"חטפת כדור בתחת אבל אתה רץ יופי"
הלחימה בבגדים אזרחיים, היישר מהמטוס, הפקודה המוזרה של אריק שרון והחבר "המת" שיצר קשר עשרות שנים אחרי המלחמה. זיכרונות המלחמה של אמנון חורב
עבדתי בחברת "ת.ה.ל" בקולומביה והגעתי לארץ ב-13.10.73. קניתי מצלמה קטנה לצלם את חבריי בגדוד, אך לא חשבתי שיישאר עוד על מה להילחם כשאגיע אליהם באיחור שכזה. ההפתעה הייתה גדולה.
לאחר שעברנו את התעלה, קיבלנו פקודה מהמח"ט דני מט, לרוץ ולחלץ את מפקדת גדוד 71 המכותרים. יצאנו רגלי, פלוגה א' בפיקוד נחשון ישראלי ומפקדת הגדוד בפיקוד צביקי נור. הייתי בבגדים אזרחיים ישר מהמטוס. עוזי הצלחתי להשיג מחייל שהרגיש לא טוב ונשאר מאחור.
פעולת החילוץ בוצעה מהר והנפגעים הועמסו על זחל"ם וטנק. חוקר השבויים מירון ואנוכי אבטחנו את הנסיגה מאחור. תוך כדי תנועה וירי, הסתובב אליי מירון ושאל בכעס: "למה אתה בועט בי?". הרגעתי אותו ואמרתי לו: "חטפת כדור בתחת אבל אתה רץ יופי". כך המשכנו עד התאג"ד.
תמונה אחרת היא של פרופסור יורם עשת, אז נער בן 22, בעל הספר המקסים "אדם הולך הביתה". היה ברור לי במשך עשרות שנים שהוא לא שרד את הפגיעה שראיתי בראשו, אך לפני כשלוש שנים נוצר קשר בינינו וההפתעה הייתה מהממת ומרוממת.
משה דיין הגיע אלינו עוד לפני סוף הקרבות. צילמתי אותו וסובבתי אליו את הגב. צביקי המג"ד טיפל בו יותר יפה. הייתי מרוגז עליו כי למדנו במלחמת ההתשה שהמעוזים הם לא לצורך עצירת האויב ובעת מלחמה הם יפונו.
עד היום אינני מבין איך לא ניתנה פקודה לחבר'ה פשוט לקום ולברוח. זה היה לוקח כמה דקות ומונע מאות רבות של הרוגים.
אני משער שהפקודה לא ניתנה עקב "הזקפה הלאומית" של גורודיש. ב-67' הוא הרצה בפני מפקדת הגדוד שלנו על הקרב בג'ירדי. אמרתי ליוסי פרדקין ז"ל, המג"ד שלנו הרבה שנים, "צריך להעיף אותו מהצבא, הוא שחצן ומזלזל באויב". יוסי אישר את דבריי לפני מותו ואמר: "היה צריך אז להעיף אותו".
בהמשך הייתי אחראי על אבטחת גשר הגלילים. ההפגזות עליו היו כבדות, אריק שרון הוריד לי פקודה לשכב בלילה על הגשר ולזרוק רימונים למים מפחד שצוללנים יחבלו בו. מאחר שהקטיושות שנפלו מסביב לא השאירו מקום לצוללנים או אפילו לדגים, שלחתי את חבריי להתחפר באדמה ונשארתי לבד - כי הייתה פקודה.
ב-22.10 הגיע מברק מהעבודה בקולומביה שעליי לחזור מיד.
לפנייה לכתב/ת 
אמנון חורב
צילום: דליה אורן
מומלצים
