יש! איכסה מגיעים, בק להאזנה בחינם

החדשות הטובות של השבוע

כשניל יאנג או ג'סטין טימברלייק מגיעים לארץ, הם לא צריכים שאני אעזור להם ביחסי הציבור. כולם יודעים. אבל כשמגיעות להקות קטנות הרבה יותר, להקות שרוב האנשים לא מכירים - בשביל זה אני פה. קחו למשל את Yuck, להקה בריטית עם שם משעשע ומוזיקה רצינית שמושפעת באותה המידה מהלכלוך של סוניק יות' ומהפופיות של הקיור.

אני נדלקתי על "Rubber" האיטי והמזוהם שלהם לפני 3 שנים ומאז אני עוקב אחריהם, ואחרי ההידוק ההדרגתי שהם עושים לסאונד הניינטיז שחוזר לאט לאט לשורותינו. אז אם אתם בעניין של דינוזאור ג'וניור, דירהאנטר, יו לה טנגו ומבעירי גיטרות אחרים - תשמחו לשמוע ש-Yuck תגיע להופעה בבארבי בתל אביב ב-23 באפריל. בסאונדקלאוד של הלהקה אפשר להתחיל להכיר את השירים, כדי שלא תגידו שלא ידעתם.

ארוחת החינם של השבוע 1

כבר כמה שנים שאנני קלארק, הזמרת והגיטריסטית המעולה שקוראת לעצמה St. Vincent, היא אחת המוזיקאיות הכי מרתקות באמריקה. מצד אחד, היא מצליחה להישאר באינדי פופ הנגיש והלא-מרתיע. מצד שני, היא לא מוותרת לרגע על הסקרנות והחיפושים המוזיקליים שלה, תמיד מגלה עוד תבלין לא צפוי לערבב לתוך השירים שלה, לא מפחדת לנסות דברים חדשים בכל שיר. כשחושבים על כמות המוזיקאים הטובים שמפסיקים להתנסות ולחפש אחרי האלבום השני, מבינים כמה מרענן להיתקל בסנט וינסנט.

ארוחת החינם של השבוע 2

עוד מישהו שאוהב התנסויות וחיפושים ולא מפחד לערבב רעיונות ואפילו להישמע מוזר, הוא בק. איכשהו, מכל אלבומיו העשירים והצבעוניים, נדמה שהאלבום הכי מצליח שלו הוא Sea Change המלנכולי מ-2002. אלבום הפרידה ההוא הציג לנו בק רך, קל לבליעה, עדין. אני לא טוען לרגע שלא מדובר באלבום ענק, אני רק רוצה לקוות שכל מעריציו הגדולים של האלבום הזה יעשו את המאמץ המשתלם וישמעו גם את הדברים הפחות מלודיים ומלנכוליים שלו, כי הגאונות שלו ברורה שם לא פחות, ואולי הרבה יותר.