לטורקיה באהבה: צבת הים גל ממריאה לשחקים
במשך תשע שנים בילתה גל הנדלס, צבת ים חומה וגדולה במרכז להצלת צבי ים של רשות הטבע והגנים במבואות ים במכמורת, לאחר ששרדה פציעה קשה שגרמה לה לאבד את גפיה הקדמיות. מסע ביבשה ובאוויר עם צבת ים סקרנית וחוצפנית שמצאה בית חדש ואוהב באיסטנבול
15 בפברואר, 2004. חוף הצוק בצפון תל-אביב מתאושש לאחר סערה חורפית. דיווח שמתקבל ברשות הטבע והגנים מתריע על צבת ים חומה פצועה המוטלת על החוף.
חגי יוחנן, אז ארכאולוג בראשית דרכו ברשות מוזעק למקום. "ביקשו ממני לעזור בפינוי צבת ים וכשהגעתי לחוף, ראיתי אותה על החול, סמוך לסוכות ההצלה וברגע הראשון לא הבנתי מה קרה לרגליים הקדמיות שלה", מספר יוחנן ל-ynet, כיום מנהל גן לאומי אפולוניה ברשות.
יוחנן התקשר ליניב לוי, מנהל המרכז להצלת צבי ים של רשות הטבע והגנים בבית הספר הימי "מבואות ים" במכמורת וסיפר לו על המראה הקשה.
"אז לא הכרתי כל כך צבי ים ושיערתי שאולי הם מכניסים את הרגליים שלהם פנימה לתוך הגוף, כפי שעושים צבי היבשה", הוא צוחק.
"כשסיפרתי זאת ליניב, הוא הסביר לי שאם אין רגליים, אז אין רגליים ומדובר בפציעה חמורה שדורשת טיפול. נסעתי איתה למרכז ההצלה. זו היתה הפעם האחרונה של גל בטבע. מאז היא לא יצאה משם".
איך מטיסים צבת ים מישראל לטורקיה? המסע של גל הנדלס
מסע של ייסורים בים
צבת הים שהגיעה במשקל של כ-70 קילוגרם נחשבה לגדולה במיוחד, למרות שאיבדה משקל רב עקב הפציעה עד שנפלטה אל החוף.
"קיבלנו צבת ים בוגרת בת כ-30 שנה, לא ילדה. כזאת שראתה דבר אחד או שניים בחיים שלה בים התיכון", אומר יניב לוי, מנהל המרכז שחייו סובבים סביב שיקום וחיבור מחדש של צבי ים פצועים מאז 1999.
כיצד איבדה הצבה את שתי הגפיים הקדמיות? לוי מעריך כי הכל מתחיל ונגמר בהסתבכות ברשת של דייגים. בין אם מדובר ברשת זימים קטנה של דייגים בסירה או רשת מסחרית של דייגים בספינות דיג תעשייתיות.
"היא כנראה ראתה דג או סרטן תקועים ברשת דיג. כשצבת ים מתחילה לאכול היא נעזרת רבות בגפיים הקדמיות שלה.
במקרה שהמזון מחובר לרשת, היא תשתמש בגפיים המצויידות בטופרים להדוף את הרשת ואז הם ייתפסו ברשת. בכל פעם שהיא תזיז את הגפה, העסק רק יילך ויסתבך. כל תזוזה תגרום לרשת להתלפף על הגפה, תיצור חיכוך, פציעה ומשם לא ארוכה הדרך לכריתה של הגפיים".
לוי משער כי רק אחרי שגל איבדה את הגפיים לאחר מספר חודשי ייסורים בים, היא הצליחה להשתחרר מהרשת ולהגיע לחוף.
"צבים מסוגלים לסחוב עימם רשתות באורך של עשרות מטרים ובעבר הצלנו צבים שנצפו כמעט טובעים בים בגלל רשתות ענק בהן הסתבכו וגררו אותם למרחקים גדולים", הוא מסביר.
למזלה של גל, אין בים התיכון מספיק כרישים רעבים שנוהגים להשתמש בצבי הים כחלק מהתפריט הקבוע בארוחות.
גפיים תותבות לצבה?
