דלתות העץ הממוקמות בלב בניין האבן המרשים ברחוב 68 מערב, שבתוכו שוכן בית הכנסת החופשי על שם סטיבן ווייס, לא נשארות סגורות ליותר משניות אחדות גם בצהרי החורף המקפיא שפקד את ניו-יורק השנה. מי שעושות את דרכן פנימה והחוצה, הן אמהות ושמרטפיות מלוות בעגלות ילדים – סימנים של התחדשות, חיים, ומשפחתיות צעירה בקהילה הוותיקה באפר ווסט סייד. אם רב הקהילה, עמיאל (עמי) הירש, היה עומד בכניסה, הוא בוודאי היה יכול להיות דווקא מרוצה ממראה הנציגים הרבים של הדור הצעיר ההולך וגדל לנגד עיניו. לכאורה זהו הדור אשר יוצר כאב ראש לא קטן למנהיגות היהודית בארצות הברית, החושש שהולך ומתמעט הדור של האמריקאים המתחברים לזהותם היהודית.

מאז פורסם הדו"ח של מכון המחקר "פיו", שאישר את מה שראשי היהדות האמריקאית ידעו בליבם – אחוז היהודים המתרחקים מהזהות היהודית גדל בהתמדה באמריקה – ניתן להרגיש בהיסטריה קלה בעולם היהודי. הרב הירש, מצידו, לא חיכה לפרסום הדו"ח כדי לפעול. "כמו כולם גם אנחנו מודאגים מהתוצאות של דו"ח פיו", הוא אומר. "כמובן שלא הופתענו משום דבר שפורסם שם. ראינו את זה בקהילות כבר תקופה ארוכה, אבל זה בהחלט קריאת השכמה לקום ולפעול". בית הכנסת של הירש אכן פועל נמרצות בעניין מאפריל 2013, אז יצא לדרך הפרויקט "חופשי במנהטן", שמטרתו לקרב ישראלים מקומיים ליהדות אמריקה. הולך ומסתמן כי המגמה היהודית-אמריקאית של קירוב הישראלים לקהילה באה הן מרצון טוב של עזרה למהגרים בודדים שכמונו, והן מתוך מחשבה שהישראלים התוססים, המגיעים עם עברית ילידית וזהות יהודית שהיא כביכול (אבל רק כביכול) מובנית מאליה, יוכלו להזרים דם חדש בקהילות היהודיות הוותיקות.

חשוב לזכור כי בעוד בישראל בתי כנסת נתפשים אך ורק כמקומות לתפילה ופעילויות דתיות אחרות, בארצות הברית מרבית בתי הכנסת משמשים גם כמרכזים קהילתיים, חברתיים ותרבותיים, אשר, בין השאר, עוזרים לחנך את הדורות הצעירים בשלל נושאים הקשורים ליהדות. כך גם מתנהל המרכז ליהדות חופשית של סטיבן ווייס, מרכז רוחני אשר מספק גם השכלה ואירועי העשרה לחברי הקהילה, בנוסף לצרכים אחרים של חברי הקהילה.

"חופשי במנהטן" הוקם בחסות בית הכנסת החופשי סטיבן ווייס בשיתוף פעולה עם הרב מאיר אזרי ומרכז דניאל בתל אביב, כמו גם בסיוע תורמים פרטיים, בנסיון להגיע לישראלים המתגוררים במטרופולין של ניו-יורק ולערב אותם בחיי הקהילה היהודית-אמריקאית. מארגני הפרויקט מקווים מצד אחד להבטיח המשכיות בזהות היהודית גם לדורות הבאים של הישראלים אשר עברו לארץ האפשרויות הבלתי נגמרות. ומצד שני הם מקווים שנוכחות גדולה יותר של ישראלים בקהילה יסייע ליהודי אמריקה לחזק את זיקתם לזהות היהודית תוך היכרות קרובה יותר עם אלו שגדלו במדינה היהודית.

