שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המדריך המלא: המחלות שחיות הבית מעבירות לכם
    גידול בעל חיים בבית מסב הרבה אושר ושמחה, אבל עלול גם להיות מסוכן. מחלות חום, דלקות מפרקים, שלשולים וזיהומי דם הם רק חלק מהמחלות שבעלי חיים עלולים להעביר לבני אדם. הכירו את הדרכים להימנע מהדבקה - וכיצד יש לנהוג במקרה של נשיכה או שריטה

    מאות אלפי ישראלים מגדלים בעלי חיים וזוכים מהם לחום ואהבה ללא תנאים. אלא שגידול בעל חיים בבית כרוך לפעמים גם בהפתעות לא נעימות בדמות נשיכות, שריטות וגם מחלות, שחלקן עלולות אפילו להיות מסוכנות.

     

    עוד על גידול חיות מחמד:

    למען הלב: קרדיולוגים ממליצים לגדל חיית מחמד

    13 סיבות: איך חיית מחמד בבית עוזרת לילד

    זהירות: שינה עם חיית המחמד מסוכנת לבריאות

     

    רוב הפגיעות מבעלי החיים נגרמות כתוצאה מהתגרות או מהתנהגות לא נכונה בסביבתם. התנהגות כזו מביאה את בעל החיים לתקוף, לנשוך או לשרוט וגם להדביק אותנו באותה הזדמנות בחיידקים שהוא נושא בגופו. בכתבה זו נסקור את המחלות העיקריות שבעלי החיים עלולים להעביר לנו וכיצד ניתן להימנע מהדבקה.

     

    נשיכות

    בישראל יש כ-250 אלף בעלי כלבים. לכן אין פלא שמדי שבוע מגיעים לחדרי המיון ולקופות החולים לא מעט ילדים ומבוגרים שננשכו על ידי כלבים. מרבית הננשכים הם ילדים בני שנתיים עד 14, כאשר בנים ננשכים יותר מבנות. רוב מקרי הנשיכה מתרחשים ליד הבית, כשהכלב הנושך מוכר לננשך. כדאי גם לדעת שכלבים מסוג רוטווילר, פיטבול ורועה גרמני אחראים ליותר ממחצית מקרי הנשיכות בעולם.

     

    כלבת

    נשיכת כלב עלולה להדביק אדם בסוגי חיידקים שונים המצויים בחלל הפה שלו ולגרום לו למחלות שונות, כשהמסוכנת שבהן היא הכלבת. הכלבת היא מחלה נגיפית המועברת על ידי כלבים וגם על ידי זאבים, תנים, שועלים ועטלפים. זוהי מחלה קטלנית ביותר ולמרבה המזל גם נדירה. בשנים האחרונות אין בישראל דיווחים על מקרי מוות מכלבת, אף שמדי שנה מגיעים למשרד החקלאות דיווחים על בעלי חיים משוטטים הנגועים במחלה.

     

    הסימנים: נשיכות כלבים מתחלקות לשלוש דרגות - שפשופים, פצעים וחתכים עם או בלי קרע רקמות. נשיכות חתולים ומכרסמים מתבטאות בנעיצת השיניים עמוק לתוך הרקמות. אם הנשיכה גרמה להדבקה חיידקית, יתפתח באיזור הנשיכה אודם ונפיחות שיתפשטו וייגרמו לרגישות מקומית עד כאב בהנעת האיזור. במקרה של הדבקה בכלבת ייגרם גם שינוי התנהגותי, ריור מוגבר, פחד ממים ומאור, שיתוק שרירי הנשימה ולבסוף מוות.

     

    אם ננשכתם: נקו היטב את הפצע במים וסבון, חטאו את האיזור וחבשו את הפצע בתחבושת סטרילית. במקרה של נשיכה יש לפנות לרופא תוך פחות משמונה שעות. אם יש חשש לזיהום מקומי (צלוליטיס) הרופא יתחיל בטיפול אנטיביוטי למניעת דלקת חיידקית, שהיא הסיבוך השכיח ביותר מנשיכת בעלי חיים.

     

    על כל מקרה של נשיכה יש לדווח ללשכת הבריאות המחוזית. במידת האפשר יש למסור פרטים על בעל הכלב או החתול הנושך, שיידרש להוכיח כי בעל החיים חוסן נגד כלבת. אם הכלב לא חוסן הוא יועבר להסגר. בנוסף, יש לוודא שהננשך חוסן נגד טטנוס בעשר השנים שלפני הנשיכה. אם לא - הוא יקבל חמש זריקות לתוך השריר.