לאחר חיטוי וטיפול תומך ראשוני, לוי העניק לצבה את השם גל - על שם האדם שדיווח עליה פצועה בחוף והוסיף לה את הכינוי הנדלס, שמשמעותו באנגלית הוא חסרת ידיים.גל הנדלס היתה במצב פיזי טוב למדי, למרות הפציעה הקשה. לוי התרוצץ בין אורטופדים בכירים בבתי חולים ברחבי הארץ בתקווה למצוא פיתרון כלשהו למגבלה של גל וחזר עם תשובות עגומות למדי.
"מנהל מחלקת אורטופדיה בבית החולים איכילוב דאז, רצה לעזור ואמר שאפשר ליצור עבורה גפיים תותבות, אך גם איתן היא לא תוכל לשוב לטבע ותהיה מחוייבת להישאר במיכל מים בשבי", נזכר לוי.
"האתגר הרפואי היה גדול מאוד, אבל הרופאים פשוט קבעו כי אין סיבה להעביר את הצבה סדרת ניתוחים וטיפולים מורכבת אם היא לא תשוב לטבע, אחרת זו התעללות בצבה שגם כך החיים שלה לא מזהירים".
השבה לים במצבה הנוכחי היה מבחינת לוי גזר דין מוות על גל. ללא גפיים קידמיות, הסיכוי שלה לשרוד את סערות החורף בים הוא קלוש, שלא לדבר על הזדווגות ועלייה לחוף להטיל ביצים. ככל הנראה, אם תושב לים תוכנית החיים שלה תסתכם בצלילה לעבר המוות.
מה שלקחנו מהטבע - באחריותנו
הפציעה של גל לא היתה ייחודית. צבי ים חומים וירוקים רבים נפגעים מדי שנה כתוצאה מהיתקלויות בציוד וכלי דיג. "כשהתחלתי לברר מקרים בעולם למרבית אנשי המקצוע לא היו דברים נעימים להגיד לי", הוא מגלה.
"נראה לי שהם פשוט התביישו להגיד לי שצריך להמית אותה. מבחינתי, זו לא היתה המתת חסד כי לא מדובר בצב שסובל ויגסוס למוות, אלא צבה נכה. מאחר שלקחנו אותה מהים, ברמה האתית מה שלקחנו מהטבע, באחריותנו וצריך למצוא לה פתרון נכון".
מאות צבי ים פצועים הגיעו מאז למרכז ההצלה. רבים מהם שבו לטבע לאחר מספר שבועות או חודשי שיקום. גל קיבלה אומנם את הבריכה הגדולה מבין כל הצבים והסתובבה בה חסרת מעש, משועממת, אבל בחיים.
"כשבעל חיים פצוע מגיע אליך, אתה מטפל בו ולא חושב מה יהיה בעוד שנתיים או עשרים שנה, אלא מתמקד בלהוריד לו את הסבל ואיך אפשר להצילו", מפרט לוי. "אני לא יודע איך אתנהג היום כשיגיע צב עם פציעה דומה. זו שאלה מאוד קשה".
תיאבון בריא: 1.35 טון דגים, סרטנים וחסות
גל גילתה תיאבון בריא וחיבה לסרטנים. מצבה רזה שכמעט ולא אכלה בטבע, היא החלה לעלות במשקל בזמן שהמטפלים מרפדים אותה בדגים, סרטנים וחסות.
במחשב של יניב לכל צב יש תיק ממוחשב עם כל פרט קטן שעבר עליו במהלך שהותו במרכז ההצלה. במקרה של גל, סיקרן אותי לדעת כמה מזון הגברת שאבה לקיבתה במשך 3,391 ימי האישפוז בהם שהתה במרכז. "טון ו-350 קילוגרם", מבשר יניב. "אכלה טוב אצלנו".
האתגר הגדול בהחזקת צב ים בשבי היה מורכב בכל הנוגע לגל. צבת ים משועממת במיכל בעומק של מטר ועשרים סנטימטרים, שהיתה רגילה עד לא מכבר לחיות במרחבי הים, זה לא מתכון בטוח לאושר חייתי.
מבחינתו של לוי, צבת ים נכה ומשועממת מעט עדיפה על צבת ים מתה, אך יום רדף יום ובתקופת החורף, הנחשבת לעונת השיא של צבי הים הפצועים, המרכז מוצף בפציינטים שזקוקים לבריכות מים פנויות בהם יוכלו להשתקם כדי לשוב לטבע.