מי שאחראית על ניהול הפרויקט ועל יצירת הקשר עם קהל היעד הישראלי היא שרית רון, מקור שוטף לרעיונות חדשים לגיבוש הקהילה. את תפקידה בבית הכנסת החלה לפני כשנה ויחד עם הרב הירש היא שמה דגש על חינוך הדור הצעיר. עינייה בורקות כשהיא מספרת בהתלהבות על אירוע שהתקיים בבית הכנסת לאחרונה והפגיש בין חיילי צה"ל שהגיעו לכאן בשליחות לבין ילדים ובני נוער מקומיים. "ראיתי איך נערה צעירה מצטלמת עם חיילת מישראל. לשתיהן היה חיוך גדול על הפנים. אפשר היה לראות שיש למפגש הזה חשיבות גדולה לשתיהן. אני לא חושבת שהן ישכחו את החוויה הזו במהרה". נערים אחרים, בנים לישראלים אשר היגרו לארצות הברית, התעניינו באותו אירוע על המסגרות השונות בהן יוכלו לתרום למדינת ישראל.

רפורמי זה פרוגרסיבי

שרית רון ועמי הירש מבינים שלהביא ישראלים לבית הכנסת הוא האתגר הראשון ואולי גם החלק הקל יותר במשימה האמיתית, שהיא בניית קהילה מגובשת וחזקה אשר מאפשרת לחבריה לחקור את הקשר שלהם אל העולם היהודי. הם מציינים שבמבחינתם חשוב גלות מה הצרכים הספציפיים לישראלים, צרכים אשר נזנחים במקרים רבים ונעלמים מעיניהם של מנהיגי הקהילה. ניכר שהם חקרו את הנושא תקופה ארוכה לפני שהחלו בפרויקט השאפתני. זמן ותכנון רב השקיעו הירש ומשרדו בתוכנית הפעולה של בית הכנסת. מחשבה עמוקה הושקעה בניסיון להבין מה צריכים הישראלים בניו-יורק כמו גם מה הצרכים של הקהילה הקיימת של בית הכנסת, כך שאף אחד לא ירגיש מקופח. "באחד האירועים האחרונים שלנו דאגנו שיהיו מארחים בכניסה שילוו את הבאים וידברו איתם קצת. זה עוזר למבקרים חדשים להרגיש יותר בנוח", שיתפה שרית רון מניסיונה.

השפעה הדדית. חיילת ישראלית וילדה ניו-יורקית

נוחות ובעיקר פתיחות הן מילות המפתח בסטיבן ווייס. בקהילה של הרב הירש, בהתאם לעקרונות היהדות הרפורמית, שהרב סטיבן ווייס (1949-1874) פיתח גירסה נאורה וליברלית במיוחד שלה בארה"ב בחצי הראשון של המאה העשרים (ראו מסגרת), מקבלים בזרועות פתוחות את כולם ללא הבדלי מין, גזע, גיל או נטיה מינית ומאפשרים לחברי הקהילה לעצב את זהותם היהודית בכוחות עצמם ובהתאם לעקרונותיהם. אמנם הקהילה היא בית חם לחילונים, אבל גם אלה אשר מגיעים להתפלל לא צפויים להתאכזב. יחד עם הרב הירש, שדובר עברית שוטפת, משלימים את הצוות האמון על התפילות החזן דניאל זינגר והרבה דיאנה פרסקו.

היהדות הרפורמית, אשר מכונה לעיתים קרובות בישראל "יהדות מתקדמת", נקראת כך לא בגלל ההשוואה לזרמים אחרים, אשר שומרים בדקדקנות על החוקים השמרניים ביותר, אלא מהסיבה שהרפורמים דואגים להיות מחוברים לשינויים החברתיים והפוליטיים אשר קורים בעולם ולהתעדכן בנורמות החברתיות הפרוגרסיביות. המנהיגות הרפורמית דואגת לבחון את העמדות המוסריות של עצמה בתדירות גבוהה ולהשתנות בהתאם.

