ימים לפני כן, ראו 50 אלף באיצטדיון ר"ג, את גיורא שפיגל מבקיע בדקה ה-18 מול הקנגרוס, ומעניק יתרון קל במערכה הראשונה של הדו קרב. עכשיו נשארה המשימה בגומלין בסידני, והיא לא הייתה קלה. הפרס למנצחת: טורניר המונדיאל במכסיקו 1970. בגלל הפרש השעות בין אוסטרליה לישראל, עצרה המדינה את נשימתה בשעות הצהריים, וקולו של נחמיה בן-אברהם שדר הרדיו המיתולוגי (הטלוויזיה עדיין לא שידרה ישירות, החלה רק שנה לאחר מכן), בקע מכל מקלט אפשרי. האוסטרלים לחצו בטירוף, המאמן עמנואל שפר ז"ל שנפטר לאחרונה, הציץ מדי פעם בשעון וציפה לשמוע את השריקה של השופט האוסטרי מרשל.

 

ואז, זה קרה. "שפיגלר עשה את זה", שאג נחמיה לאחר שמוטלה הבקיע מאסיסט של גיורא שפיגל בדקה ה-78. ג'ון ווטקס אמנם הישווה בדקה ה-88, אבל ישראל יצאה מנצחת בסיכום. אנחנו במונדיאל! ומאז, כבר 43 שנים זהו המונדיאל היחיד. 43 שנים של חזרה להליכה במדבר עד שזה יקרה, אם וכאשר, שוב.

 

אייל ברקוביץ'. ניצח על ה-0:5 הענק על אוסטריה (צילום: Gettyimages) (צילום: Gettyimages)
אייל ברקוביץ'. ניצח על ה-0:5 הענק על אוסטריה(צילום: Gettyimages)

 

מקום שני: ישראל - אוסטריה 0:5

אצטדיון ר"ג, יוני 1999, מוקדמות יורו 2000

מבחינת איכות, זהו המשחק שישראל לא תשכח לעולם. הדור המופלא ההוא, שבתחילה התקשה להתאקלם באירופה, כבר נמצא בקדנציה הרביעית. לפני כל משחק מול אוסטריה תמיד עמדו זכרונות תבוסת ה-5:2 בווינה (אוקטובר 1992), במבחן האירופי הראשון הרשמי הראשון מאז התקבלה ישראל ליבשת.

 

ספרד הוליכה בראשות הבית, ישראל ואוסטריה התחרו על המקום השני. בווינה הצלחנו סוף סוף לסיים ב-1:1. אי אפשר להכחיש שאוסטריה נמצאה בנסיגה, והיא אפילו חטפה 9:0 בוולנסיה מספרד (עוזר המאמן, נחום סטלמך, נפטר שם במהלך משימת ריגול) כמה ימים לפני כן, אבל ישראל אף פעם לא הייתה ספרד. איצטדיון ר"ג מלא ציפה למשחק שקול.

 

הניצחון הכי גדול בהיסטוריה? (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
הניצחון הכי גדול בהיסטוריה?(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

 

הטאלנטים של שלמה שרף רקדו על המגרש. אייל ברקוביץ' הבקיע ראשון, חיים רביבו הכפיל ממש לפני ההפסקה. אייל הוסיף את השלישי, האווירון רשם שער רביעי, ולפני הסיום קינח נג'ואן גרייב המגן ממסירה גאונית של ברקוביץ'. הייתה זו הצגה מושלמת, כשאחד האקורדים הזכורים היו דבריו של אריק בנאדו לאיל ברקוביץ': "אתה השחקן הכי גדול בעולם". אייל השיב לו ברצינות: "אני יודע".

 

בהמשך הטורניר חלה נסיגה שלא מנעה מישראל להגיע לראשונה להצלבה, שם כבר שיחקנו בהפוכה. חטפנו את החמישייה מדנמרק, שהחתימה כרטיס בגומלין בקופנהאגן ב-0:3. אבל מי ישכח את ה-0:5 מול אוסטריה כהצגת כדורגל חד פעמית?

  

מקום שלישי: צרפת - ישראל 3:2

פריז, אוקטובר 1993. מוקדמות המונדיאל

איצטדיון פארק דה פראנס, פריז. ישראל נמצאה שני מחזורים לפני קמפיין הלימודים הראשון באירופה, עם שתי נקודות, המאמן שרף היה לפני סיום תפקידו. צרפת לעומת זאת, אחרי 0:4 קליל בר"ג, נדרשה לנקודה בודדת משני משחקי הבית האחרונים מול ישראל ובולגריה כדי להבטיח את העלייה למונדיאל. עם אריק קנטונה, ז'אן פייר פאפן, דויד ז'ינולה, מרסל דסאי, דידייה דשאן ושפע כוכבים, אף אחד לא התייחס ברצינות לישראל. בן משפחה יהודי צרפתי שפגש בראובן עטר, במלון, שאל אותו: "איך אתה משחק, אם אתה כל כך רזה?".