"להבדיל מצבים שמגיעים לתקופות קצרות, בהן אנחנו מאביסים אותם וגם אם קצת צפוף להם במיכל לא גדול, הם יצאו לים עם מאגרי שומן גדולים שיהפכו לשרירים תוך זמן קצר", מפרט לוי. "עם גל היינו צריכים להקפיד שהיא לא תשמין ובעיקר לספק לה קייטנת משחקים וגירויים".
אוהבת עיסויים, סקרנית וחצופה
בין אם זורקים לגברת כדורי משחק אותם היא מתקיפה בעוז, או שומרים לה על חדות חוש הציד באמצעות סרטנים ודגים חיים המוכנסים למיכל, עם השנים היה ברור ליניב שצריך למצוא לגברת פתרון הולם לדיור קבע.
באחת הפעמים ניסו במרכז להפיג לה את השיעמום וצירפו אותה לבריכה של צב ים חום בשם פורסט, שגם כמעט וטבע לאחר שנלכד ברשת דייגים. המפגש הקצר הסתיים בנסיונות מצד גל לכרסם את פורסט והיא שבה למחייה בבידוד רטוב.
מסתבר שההיכרות רבת השנים עם גל, איפשרה למטפלים להכיר אותה מקרוב ולהבדיל ממדיניות הדוגלת במיעוט מגע עם צבי ים פצועים, למעט טיפולים נחוצים, עם גל, צבה שנראתה כי צפויה לבלות עוד עשרות שנה במרכז ההצלה, הדברים נראו קצת אחרת.
"אפשר להגיד לגמרי שיש כזה דבר אופי של צב והוא בולט במיוחד אצל גל. היא מאוד סקרנית, חצופה, אבל אוהבת שמעסים אותה ומלטפים אותה. היא השתנתה רבות במהלך השנים שלה כאן", אומר לוי.
"זה לא כלב שאתה בא ללטף אותו בכלבייה, זו חיית בר שצריכים גירויים ומלבד מים שנכנסים ויוצאים למיכל, דג או סרטן חי פה ושם, צריך לתת לה יחס, אבל לאור מצבה הפיזי אני כבר לא בטוח שהיא עונה לקריטריונים של חיית בר". במהלך השנים היתה לגל גם אפשרות לסייע לבני מינה לשרוד לאחר שנפצעו בטבע. תרומת דם שהעניקה לצב ים אופק, הצילה את חייו.
לפנק, לפנק, לפנק
אחת האחראיות לפינוק הצבה היתה מיה בנימיני, תושבת פרדס חנה-כרכור, המתנדבת במרכז שפיתחה חיבה מיוחדת לגל.
"אני מעסה אותה, מלטפת אותה והיא מתמסרת לחלוטין. יש רגעים שאני מתקרבת אל המיכל שלה והעיניים שלנו נפגשות. אתה רואה בבירור שיש שם מישהי חכמה, היא פשוט אוהבת לתקשר עם אנשים", אומרת בנימיני, בזמן שהיא שוטפת עלי חסה במיכל גדול. חטיף צהריים לצבים הרעבים.
"כשהיא יוצרת קשר, אלה הם הרגעים של קסם, כי לרוב חיות הבר פה לא יוצרות קשר. מבחינתי, יש לה מתנה לתת לאנשים והיא שליחה של החיות. בעיני, לפעמים גם חיות רוצות להגיד תודה. גם הן עוברות חוויה במפגש איתנו".
לפני כשנתיים החליטו לוי יחד עם קרן אור, מתנדבת במרכז ההצלה וזואולוגית במחלקת האוצרות בספארי ר"ג, להתחיל לחפש לגל בית קבע.
חומות של בירוקרטיה
קרן פגשה את גל לפני כשלוש שנים במרכז ההצלה. "לראות אותה מסכנה בגיגית כשהיא תופסת מקום חיוני לצבים פצועים היה עצוב ולכן עלה הרעיון לשלוח אותה לאקווריום כלשהו באזור הים התיכון", מסבירה אור.
"שלחנו מיילים לכל הגורמים שעוסקים בצבי ים ופרסמנו מעין מודעה באתר מיוחד של גני חיות ואקווריומים. היה לנו חשוב שהם יהיו במרחק של טיסה קצרה יחסית מישראל נוכח מגבלות של שהות צב ים מחוץ למים".
מבחינתה של אור, גל היא שגרירה של צבי הים התיכון. "יש לה סיפור רלוונטי שיכול לעזור להסביר לציבור את ההשפעה שלו על החיות בים וברגע שהחלטנו להעבירה, היא הפכה לשגרירת הסברה".