עמיאל הירש נולד בארצות הברית אך לא תנחשו זאת מהעברית השוטפת שלו. אביו, הרב ריצ'רד אשר הירש, היה ממקימי המרכז הרפורמי בוושינגטון הבירה ואחד ממובילי הדרך של היהדות הרפורמית אל התנועה הציונית. בשל תרומתו לעולם הציונות, זכה הירש האב להדליק משואה בחגיגות יום העצמאות בירושלים ב-2010. עמיאל הירש עלה ארצה יחד עם הוריו ולמד בבית ספר תיכון בישראל בזמן שאביו עבד בהנהגת ההסתדרות הציונית בישראל. בצה"ל הוא שירת כקצין שריון וספג את ההוויה הישראלית במלואה. בהמשך למד משפטים בלונדון, ב"לונדון סקול אוף אקונומיקס" היוקרתי, אותו סיים בהצטיינות. ב-1989 הוסמך בניו-יורק לרבנות אחרי שסיים את לימודיו בהיברו יוניין קולג', ומזה עשור הוא נושא בתפקיד הרב הבכיר בסטיבן ווייס וממשיך את הקו שהחל אביו. העמדה הציונית אשר ירש מאביו עזרה לו לשמש כמנכ"ל "ארצה", איגוד הציונים הרפורמים בארצות הברית בין השנים 2004-1992.

למצוא את שביל הזהב

הירש מודה שחברי הקהילות הרפורמיות עסקו עד לאחרונה פחות מחבריהם בזרמים האחרים בשאלות הפוליטיות הנוגעות לישראל. "אחד השינויים בשנים האחרונות שהיהדות הרפורמית עושה היא החזרה לעסוק בישראל כמרכז היהדות". לכן, חלק גדול מהפעילויות החדשות בסטיבן ווייס מיועדות לטפל בפער הזה שנוצר בקהילה. להירש חשוב שהדור הבא של היהודים הרפורמים יבין את החשיבות של ישראל להיסטוריה היהודית ושהצעירים ילמדו עברית חיה ומדוברת. הוא עצמו מנסה לשמש דוגמה בביתו עם ילדיו ומספר מנסיונו על הקושי בללמד ילד לדבר בשפה אשר אינה מתורגלת מחוץ לבית. הוא מקווה שהצטרפות של משפחות ישראליות לקהילה יקלו על לימוד העברית בקרב החברים האמריקאים הילידים והוא מחכה בכליון עיניים ליום שבמסדרונות הבניין העברית תשמע בכמעט אותה תדירות כמו האנגלית.

לפי דו"ח שהתפרסם ב-2011, כ-127 אלף ישראלים באיזור ניו-יורק רבתי, אבל חשוב לזכור שמספר זה כולל גם בני זוג וילדים של ישראלים ולא מסתפק בספירת אלו שגדלו ולמדו בישראל ועכשיו מתגוררים כאן. על כל פנים, המספר הזה מהווה כ-6% מהאוכלוסייה היהודית המקומית. רק בשנה האחרונה החלה הקהילה הישראלית בעיר ומחוצה לה בניסיונות ממשיים להתגבש כגוף מלוכד, וקשה לומר בשלב זה שהיעד הזה כבר הושג.

אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני הקהילה הישראלית בארצות הברית הוא למצוא את את שביל הזהב, שבין שמירה על הזהות היחודית שהתגבשה בישראל ובין ההשתלבות באורך החיים האמריקאי והתרבות המקומית. גם ההשתלבות בקהילה היהודית, שכביכול נראית כמובנית מאליה, איננה קורית באופן טבעי וחלק. לדוגמה, אחד הדברים שישראלים רבים מופתעים ממנו כשהם מגיעים להתפלל בבית כנסת באמריקה הוא הצורך לשלם דמי כניסה בחגים על מנת להבטיח מושבים בזמן תפילות החג. בתקופת החגים האחרונה, החליטו בסטיבן ווייס לוותר לישראלים על דמי הכניסה, במטרה לעודד רבים ככל האפשר להצטרף לאירועים החגיגיים. בכך בעצם חוזרים בסטיבן ווייס למקורות, הימים הראשונים של הקהילה, אז סטיבן ווייס עצמו – האיש ולא המוסד – התעקש כי לא יאספו דמי חברות כלל.

