פיונה אפל מהפנטת ועוד מוזיקה בחינם
פול תומאס אנדרסון ופיונה אפל חברו יחד לקליפ מכושף, הרכב פסיכדלי מאוסטרליה יחזק לכם את השבת בסאונד חורק, וגם: קאבר מעולה לניק קייב. גיא חג'ג' מלקט מוזיקה ברשת ורץ לספר
קליפ השבוע
אני לא מבין כלום בתיאוריה של המוזיקה. אני לא יכול להגיד לכם איזה סולם זה, או למה מעבר האקורדים המסוים הזה מרגש, מפחיד או מצחיק. ובקולנוע אני מבין אפילו פחות. מבחינתי מדובר בכישוף, והבמאי הענק פול תומאס אנדרסון הוא רב-מג.
לפני שביים סרטי ענק כמו "זה ייגמר בדם" או "המאסטר", פול תומאס אנדרסון היה בעברו הרחוק בן זוגה של פיונה אפל. אפל היא בכלל נס מבחינתי. לא רק שמעולם היא לא הוציאה שיר פחות ממעולה, נדמה שהיא חיה את חייה בלי שכבת מגן, בלי הצגות, בלי משחקים. השירים שלה מורכבים, מוזיקלית ומילולית, אבל מבחינה רגשית - מאוד ישירים. זה סוד הקסם שלה, ואל סוד הקסם הזה בדיוק הצליח להתחבר פול תומס אנדרסון, שחזר אחרי שנים כדי לביים את הקליפ החדש שלה, "Hot knife".
כאמור, זה כישוף בעיניי. מבחינה טכנית הקליפ הזה נראה סופר-פשוט. רואים בו מעט מאוד. אבל המעט הזה - דרך מיומנויות המאגיה הקולנועית של אנדרסון - הופך לארבע דקות מהפנטות שאי אפשר להסיר מהן את העיניים. מזמן לא ראיתי קליפ שהיפנט אותי ככה, ולא בגלל העובדה שלאפל יש את העיניים הכי יפות בעולם המוזיקה. זה כי שני קוסמים חיברו את כוחות הקסם שלהם כדי לכשף אותנו.
ארוחת החינם של השבוע
כבר נדנדתי לכם פה בעבר על Tame Impala, הרכב הרוק הפסיכודלי-פנטסטי מאוסטרליה, וכמו כל סדרה גדולה הנה הספין-אוף: Pond הוא הרכב רוק פסיכודלי-פנטסטי מאוסטרליה, שהסולן שלו הוא הבסיסט-לשעבר של טיים אימפלה. עד כאן קווי הדמיון. זה מתחיל להיות מעניין דווקא בקווי השוני.
אם טיים אימפלה לוקחים ריפים ענקיים של רוק וטובלים אותם בפסיכודליה קליידוסקופית צבעונית, אז פונד טובלים אותם במשהו חומצי, מלוכלך ומחוספס הרבה יותר. הסאונד מרושל וחורק יותר (בכוונה) והלחנים יציבים יותר. מדובר, בעצם, באחים. הם מספיק דומים כדי שתזהו את הקירבה המשפחתית, אבל מספיק שונים כדי שתוכלו לפתח כלפי כל אחד מהם רגש אחר לגמרי. אז הדליקו את מנורת הלבה שלכם והאזינו בווליום הגבוה ביותר שאפשר לאלבום הנהדר החדש של Pond.
אמן השבוע
EP מעולה של הרכב רוק צעיר מסן פרנסיסקו, לפעמים זה כל מה שצריך כדי לשדרג את סוף השבוע. The Cairo Gang מחזירים את הסאונד של מחתרת סוף הסיקסטיז - תחשבו וולווט אנדרגראונד, אבל עם הרבה פחות קדרות והרבה יותר שמש סן פרנסיסקואית. היי, ויש כאן אפילו קאבר מעולה לניק קייב של פעם. בחודש הבא הם יוציאו אלבום בכורה, ולפי ה-EP הזה, אני כבר מתחיל לספור את הימים.
שמעתם משהו פנטסטי השבוע? טקבקו בלי למצמץ!