אור ולוי מספרים על הליך בירוקרטי מפרך ומייגע שנמשך כמעט שנתיים. "העברת חיה מוגנת ונדירה כמו גל היא מסובכת מאוד כי צריך להשיג אינספור אישורים ווטרינרים להובלה, במיוחד של צבה בסכנת הכחדה ממדינה למדינה שהסחר בה אסור על פי חוק. כל אלה לוו במאות התקשרויות והמתנות למענה", היא מסבירה.
"אחרי שנה של התכתבויות הגענו למבוי סתום וכבר חשבנו שגל לא תעבור, אבל בשלב מסויים הצלחנו לעבור את חומת הבירוקרטיה הטורקית וקיבלנו את האישור להעביר לאחד המתקנים הכי מפוארים שיש באירופה".
אור שעשתה זאת בהתנדבות מלאה והקדישה שנתיים מחייה לפיצוח קשיי העברת גל לטורקיה, מרגישה שהיא תורמת תרומה אמיתית לשימור הטבע בישראל.
מבחינתו של לוי, גל היא צבה "מגדירת מודעות שמייצגת את הפגיעה של האדם בטבע ובחיים עם בעלי חיים אחרים באקווריום, העובדה שהיא נטולת גפיים קדמיות, תפחית גם את האגרסיביות שלה עקב הקושי במרדף", הוא אומר.
בהתחשב בכך שזו הפעם הראשונה שטורקיה מייבאת צב ים, גם בצד הטורקי התבצעו מאמצים גדולים כדי לגרום לגל לעבור לאקווריום באיסטנבול שהוקם לפני כשנתיים.
ארגז מרופד וג'ל אהבה לצבות ים
איך מעבירים צבת ים במשלוח אווירי לטורקיה? ברשות בנו לה ארגז מיוחד ומרופד שהמתין במשך שנה שלמה במחסן עד לאישור הסופי. מספר ימים לפני ההובלה, יניב לוי היה עדיין עסוק במציאת פתרון שיקל על הצבה לשרוד את השהות הארוכה מחוץ למים.
"לא בריא לצבי ים להיות מחוץ למים. זכרים לא עולים לעולם ליבשה. נקבות מגיעות להטיל אבל חוזרות למים תוך שעתיים. הבעיה בבעל חיים ימי מחוץ למים הוא המשקל וגל לא רגילה לשאת את המשקל של עצמה. זה יכול לגרום לה להתכווצויות שרירים ואף למוות".
מיכל עם מים לא אפשרי להובלה כי מדובר במשקל עצום וישנה סכנה שהמים יצאו החוצה או במקרה הרע, הצבה תסיים את הטיסה עם זעזוע מוח כתוצאה מאין ספור חבטות בדפנות המיכל.
כדי להקל על השהייה מחוץ למים, התייעץ לוי עם רוקח בבית מרקחת עד שמצאו ג'ל מיוחד שלא יסתום את הנקבוביות של גל ויאפשר לעור לנשום. הפתרון הגיע בדמות ג'ל אהבה על בסיס מים שבימי שיגרה אמור לסייע לחיי האהבה של בני האדם, אבל במקרה הנוכחי הוא נפלא להזנת הקשקשים והעור של צבת ים חומה. "הוא גם מזין, גם מאפשר לעור לנשום והכי חשוב – אין בו חומרים שיגרמו לגל לסיים את המסע בניחוח הדרים או שקדים".
אחרי שהוכנסה לארגז בשעת בוקר מוקדמת, החל המסע שלה לשדה התעופה בן גוריון. לוי פיקח מקרוב על העמסת הארגז של גל למטוס וזכה להפתעה משעשעת בזמן שהמתין לטיסה. הארגז הועמס אל בטן המטוס והונח ממש מתחת למושב שלו.
לוי מציין כי המסע כולו מומן על ידי הטורקים ובשעת צהריים נחתו לוי וגל בשדה התעופה.
בטורקיה פגש לוי את פדרו גומז, האוצר הזואולוגי של האקווריום באיסטנבול ואת דילק קפנגול, מתאמת ומנהלת באקווריום הטורקי. גל זכתה למריחה נוספת של ג'ל אהבה על גופה ולאחר מספר שעות בדרכים, כולל חציית גשר הבוספורוס המפורסם, הגיעו בשעת ערב אל גן החיות המקומי, שם תשהה גל במיכל למטרות הסגר רפואי במשך שלושה שבועות.