 

אולי זה הכי גדול בהיסטוריה? (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
אולי זה הכי גדול בהיסטוריה?(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

 

ישראל השתדלה לפחות לשחק פתוח, אפילו הובילה בדקה ה-21 משער של רונן חרזי שנראה באותו שלב כבלתי מזיק עבור הצרפתים. פרנק סוזה וז'ינולה הפכו ל-1:2 עד ההפסקה. איכשהו, השוער בוני גינצבורג והחברים החזיקו מעמד בפיגור מינימלי מכובד, עד שבדקה ה-84 הצליח אייל ברקוביץ' לעשות את הבלתי ייאמן והישוה בכדור חלש שהתגלגל ונעצר רק אחרי הקו ברגלי דסאי. 2:2. הפתעה מרגשת? הרבה יותר מזה. בזמן הפציעות, רוני רוזנטל פרץ כמו סוס מירוץ מבעד להגנה הצרפתית והעביר לעטר שהרשית. 2:3. השדר מאיר אינשטיין צרוד עד היום למרות שחלפו כמעט 20 שנה מצעקת השער. רוני בישל את כל השלישייה, ולשרף התבשלו 3 קדנציות נוספות במקום לסיים את תפקידו.

 

 

הצרפתים עוד האמינו שיתקנו את מול הבולגרים, שוב בפריז, אבל פעם נוספת ספגו בזמן פציעות מאמיל קוסטדינוב, 2:1, ונותרו בבית. ישראל התחילה לחרב להם, בולגריה המשיכה למונדיאל וסיימה רביעית. במונדיאל הבא בצרפת 1998, נבחרת הטריקולור כבר הפכה לאלופת העולם.

 

מקום רביעי: יוגוסלביה - ישראל 2:1

בלגרד, אפריל 1960, מוקדמות אולימפיאדת רומא

פעם בזמנו של טיטו, יוגולסביה לא הייתה רק מאוחדת, אלא גם מעצמת כדורגל ענקית. היא נחשבה למועמדת לזכייה בזהב בטורניר האולימפי ברומא, כאשר רק מדינות הגוש המזרחי הופיעו בהרכבים מלאים. הבחורים של המאמן היהודי-הונגרי גיולה מנדי כמועמדים לתבוסה. יענקל'ה חודורוב האגדי נתן הצגה, שחקני השדה מנעו מהיוגולסבים לזוז ובשתי ההזדמנויות היחידות שלנו הבקיע רפי לוי צמד מול שושקיץ' המצוין. השני היה בדקה ה-67 כשחודורוב בעט כדור שוער ורפי לוי המשיך פנימה. נתב"ג בנוסח הישן שלו היה צר מלהכיל את הרבים שבאו לקבל את הגיבורים ערב פסח. ומי זכתה בזהב האולימפי? יוגוסלביה, אלא מה.

 

 

הניצחון על יוגוסלביה זכה לכותרת הראשית של העיתון (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
הניצחון על יוגוסלביה זכה לכותרת הראשית של העיתון(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

 

מקום חמישי: ישראל - בולגריה 1:1

ליאון, מכסיקו 1968, הטורניר האולימפי

לא להאמין, אבל בגלל בגלל פתק לא נכון מתוך שניים שהושמו בכובע רחב שוליים של השופט הצרפתי, מישל קטביאן, נמנעה מאיתנו המדליה האולימפית הראשונה כבר ב-1968. זכות ראשונים נשמרה ליעל ארד 24 שנים לאחר מכן. משחק רבע הגמר של אותה נבחרת בהדרכת שפר ועם רוב כוכבי מכסיקו 1970 אך צעירים בשנתיים, הפגיש את ישראל מול בולגריה החזקה.

 

גם התיקו מול בולגריה הגיע לעמוד הראשי (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
גם התיקו מול בולגריה הגיע לעמוד הראשי(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")
 

 

דונב הכניע את חיימק'ה לוין שלנו בדקה ה-4, אבל שייע פייגנבוים, בכושר שיא, הישווה בדקה ה-89. בהגרלה בין מוטל'ה ליריבו, שיחק המזל לבולגרי שבסופו של דבר עלה עם נבחרתו לגמר כדי לזכות בכסף אחרי הפסד להונגריה. עלייה של ישראל לחצי הגמר, הייתה מאפשרת לה לגעת במדליה ראשונה.

 

מקום שישי: אוסטרליה - ישראל 1:1

סידני, אפריל 1989, קדם גביע העולם

20 שנה אחרי העלייה של ישראל למונדיאל מכסיקו 1970, אנחנו חוזרים לאותה עיר ולאותה תוצאה. יש לכך שתי סיבות: 1. ההישג - העפלה לפלייאוף המוקדמות לאיטליה 90' מול קולומביה. 2. השער הנדיר והבלתי נשכח של אלי אוחנה.