אתגרים של רב רפורמי

נושא הזהות היהודית מעניין את הרב הירש במיוחד. כן, הירש אוהב אתגרים. דוגמה לכך ניתן לראות בדו-שיח ממושך שקיים עם הרב האורתדוכסי, יוסף ריינמאן, מהקהילה החרדית של לייקווד, ניו-ג'רזי, אותו פרסמו השניים בתחילת העשור בספר שנקרא "עם אחד, שני עולמות: דו-שיח נוקב בין רב רפורמי לרב אורתודוכסי". הספר כלל את חילופי המכתבים בין השניים, אשר נמשכו כשנה וחצי ועסקו בנושאים מהותיים ביהדות. הספר עורר את הדיון בשאלת הזהות היהודית אך גם זכה לביקורת גדולה מהרבנים השמרניים יותר בקהילה החרדית, שאסרו על בני קהילתם לקרוא בו. ריינמאן עצמו פרש מהר מאד מסיבוב ההרצאות המשותף שהיו מתוכננות עם יציאת הספר. הירש מודה שתשומת הלב השלילית שקיבל מהקהילה החרדית עשה רק טוב למכירות הספר דווקא בקהילה בלייקווד. כמובן שהמטרה של הספר לא הייתה ליצור שערוריה, אלא לשנות את הדו-שיח בנוגע לזהות היהדית אשר כה מעסיקה את הירש.

בטור דיעה ב"האפינגטון פוסט", באוקטובר האחרון, אמר הירש שהוא מסכים עם הרוב הכולל של יהודי אמריקה ואינו מאמין שיש צורך מוחלט באמונה באלוהים בשביל להזדהות כיהודי: "מעולם לא הזדהנו רק כדת", כתב, "אנחנו ציביליזציה, אנחנו עם. הדת של העם היהודי הוא מרכיב מרכזי בציביליזציה היהודית, אבל לא המרכיב היחיד. בסטיבן ווייס יזמנו תוכניות שיעזרו לנו לכלול כמה שיותר יהודים. כל מי שרוצה להביע את הזהות היהודית בדרך דתית או א-דתית מוזמן להשתתף. אפילו החלק ה'דתי' בפעילויות שלנו – התפילה, למשל – בנוי בדרך כזו שתהיה נגישה לטווח הרחב של נקודות המבט הקיימות ביהדות".

המטרות של הירש בקהילה, בכל הנוגע לזהות, הן מצד אחד לערב כמה שיותר ישראלים ולעזור להם להיטמע בחיי הקהילה היהודית-אמריקאית וכך גם להציג למי שמעוניין את סידור התפילה הרפורמי-אמריקאי. ומצד שני, מטרתו היא לחזק את הקשר של היהדות הרפורמית באמריקה עם הרעיון הציוני ולבנות גשרים עם ישראל. "היתרון של הישראלים על היהודים שגדלים באמריקה הוא בנושא הזהות היהודית – הוא קיים אצלם מלידה, מעצם החיים בישראל. אצל היהודים באמריקה צריך לבנות את הזהות הזו וזה לא תמיד פשוט". אמירה זו מסבירה מדוע כל כך חשוב לו לקרב את כל אותם הישראלים אשר מחפשים לעצמם קהילה ומסגרת חברתית.

משהו בשביל כולם

כמו בקהילות רבות אחרות, חתך האוכלוסייה שמדאיג את הירש במיוחד הוא של הצעירים בשנות העשרים והשלושים לחייהם. למענם אירגנו עמיאל הירש ושרית רון ליין של מסיבות והופעות שמתאים יותר לצעירים והם משתדלים לשתף פעולה עם שאר האירגונים המתעסקים באותה אוכלוסיה באיזור. בשביל להשיג את המטרה, מנסים בפרויקט לאתר אמנים ומוזיקאים ישראלים באיזור ובכך לקדם את התרבות וההוויה הישראלית בקהילה. כמו כן, בסטיבן ווייס ממשיכים לחפש שותפות עם אירגונים יהודים וישראלים בעלי מטרת דומות.

אחד היתרונות הגדולים של פרויקט "חופשי במנהטן" הוא היכולת להציע אירועים מגוונים מאד לטווח גילאים רחב. ממבט חטוף על רשימת הפעילויות מאז הוקם הפרויקט באפריל, לצד שאר התוכניות בבית הכנסת, אפשר לחשוב שחדרי בית הכנסת ברחוב 68 עסוקים לא פחות, אם לא יותר, ממדיסון סקוור גארדן. מאחר ובית הכנסת פונה למשפחות ויחידים באותה הנשימה, מגוון הפעלויות רחב בהתאם וכולל מסיבות לצעירים לצד הצגות לגיל הרך כמו גם ערבי שירה בציבור. העובדה שמדובר באחד מבתי הכנסת המכובדים במנהטן מסייעת לשרית רון לארגן גם הרצאות ומפגשים עם נושאי תפקידים בכירים, כמו השגריר לאו"ם רון פרושאור, שהגיע לסטיבן ווייס לשוחח על ישראל ומקומה על הבמה הגלובאלית.

