רוח רפאים: הצצה לחתול בר מסתורי בבורנאו

עשרות מצלמות מעקב הוצבו במשך חודשים ביערות הגשם בבורנאו במטרה לתעד את אחד מחתולי הבר הנדירים והמסתוריים בעולם. חתול בר בורנאי (Bay Cat) תועד בטבע לראשונה בשנת 2003 ומאז הצליחו חוקרים לתעדו פעמים ספורות בלבד בטבע. גם אז הדבר התבצע באמצעות מלכודות מצלמה מיוחדות הפועלות ללא מגע יד אדם ומופעלות כאשר ישנה תנועה בקרבתן.

(צילום:Zoological Society of London (ZSL) and Imperial College London)

"ביישניים מאוד ונמנעים ממגע עם בני אדם"

ד”ר מרקוס רואוקליף, מהמכון לזואלוגיה בלונדון אומר בראיון ל-ynet כי האתגר הגדול בתיעוד של חתול הבר הבורניאי הוא "שאותם חתולים חיים ביערות צפופים שקשה אפילו לנוע בתוכם. החתולים הללו ביישנים מאוד, נמנעים מכל מגע עם בני אדם ומתחמקים בקלות מכל מי שמנסה לצפות בהם בטבע", הוא מסביר. "לכן זה כמעט בלתי אפשרי לצפות בהם ישירות בטבע. על פי התוצאות שלנו, אנחנו חושדים שהם מתחמקים אפילו ממקומות בהם בני אדם נוהגים להציב מלכודות מצלמה כדי לתעד אותם חולפים בשבילים".  

הקושי באיתור החתולים בטבע משפיע באופן ישיר גם על הערכת האוכלוסיה של חתולי הבר באזור “הקושי בתיעוד שלהם משפיע על היכולת שלנו להעריך את גודל האוכלוסיה ולכן אנחנו נוקטים בגישה המחמירה יותר", הוא מוסיף. "עם זאת, מאחר שהם מתועדים פעמים כה נדירות, אנו מאמינים שהאוכלוסיה שלהם מפוזרת בצפיפות יחסית נמוכה ביער בהשוואה לחתולים אחרים. ההערכה הטובה ביותר שלנו כלפי חתול הבר הבורנאי היא שישנם לא יותר מ-2,500 פרטים בוגרים בטבע בלבד".

(צילום:Zoological Society of London (ZSL) and Imperial College London)

לדברי ד"ר רואוקליף האיום המיידי שהולך ומתגבר כלפי החתולים שנחקרו הוא אובדן של שטחי מחייה וקיטוע של היערות בהם הם חיים. "זהו תהליך שמתרחש במהירות בבורניאו. פרויקט לשימור מערכות אקולוגיות ביערות שהמחקר שלנו הוא חלק ממנו, מנסה להבין את ההשלכות הרחבות על המגוון הביולוגי, ביניהם גם קבוצות מרכזיות של בעלי חיים".

6,650 ימי תיעוד בעקבות חתולי הבר

ד"ר רואוקליף מספר כי המעקב אחרי חתול בר מבורניאו נמשך שמונה חודשים בשנת 2011. "השתמשנו בכ-40 מצלמות שהוצבו באתרים שונים בכל שישה שבועות לערך. בדקנו 135 נקודות ואם מחשבים את הזמן שתיעדו המצלמות הוא מצטבר לכ-6,650 ימים".

חבריו למחקר מציינים כי "למצלמות יש יתרון עצום כי חיות הבר הללו מוסוות היטב ביערות ומתחמקות מהחוקרים שמבלים זמן רב בשטח רק כדי לצפות בהם. המצלמות יכולות לפעול בחשאיות במשך חודשים בתנאי מזג אוויר קשים, בתקופות של גשם או חום כבד", מוסיף החוקר אוליבר ווירן. "אני הצלחתי לצפות בנמר ערפילי נדיר פעמיים בשלוש שנים ואילו המצלמות שהוצבו הניבו 14 תיעודים תוך שמונה חודשים בלבד".

(צילום:Zoological Society of London (ZSL) and Imperial College London)

לדבריהם,  עד כה מרבית הערכות המדעיות היו כי מעט מאוד חיות בר יצליחו לשרוד בתוך יערות שספגו כריתה עצומה, אך כעת ברור לחוקרים כי האזורים הללו עדיין מהווים בית למינים רבים בסכנת הכחדה ויש צורך להמשיך לבחון את השפעות כריתת היערות על אוכלוסיות של חיות הבר, ולא רק כלפי חתולים, אלא גם בעלי חיים גדולים וקטנים כאחד. המחקר פורסם לאחרונה באתר "PLOS ONE".