"רוב החיות היו בבתי הלינה הפנימיים וכל החצרות היו ריקות. שמונה גברים טורקיים המתינו לי ליד משאית פתוחה, גל חיכתה בארגז פתוח מתנשפת בכבדות. השתמשנו באלונקה כדי להעמיס אותה והורדנו אותה למים", אומר לוי.
לדבריו, גל התרגשה מאוד לאחר שנכנסה למים. "תזזיתיות של רבע שעה. היא בדקה את המיכל והזכוכית. ראינו שהיא בסדר גמור. מסתגלת לאט לאט למיכל".
הטורקים: "גל היא בעל חיים מיוחד במינו"
דילק קפנגול, מתאמת כללית ומנהלת באקווריום באיסטנבול אליו תעבור גל בחודש הקרוב מספרת בראיון ל-ynet כי "אנחנו משפחה אחת גדולה באקווריום. מאז הקמתו ייבאנו למעלה מ-15 אלף בעלי חיים מרחבי העולם. כשראיתי את גל לראשונה התרשמתי ממנה מאוד. היא צבה יפהפיה ושמחתי לראותה, כי עשינו מאמצים גדולים להביא אותה מישראל לטורקיה. בתחילה, היו בעיות לייבא אותה לטורקיה, אך הצלחנו להתגבר עליהן. זו תחושה נהדרת שהיא עברה אלינו"
האקווריום שנפתח בקיץ 2011 עדיין מוגדר בשלבי הרצה בהשקעה של מיליוני דולרים ומצוייד במערכות חדישות ומשוכללות.
מה תרם להחלטה להביא צבה נדירה עם נכות לא קלה? "בתחילת הדרך, לא רצינו להביא את גל כי עדיין היינו בהליכי בדיקות שהמקום פועל בכל הסטנדרטים הגבוהים ביותר. מאחר שגל היא בעל חיים מיוחד במינו ורגיש, חיכינו לרגע המתאים. זו הפעם הראשונה שאנחנו מקבלים צב ים לאקווריום", היא מגלה.
לדבריה, מאז הפתיחה, מגיעים מדי שנה לאקווריום למעלה מ-1.2 מיליון מבקרים מטורקיה והעולם כולו. גם פדרו מצידו נרגש לראות את גל מגיעה סוף סוף לטורקיה. "התרגשתי מאוד לראות את גל לראשונה אחרי ציפיה כה ארוכה. צבי ים הם בעלי חיים מופלאים, אבל קיבלתי אותה ברגשות מעורבים ועם דאגה, כי היא היתה אחרי מסע ארוך מישראל לטורקיה. ברגע שפתחנו את הארגז וראינו אותה, שמחתי שהיא בסדר".
הפרידה מגל לא היתה קלה ליניב לוי ולצוות בישראל. "הסתכלתי על חיה שהקדשתי לה תשע שנים מהחיים ופתאום לתת לה להישאר במקום אחר, זה מוזר וקשה", מסכם לוי. "אבל אני יודע שסוף סוף שיחררנו אותה למקום שהוא הכי קרוב לטבע, עד כמה שאפשר". בחודש הקרוב ישובו לוי ואור בחזרה לטורקיה כדי לפקח על המעבר למיכל הענק באקווריום, אותו תחלוק גל עם כרישים ובעלי חיים נוספים.
שבוע וחצי לאחר המעבר, פדרו מעדכן כי גל מרגישה נהדר. "היא נרגעה אחרי מספר ימים שהיו מעט לחוצים עבורה. כעת יש לה תיאבון בריא והיא אוכלת כל מה שאנחנו מציעים לה. אנחנו מחכים להעבירה לאקווריום הגדול".
האם הם מתכוונים לשמור על שמה המקורי של גל? דילק אומרת כי היא "יודעת שמשמעות שמה בעברית הוא גל וזה נשמע נחמד מאוד, אך אני חושבת כדי שהציבור המקומי יוכל להזדהות איתה ולהרגיש קרוב אליה, אנחנו נציע מספר שמות טורקיים מתאימים שיתייחסו לשמה ונאפשר לילדים להצביע בפייסבוק על השם המתאים", היא מסכמת. "אני בטוחה שהילדים בטורקיה ישתגעו ממנה".
לפנייה לכתב/ת 