בסופו של דבר, מה שייחודי בתוכנית של "חופשי במנהטן" הוא הדגש המושם על הצרכים של הישראלים אשר מתגוררים כאן במטרה להקל על השתלבותם של המהגרים החדשים והלא-כל-כך-חדשים בקהילה המקומית. הירש ורון מבינים את ההזדמנות והפוטנציאל בבניית קהילה עשירה ומגוונת, במיוחד כשהאלטרנטיבה היא ישראלים ללא קהילה, וקהילה יהודית עם קשר פחות חזק ליהדות חיה ונושמת.

ישראלים אינם שונים ממהגרים אחרים, וגם הם צריכים להתמודד עם הרגשת זרות, אי-שייכות ואפילו בדידות בעיר גדולה כמו ניו-יורק וארץ ענקית כמו אמריקה. הפתיחות של המנהיגים והקהילה בסטיבן ווייס, וחוסר השיפוטיות של הגישה הרפורמית, יכולים להכיר לישראלים צדדים אחרים של יהדות, אשר אליהם הם כמעט ולא נחשפים במדינת היהודים. בתור התחלה, זה לא מעט.

סטיבן ווייס והיהדות הרפורמית

בית הכנסת החופשי נקרא על שם הרב סטיבן ווייס, יליד אוסטרו-הונגריה שהיגר בילדותו לניו-יורק, כאן אביו שימש כרב הקהילה הבית הכנסת הקונסטרבטיבי "רודף שלום", באפר ווסט סייד. מאוחר יותר, לאחר שהשלים לימודי דוקטורט באוניברסיטת קולומביה והסמכה לרבנות, עמד ווייס בראש קהילה בפורטלנד, אורגון, אותה עזב בתחילת המאה הקודמת כדי לחזור לניו-יורק, כאן הצטרף לקהילת בית הכנסת "בני ישורון". כשהוזמן לשמש כרב ראשי בקהילה אחרת ונתקל בדרישה לאשר מראש את דרשותיו עם הוועד המנהל של הקהילה, החליט ווייס לוותר על התפקיד היוקרתי ובמקום זאת הקים "בית כנסת חופשי" במנהטן אשר בו יהיה לרב חופש דיבור רב יותר ושהכניסה אליו תהיה חופשית. משכן בית הכנסת ברחוב 68, בצמוד לסנטרל פארק, נחנך בשנת 1950, שנה אחרי מותו של ווייס, אחרי שבנייתו הופסקה בראשית שנות הארבעים בשל כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה.

היהדות הרפורמית התפתחה באירופה במאה ה-19 והושפעה רבות מתנועת ההשכלה היהודית. מייסדי התנועה, שומרי מצוות בעיקרם, חיפשו את דרך המלך בין קיום מצוות היהדות תוך כדי התערות באוכלוסייה המקומית ומנהגיה. לפי דו"חות של התנועה הרפורמית בארצות הברית, היא מונה מעל למיליון חברים רשומים. הרב הירש מודה שהזרם הרפורמי, כמו שאר הזרמים ביהדות, סובל מירידה שיטתית במספר החברים בו. אמנם התנועה מגיירת כעשרת אלפים איש מידי שנה, נישואים בין-דתיים ואיבוד הזהות היהודית בקרב הדורות הצעירים משפיעים הרבה יותר על מספר החברים בקהילה הרחבה והשורות מדלדלות.

אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין היהדות הרפורמית לזו האורתודוכסית ואפילו הקונסרבטיבית הוא ביחסה להלכה: ביהדות הרפורמית, ההלכה אינה מחייבת ומשמשת יותר כקו מנחה כללי כאשר הדגש הוא על ערכים פרוגרסיבים. ערכי המשפחה חשובים בקהילה של סטיבן ווייס לא פחות מבקהילות יהודיות אחרות, רק שכאן לא שופטים איש בשל ההרכב המשפחתי מבחינת הזהות הדתית או המינית של החברים בה. שיפוט שכזה יהיה מנוגד לרעיון של היהדות הרפורמית.