ארגון הידידים האמריקאי של צה"ל ידוע בנשפי הגאלה המפוארים שלו, ומדי שנה הוא שם לעצמו מטרה להגדיל את סכום התרומות אותו הוא שולח לארץ. איך זה בדיוק אפשרי כשהכלכלה עדיין חלשה וישנם ארגונים יהודים רבים כל כך המתחרים על אותם כיסים ממש? די פשוט כשיש לך נשיא שקוראים לו חיים סבן. סבן, בין התורמים היותר נדיבים של הארגון, משמש כנשיא ערב הגאלה מזה שבע שנים. זה אומר שהוא מביא לאירוע הרבה חברים כבדים בכסף כמוהו וגם חברים טובים שיבדרו את הקהל. כך למשל לפני שנתיים הביא את הזמרת ברברה סטרייסנד, דיוויד פוסטר מופיע כבר שש שנים במסגרת הגאלה, והשנה גם את סיימון קאוול (השופט המפורסם של אמריקן איידול) שהגיע עם חברתו, לורן סילברמן, הנמצאת בחודשי הריון מתקדמים.

החיילים תמיר ועדי לרנר בחברת הוריהם אתי ושמוליק ובני הזוג סבן

סבן יודע היטב כיצד לעודד את הקהל לתרום. מספיק שהוא עולה לבימה ומבקש מאנשים לתרום והם מיד מרימים יד. חלקם אולי בגלל היכרות אישית איתו וחלקם אולי כי הם יודעים שמצפים מהם, אבל זה בעיקר פשוט בגלל המטרה לשמה נאספו באותו ערב: חיילי צה"ל. כי כשזה מגיע לצבא ההגנה לישראל, ליהודי התפוצות (וברור שלישראלים שבינינו) יש נקודת חולשה. הם גאים בצבא הישראלי ובחיילים. קבוצה של חיילים מאושרים שנבחרו לייצג את צה"ל, הוטסו ללוס אנג'לס לכבוד האירוע, בהם מספר חיילים שהצליחו לגרום לכל הקהל המכובד שהגיע לבוורלי הילטון להזיל דימעה.

אורן אלמוג היה בן 10 בלבד כשאיבד 5 מבני משפחתו בפיגוע ואת מאור עיניו

קחו את סיפורו המרגש של אורן אלמוג למשל. אורן איבד את מאור עיניו ביחד עם חמישה מבני משפחתו בשנת 2003, בפיגוע במסעדת מקסים בחיפה. אורן היה אז בן 10 בלבד והוא נאלץ להתמודד לא רק עם פציעתו הקשה, אלא גם עם אובדן אביו ואחיו. למרות הכל, כשהגיע זמנו להתגייס וצה"ל ביקש לשחררו, התעקש אורן ללכת לצבא ועשה זאת בהצלחה. "לא חשבתי פעמיים. היה לי חשוב לשרת בארגון שמטרתו להגן על מדינת ישראל", הוא אמר לקול תשואות הקהל.

אחרי אלמוג, עלתה לבימה אשתו של סבן, שריל, שהזמינה זוג הורים ישראלים תושבי לוס אנג'לס שבניהם בחרו לטוס לארץ ולהתגייס לצבא, למרות שלא היו חייבים. "הערב אתם לא צריכים לדאוג לבניכם המשרתים בארץ", היא אמרה לאתי ושמוליק לרנר, שלא הבינו בדיוק על מה היא מדברת. ואז, כמו בכל תוכנית אירוח טלוויזיונית המכבדת את עצמה דוגמת אופרה, היא המשיכה: "אתם לא צריכים לדאוג, כי הם כאן איתנו". הבנים, תמיר ועדי, לבושים במדי צה"ל, הפתיעו את הוריהם על הבימה והקהל שוב הזיל דמעות ומחא כפיים. מי לא אוהב קצת שמאלץ טוב?

חיים סבן הציע מיליון דולר אם סיימון קאוול יסכים לשיר

אחרי שהקהל כבר התחמם, לסבן היה קל לבקש לפתוח את הכיסים. ההתחלה היתה קצת צולעת, אבל עד מהרה התחילו הסכומים הגדולים לזרום בקצב מזורז. 200 אלף, 300, 500, הסכומים קפצו מהר מאוד למיליון, שניים ואף ארבע וחצי מיליון. שמפניה אולי לא נשפכה שם כמים, אבל כסף כן. וסבן עמד שם על יד הפודיום ושימש כמנצח לסימפוניית הכספים. כשהסכום הגיע ל-17.7 מיליון דולר, הוא החליט שאפשר להפסיק והגיע הזמן להתחיל עם התוכנית האמנותית. "הבטחתי לאשתי שנגיע הערב ל-20 מיליון, אז אני אשלים את הסכום", אמר סבן והוסיף בנונשלנטיות 2.3 מיליון דולר לסכום התרומות. קטן עליו.

אפילו סיימון קאוול לא נשאר אדיש ותרם 50 אלף דולר. בראיון ל'ידיעות אמריקה' גילה קאוול שלפני שש שנים נודע לו שאביו היה יהודי, אלא שאביו מעולם לא גידל אותו כיהודי ולא סיפר לו על מוצאו. "אני מרגיש כאן כמו בבית, עם המשפחה", הוא סיפר בחיוך רחב.

סבן ניסה לשכנע את קאוול ולשיר ולא כל כך הצליח, אבל היו כאלה ששמחו לשיר ועשו את זה נהדר. אחת מהן היתה החיילת שי טרי, שהוזמנה על ידי דיוויד פוסטר לבימה והפתיעה את הקהל בקולה הצלול כששרה את: "אל תבכי עבורי ארגנטינה" מתוך המחזמר אוויטה. חתם את הערב הזמר ליונל ריצ'י, אליו הצטרפו כל החיילים שהגיעו במשלחת מהארץ בשירה על הבימה, כשהקהל עומד על הרגליים ומצטרף לסיום החגיגה הגדולה.