     

    התגוננות: הימנעו מהתגרות בחיה או מתנועות שעלולות להתפרש אצלה כהתגרות. על פי חוק הכלבת משנת 1995 כל כלב בן שלושה חודשים ומעלה חייב לקבל חיסון נגד כלבת, עליו יש לחזור אחת לשנה. עם זאת, מאחר שהסיכון להידבק בכלבת גדול דווקא במגע אם חיות בר ולא עם כלבים, מומלץ לכל אדם לקבל חיסון אנטי-טטנוס באופן קבוע כל עשר שנים.

     

    צלוליטיס מנשיכות

    חלל פיהם של חתולים וכלבים עתיר חיידקים מסוגים שונים, כולם עלולים לגרום לצלוליטיס: זיהום ברקמות הרכות. מצב זה מתרחש כאשר שיניו של בעל החיים ננעצות בגוף.

     

    הסימנים: החיידקים החודרים לגוף, בין אם רק לרקמת העור או לרקמות הרכות ובהן שרירים ועצמות, יוצרים זיהום המתבטא באדמומיות, נפיחות, כאב ולעתים גם חום מקומי. מצב זה דורש טיפול אנטיביוטי, תחילה דרך הפה ולעתים, במקרה של חוסר תגובה, גם לאישפוז ולמתן אנטיביוטיקה לתוך הווריד. מחקר שנערך לאחרונה הראה כי נשיכת חתולים גורמת לזיהומים קשים יותר בהשוואה לנשיכות כלבים, משום ששיניהם חדות יותר וחודרות עמוק יותר עד העצם.

     

    אם ננשכתם: רחצו את המקום היטב במים וסבון. יש לוודא כי חוסנתם בחמש השנים האחרונות לטטנוס. אם לא חוסנתם או שאינכם יודעים בוודאות - גשו לקבלת החיסון במרפאת קופת החולים הקרובה אליכם. בכל מקרה של הופעת כאב אדמומיות ונפיחות ההולכים וגדלים, יש להגיע לרופא אשר יסמן את האיזור כדי לוודא אם הוא ממשיך לגדול, ויתחיל בטיפול אנטיביוטי.

     

    שריטת חתול

    אלפי ישראלים בוחרים לגדל בבית חתול ורובם מתהדרים בסימני שריטות קבועים על זרועותיהם. השריטות עלולות לעתים לגרום למחלה הנקראת "שריטת החתול". מדובר במחלה הנגרמת מחיידק ברטונלה הנסליי, העובר לרוב בשריטה של חתלתולים גורים או בנשיכה. רוב הנדבקים במחלה הם ילדים, אולם המחלה עלולה להופיע גם אצל מבוגרים.

     

    הסימנים: החיידק העובר בשריטה "מתלבש" על בלוטות הלימפה (בלוטות המפוזרות בכל הגוף ואחראיות על ייצור תאים במערכת החיסון). התוצאה היא נפיחות של הבלוטות במקומות שונים בגוף, חום גבוה, כאבי ראש, עייפות ותיאבון ירוד. אצל 5% מהחולים עלולה להופיע בתוך שבוע עד שלושה שבועות גם פגיעה מוחית הגורמת לפירכוסים, התנהגות חריגה וירידה במצב ההכרה. החיידק עלול לגרום גם לזיהומים בעיניים, שעלולים להסתיים בפגיעה בראייה, לאנמיה, לדלקות מפרקים, לדלקת ריאות ולפגיעה במערכת הדם.

     

    חתולים. שריטה שלהם עלולה להיות מסוכנת (צילום: AP)
    חתולים. שריטה שלהם עלולה להיות מסוכנת(צילום: AP)

     

    אם נשרטתם: רחצו היטב את מקום השריטה במים וסבון. אם מספר ימים לאחר השריטה מופיעים חום, כאבי ראש, בלוטות לימפה נפוחות ועייפות לא מוסברת

    - פנו לרופא. מחקרים הראו כי לרוב טיפול אנטיביוטי אינו יעיל נגד החיידק, ובדרך כלל די בטיפול תומך הכולל מנוחה, הורדת חום, תרופות משככות כאבים ומתן עירוי נוזלים במקרה של תיאבון ירוד. בלוטות הלימפה המוגדלות עלולות לגרום לכאבים עזים ולצורך בניקוזן. לרוב המחלה חולפת מאליה בתוך מספר שבועות. במקרים קשים ניתן טיפול אנטיביוטי בתרופות אזניל, קלאסיד, רספרים גנטאמיצין או ציפרופלוקסאצין.

     

    התגוננות: הימנעו מהתגרות בחתולים ובמיוחד בגורים. אל תאפשרו לחתול ללקק פצעים פתוחים על עורכם.

     

    נשיכת חולדה

    לרוב החולדות בורחות מבני אדם, אבל נשיכת חולדה עלולה להדביק אותנו בזיהום קשה. הזיהום נגרם על ידי חיידק הסטרפטובצילוס מוניליפורמיס, הנישא בחלל הפה בקרב כ-50% מהחולדות הבריאות. החיידק הזה עלול לעבור לא רק בנשיכה של חולדה, אלא גם בשריטה שלה, במגע עם חולדות מתות או בשתיית חלב המזוהם בחיידק. במקרים נדירים יותר עלולות החולדות להדביק בני אדם גם בחיידק ספירילום מינוס, הגורם למחלת הסודוקו, שגורמת לכאבי שרירים ולדלקות מיפרקים.

     

    הסימנים: מרגע הנשיכה דוגר החיידק סטרפטובצילוס מוניליפורמיס בגוף במשך שלושה עד 10 ימים ואז הוא גורם לעליית חום, כאב ראש עז, כאבי שרירים והקאות. כמחצית מהננשכים ילקו בדלקת מיפרקים. לעתים יגרום החיידק גם לסיבוכים כמו דלקת ריאות, מוגלה ואפילו זיהום בלב. באיזור הנשיכה או השריטה מופיעה אדמומיות ונפיחות שלעתים מתפשטת. הדבקה בסודוקו, הנגרמת כאמור על ידי החיידק ספירילום מינוס, גורמת לדלקת בבלוטות הלימפה (לימפאדניטיס), פריחה, חום וצמרמורות.

     

    אם ננשכתם: שטפו את המקום היטב במים בסבון וגשו לרופא. הטיפול המקובל בשני סוגי הקדחת הוא פניצילין למשך שבוע עד 10 ימים. לאחר תחילת הטיפול נסוגים סימני המחלה במהירות ללא כל סיבוכים.

     

    קדחת התוכים

    החיידק כלמידופילה פסיטאקי שוכן בקרב עופות ובמקרים נדירים עלול לעבור לבני אדם. בעשר השנים האחרונות דווחו בארצות הברית כאלף מקרים בלבד של מעבר החיידק לבני אדם, לרוב מתוכים, יונים ועופות אחרים. ההידבקות בחיידק נעשית דרך שאיפת חלקיקים מצואת התוכים או מהפרשות מערכת הנשימה של העופות הנגועים בחיידק. לרוב ההדבקה נעשית בעת ניקוי כלובי העופות.

     

    הסימנים: זיהום בכלמידיה פסיטאקי יכול להסתיים ללא סימפטומים כלל, אבל עלול גם להתפתח לזיהום כללי ולדלקת ריאות. תקופת הדגירה של החיידק היא 15 יום לאחר ההדבקה, שלאחריה מופיעה המחלה בפתאומיות עם חום גבוה, שיעול, כאבי ראש וחולשה. החום הגבוה גורם לצמרמורות והזעה. כאב הראש הוא כה עז עד שהוא דומה לזה הנגרם במקרים של דלקת קרום המוח.

     

    תוכים. הקדחת נגרמת משאיפת חלקיקים מהצואה (צילום: ירון ברנר)
    תוכים. הקדחת נגרמת משאיפת חלקיקים מהצואה(צילום: ירון ברנר)

     

    אם נדבקתם: אם אובחן החיידק בבדיקות מעבדה, הטיפול המומלץ הוא באנטיביוטיקה מסוג דוקסיצילין, או אריתרומיצין בילדים מתחת לגיל תשע ונשים הרות.

     

    התגוננות: תוכים חדשים, או כאלה שהיו במגע עם עופות אחרים, צריכים לשהות בבידוד משך 30-45 יום. בעת ניקוי כלוב העופות יש לעטות כפפות ולא לשאוף בסמוך להפרשות שבכלוב. אם התוכי חולה יש להגיע עמו לבדיקה אצל הווטרינר.

     

    הכשת נחש

    מתוך כ-3,000 מיני נחשים המוכרים בעולם, רק 200 ידועים כמסוכנים לאדם. הנחשים הארסיים הנפוצים בארץ הם צפע ארץ ישראל, אפעה, שפיפון הנגב, עכן גדול, עכן קטן, צפע עין גדי, צפע החרמון והפתן השחור. הנחשים מסתתרים לרוב מתחת לסלעים או מאחוריהם והם פעילים בעיקר באביב ובשעות הערב המוקדמות. הנחשים בדרך כלל אינם תוקפים בני אדם אלא מתגוננים מפניהם. טרם התקיפה עשוי הנחש להשמיע קולות איום כדוגמת לחישה, או לעשות תנועות חיכוך של הגוף או תנועות מאיימות.

     

    הנחש מכיש באמצעות נשיכה שבמהלכה הוא מזריק דרך שיניו החלולות ארס החבוי בבלוטות. ארס הנחש מכיל תערובת של רעלנים, חלבונים ואנזימים החוסמים מעבירים עצביים, גורמים להרס רקמות, לדליפה של כלי דם ולהפרעות במנגנון קרישת הדם. הכשת נחש עלולה לגרום גם לדימומים מסיביים, כשל כלייתי והפסקת נשימה.

     

    הסימנים: הכשת הנחש כואבת ובאיזור ההכשה מופיעים נפיחות, אודם ודמם תת עורי ההולך ומתפשט. בהמשך מופיעים דופק מהיר, ירידה בלחץ הדם, קשיי נשימה, בחילות, הקאות, דימומים פנימיים, סחרחורת וקשיי נשימה. בלא טיפול עלולה הכשת הנחש הארסי לגרום גם לדום לב, להפסקת נשימה ולמוות.

     

    אם הוכשתם: יש להרגיע את הנפגע ולהשכיבו במנוחה מוחלטת כדי להקטין ככל האפשר את התפשטות הארס בגוף. אם אפשר, קבעו את גופו כדי להפחית למינימום כל תזוזה. אין למצוץ את הארס, אין להניח חוסם עורקים על האיזור המוכש ואין לקרר את איזור ההכשה שכן הקירור אינו מועיל ורק עלול להחמיר את הנזק. כמו כן יש להימנע ממתן משקה אלכוהולי לנפגע, שכן אלכוהול מגביר את זרימת הדם ועלול להחיש את התפשטות הארס בגוף.

     

    בכל מקרה של הכשת נחש יש להזעיק בדחיפות צוות מד"א שיפנה את הנפגע לבית החולים. אם אפשר, הביאו גם את הנחש לבית החולים כדי שניתן יהיה לקבוע את סוג הארס ואת הטיפול הנכון באמצעות עירוי נוזלים, טיפול בהפרעות בקרישת הדם ולפי הצורך גם טיפול באנטיוונין - תרופה המכילה נוגדנים נגד הארס.

     

    עקיצות דבורים

    ברוב המקרים עקיצות של דבורים, דבורים או צרעות אינן מהוות סכנה ומסתכמות בתגובה מקומית. אבל במקרה של רגישות עלולה העקיצה לגרום לתגובה אלרגית חמורה הנקראת אנפילקסיס הדורשת טיפול רפואי מיידי. סכנה נוספת עלולה להיגרם במקרה של ריבוי עקיצות או במקרה של עקיצה באיזור הגרון.

     

    הסימנים: תגובה מקומית לעקיצה כוללת אדמומיות, כאב מקומי, נפיחות או בצקת הנמשכת פחות מ-24 שעות וחולפת מאליה. תגובה עורית כללית גורמת להתפשטות של פריחה ובצקת מעבר למקום העקיצה וגורמת לגרד עז, אדמומיות כללית ונפיחות בגוף.

     

    במקרים חמורים מתרחשת תגובה כללית (סיסטמית) הגורמת לבצקת בלוע, התכווצות של דרכי הנשימה ונפילת לחץ דם. במקרה של עקיצות מרובות עלולים להופיע גם חום, חולשה, בחילות והקאות. לעתים נדירות מאוד מתרחשת תגובה מאוחרת לעקיצה הגורמת לפגיעה כלייתית או מוחית.