 

"אוחנה קרע", זעקה כותרת העיתון למחרת הניצחון (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
"אוחנה קרע", זעקה כותרת העיתון למחרת הניצחון(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")
 

 

חודש לפני כן הבקיע אוחנה בר"ג בפנדל, וצ'רלי יאנקוס החזיר העונשין (ארבל: "ככה לא בונים חומה"), הפעם נפגשו הנבחרות של ש.ג. ופרנק ארוק

המפורסם למשחק על הפלייאוף. אוחנה בקור רוח נדיר, העדיף לחלוף על פני שוער הקנגרוס והוליך אותנו ל-0:1. פול טרימובולי השווה, מאוחר מדי, שתי דקות מהסיום. מול קולומביה הפסדנו בברנקייה 1:0 משער של אלביירו אסוריאגה, ובגומלין לא הצלחנו להכניע את השוער "המשוגע" רנה היגיטה, 0:0.

 

מקום שביעי: ישראל - איטליה 0:0

טולוקה, מכסיקו, יוני 1970, טורניר המונדיאל

הנבחרת של שפר עשתה הגנה גדולה וחילצה תיקו מג'יגי ריבה, פקאטי ושאר כוכבי ה"סקואדרה אזורה", שהגיעו בהמשך למשחק הגמר ובו הפסידו 4:1 לברזיל של פלה והקוסמים. באותו טורניר הבקיע מוטל'ה את השער היחיד של ישראל בכל הזמנים במונדיאל, ב-1:1 מול שבדיה.

 

השער של "ידיעות אחרונות" אחרי השלושער של בני טבק מול פורטוגל (ארכיון ידיעות אחרונות) (ארכיון ידיעות אחרונות)
השער של "ידיעות אחרונות" אחרי השלושער של בני טבק מול פורטוגל(ארכיון ידיעות אחרונות)

 

מקום שמיני: ישראל - דרום קוריאה 1:3

סיאול, אפריל 1976. הטורניר הקדם-אולימפי

נרדוף נרדוף, נשיגה. אחרי מספר כשלונות מול דרום קוריאה החזקה בפרק האסיאתי, הצליחו הבחורים של דוביד שווייצר לגבור במשחק אמת בחוץ על היריבה בה כיכב צ'ה בום קון הגדול. מושיק שוייצר, הבן של המאמן, קבע 0:1, גידי דמתי הכפיל, צ'ה בום קון צימק בפנדל ודמתי הטביע את האשרה לאולימפיאדת מונטריאול 1976, הטורניר האולימפי האחרון בינתיים. במונטריאול הגענו לרבע הגמר, עוד הישג שאין לזלזל בו.

 

מקום תשיעי: ישראל - פורטוגל 1:4

ר"ג, אוקטובר 1981, קדם גביע העולם

האמת, גם המשחק הזה לא קבע, אבל זה יוצא דופן להביס את פורטוגל במפגש רשמי בתוצאה כזו. ולא פחות, שלושער של שחקן אחד,

בני טבק, במחצית אחת. גם גידי דמתי הבקיע (בעיטה מחוץ לרחבה) באותה מחצית שבה כל בעיטה נכנסה. ג'ורדאו הישווה זמנית ל-1:1 והשוער אריה חביב, שהחליף בדקה ה-25 את יוסי מזרחי שנפצע, עצר פנדל של ג'ורדאו במחצית השניה.

 

מקום עשירי: ברית המועצות - ישראל 1:2

אצטדיון ר"ג, יולי 1956, מוקדמות אולימפיאדת מלבורן

אולי לא המשחק הגדול ביותר, אבל המשחק הזכור והמעורר עניין ביותר בתקופה שלאחר הקמת המדינה. אחרי תבוסה 5:0 באיצטדיון "לנין" במוסקבה לעיני 70 אלף צופים,

בהם יהודים רבים שכמהו לראות ישראלים מארץ הקודש, מילאו 50 אלף, ואולי יותר, כל פיסת שטח ביציעי רמת גן. רוב הקהל הגיע כבר בשעות הבוקר כדי לתפוס מקום, וחלקו צינן עצמו בתעלות המים שהקיפו את האיצטדיון. ההתרגשות הייתה בשיאה, אף שלא נראה שום סיכוי מול ברית המועצות המהוללת.

 

הגול ההוא של סטלמך. את מי עניין שישראל הפסידה 2:1?! (משה פרידמן, לע"מ) (משה פרידמן, לע
הגול ההוא של סטלמך. את מי עניין שישראל הפסידה 2:1?!(משה פרידמן, לע"מ)

 

השוער ינעקל'ה חודורוב נפצע בידו, ומאחר שאסור היה אז להשתמש במחליפים, נכנס לשער דודו קרמר ולא ספג. חודורוב חזר, הרוסי אילין השקיט בשער בדקה ה-57, לפני הרגע ההיסטורי שגרם היסטריה במדינה הקטנה:

 

"ראש הזהב", נחום סטלמך, הכניע את השוער האגדי, לב יאשין, בדקה ה-66. חבל ש-12 דקות מהסיום הצליח טאטושין הסובייטי (אז קראו לברית המועצות "סובייטים") לחתום על ה-1:2, אבל מי התחשב בשער. רק השער של סטלמך, סנסציה באותה נקודת זמן, ריגש את המדינה כולה. שער סמלי עם גאווה.עצומה.


פורסם לראשונה 15/04/2013 18:48

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים