לרקוד עם הנפש: לנוע למרות שיתוק המוחין

יצירת ריקוד היא תחילתה של דרך חקירה בה אני מתרגמת צורך מנטאלי לכדי תנועה פיזית כחלק ממופע על במה, במסגרת מגבלות פיזיות המאופיינות את פגועי שיתוק מוחין (CP) דרך הקשבה גדולה עם חזון לקירוב לבבות, אני מוצאת את היצירה האמנותית ככלי מתווך בין קהלים, המאפשר לבחון פרספקטיבות חדשות ולהציע בסיס הסתכלות ונקודות מבט חדשות. מדובר בהחלט בחוויה מקצועית, אישית וריגשית, הן עבורי והן עבור נטע, ואנו מחכות לראות אילו יצירות נוספות יוליד שיתוף הפעולה המיוחד.

במסגרת לימודי התואר השני באוריינות חזותית בחינוך במכללת סמינר הקיבוצים, עבדתי עם נטע, בת 27 פגועת CP, שיותר מהכל מחפשת דרך להוות כלי לביטוי עבור קהילת פגועי CP. התהליך כולו התחיל במסגרת עבודת סמינריון שנתית, שעסקה השנה ביצירה אומנותית המיועדת לקהילה ספציפית דרך יצירותיה של לאה גולדברג.

(צילום: גיל פשחור)

כבר בשיחות הראשונות בינינו, ניסיתי להבין את הצורך והרצון של נטע להיחשף. חיפשתי לשמוע מה המאווים שלה, הסיבה והמענה שלשמה היא מעוניינת להיות שותפה ביצירה ואיך למעשה היא רואה את הדברים מנקודת המבט שלה. דרך שיחות אלה, התחלתי להבין את הפערים הקיימים בין תפיסת החברה-הנורמטיבית את הנכה, לבין תפיסת הנכה את עצמו, פערים המקשים על הנכה להשתלב בחיי החברה, התרבות והתעסוקה. במהרה נשביתי בסיפורה האישי ובאופייה המיוחד של נטע, שהצליחה לסחוף אותי לכדי עבודה משותפת ויצירת מופע.

(צילום: גיל פשחור)

(צילום: גיל פשחור)

• צמרת פשחור, תואר שני באוריינות חזותית בחינוך במכללת סמינר הקיבוצים