     

    דבורים. שטפו את מקום העקיצה עם מים וסבון (צילום: רועי עידן)
    דבורים. שטפו את מקום העקיצה עם מים וסבון(צילום: רועי עידן)

     

    אם נעקצתם: אם התגובה אינה חמורה, הטיפול כולל שטיפת איזור העקיצה עם מים וסבון, הוצאת העוקץ על ידי גירוד עדין או בעזרת פינצטה וקירור מקום העקיצה. אם מופיעה נפיחות וגרד מקומי, ניתן ליטול תרופה אנטיהיסטמינית נוגדת אלרגיה דוגמת פניסטיל (לילדים), אהיסטון, היסטדקס או אוטרקס. אם הגרד והפריחה מחמירים, או שמופיעים קשיי נשימה או נפיחות הולכת וגדלה בצוואר, יש לפנות בדחיפות לרופא. הטיפול במקרים חמורים כולל מתן תרופות אנטיהיסטמיניות, חמצן, זריקת אדרנלין תחת העור, עירוי נוזלים ובעת הצורך גם סטרואידים.

     

    אלה שלקו בעבר בתגובה אלרגית קשה לעקיצות נדרשים לשאת עמם מזרק אדרנלין אישי (אפיפן) אותו יש להזריק בכל מקרה של עקיצה, וזאת בשל הסיכון לתגובה קשה חוזרת. צעירים מעל גיל 16 שלקו בתגובה אלרגית קשה לאחר עקיצה מופנים לבדיקת תבחין אלרגיה עורי. במקרה שנמצאה רגישות הם מופנים לטיפול מונע.

     

    זוחלים

    צבים, איגואנות ונחשים הם חיות בית נדירות בישראל, אבל בארצות הברית ב-3% מהבתים מגדלים זוחל. החיות הללו נושאות חיידקים שונים, ביניהם חיידק הסלמונלה, שעלול לגרום לסלמונלוזיס. על פי ההערכות בארצות הברית, כ-70 אלף איש נדבקים מידי שנה במחלה זו.

     

    הסימנים: חיידק הסלמונלה עובר לרוב באמצעות מזון או מים נגועים, אך גם באמצעות זוחלים. הוא גורם לשילשול מימי ההופך רירי או דמי, הקאות, חום גבוה וכאבי בטן. במרבית המקרים נמשכת המחלה שלושה עד שבעה ימים - עד להחלמה מלאה. במקרים מסויימים, במיוחד אצל ילדים קטנים,

    המחלה עלולה לגרום להתייבשות קשה, וחלק מהנדבקים עלולים ללקות לאחר פרוץ המחלה גם בדלקת מיפרקים. במקרים חמורים החיידק עלול להתפשט מהמעיים לזרם הדם ולגרום שם למחלה קטלנית, או להתפשט אל קרומי המוח ולגרום לדלקת הקרויה מנינגיטיס. אצל מבוגרים או אנשים הלוקים בחסר חיסוני המחלה קשה יותר.

     

    אם נדבקתם: לרוב לא נהוג לטפל במחלה בתרופות אנטיביוטיות שכן לא הוכחה יעילות הטיפול וייתכן שהוא אף מאריך את משך שהות החיידקים בצואה. הטיפול המקובל כולל שתייה מרובה ועירוי נוזלים במקרים של חשד להתייבשות (ריריות פה יבשות ואי מתן שתן מעל 12 שעות). טיפול אנטיביוטי ניתן במקרים קשים בהם עולה חשד לזיהום בדם או בקרומי המוח או אצל חולים בסיכון (קשישים, חולי איידס, סרטן, מחלות דם או מחלות חסר חיסוני).

     

    התגוננות: אם אתם מגדלים זוחלים הקפידו על היגיינה מקסימלית, במיוחד לפני אכילה. שטפו ידיים היטב לאחר כל מגע עם הזוחל, עדיף בנוזל חיטוי, ואל תאפשרו לו להסתובב בכל רחבי הבית. ילדים מתחת לגיל חמש או חולים בכשל חיסוני (חולי סרטן, איידס ומחלות אוטואימוניות) צריכים להימנע כליל ממגע עם זוחלים.

     

    הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים, וכתב הבריאות של ynet




     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "המדריך המלא: המחלות שחיות הבית מעבירות לכם"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים