אין כמו פסח כדי להוציא את היהודי המסורתי מכל חילוני מצוי. יצאנו לבדוק עד כמה הישראלים בלוס אנג'לס באמת חיים את המסורת וכמה סתם תופסים טרמפ על החג ויוצאים לחופשה מרגיעה ועתירת חמץ.

איציק עופר: "אנחנו מתכוננים לבלות בווגאס בחג. אנחנו לא נוגעים בחמץ בפסח, אבל לא מקפידים במיוחד על ביעור חמץ מהבית. לא מפריע לנו אם במזווה נותרו עוגיות או קרקרים ובמקרר פיצות קפואות. חשוב לנו לשמור על המסורת בשביל הילדים, אבל אנחנו לא פנאטיים".

אורי כ.: "איפה נהיה בסדר? כמו כל שנה במסעדה טובה, על פיצה ופסטה. אני לא סובל מצות. כשהילדים היו קטנים חגגנו בשבילם, אבל כשהגיעו לגיל עשרה הם סירבו להצטרף אלינו לחג אצל חברים, אז גם אנחנו הפסקנו ללכת. זה דווקא היה פיתרון אידיאלי בשבילנו, כי תמיד רק חיכינו לחזור הביתה בסוף כל סדר ולאכול איזה סנדוויץ' טוב".

יפית כהאן: "כל המשפחה מגיעה אלי לחג, מאוד חשוב לי לעשות פסח כמו בארץ. קוראים את ההגדה, מחביאים את האפיקומן, שרים את השירים ועושים את זה באווירה מאוד כיפית".

דורין ששון: "לילדים יש חופש בבית הספר, אז ניסע להוואי. אם אנחנו נשארים בעיר, אז אנחנו בדרך כלל מוזמנים לחברים לסדר, אבל אנחנו ממילא לא מקפידים על ביעור חמץ ולא אוכלים מצות. אני מעדיפה להעביר את שבוע החופש הזה בים. אנחנו גאים להיות ישראלים ויהודים, אבל אנחנו לא שומרי כשרות".

אלונה צור: "אנחנו חוגגים אתם את כל החגים וזה נורא נחמד, בעיקר עבור הילדים. מאוד חשוב לי ולחברים שלי לחגוג את החג הזה בגלל המשמעות היפה שלו וכדי שהילדים ילמדו על המסורת שלנו. הילדים לא הולכים לבתי ספר יהודים ולכן אני מאוד מאוד מקפידה על החגים למרות שאנחנו ממש לא דתיים. אחרת, יש סיכוי טוב שהילדים יתבוללו".

גל דותן: "אנחנו עושים סדר מאוד ישראלי, כמו שעשינו בארץ, אבל למחרת היום אנחנו כבר חוזרים לשיגרה, אוכלים פיצות, בורקסים, פלאפלים. כשגרתי בארץ שמרתי על החג ולא נגעתי בחמץ, אבל אחרי שהתחתנתי, דברים השתנו. אני כבר לא מקפיד על שמירת החג איזה 15 שנים".

נועה יגבי: "כל המשפחה שלי גרה בלוס אנג'לס, אז חגגתי איתם את ליל הסדר. אני מאוד אוהבת את ערב החג הזה, אוהבת לספר לחברים הנוצרים שלנו על איך בני ישראל חוגגים את שחרורם מעבדות כל שנה. יש בחג הזה כל כך הרבה יופי וחוזק. חמץ, עם זאת, אני דווקא כן אוכלת קצת. קשה לי עם המצות, מה לעשות?".

ירון ש.: "היינו מעדיפים לחגוג בארץ, אבל אין לי חופש מהעבודה וגם לא לאישתי, אז אנחנו תמיד חוגגים את החג אצל הדודים ותמיד מבטיחים לעצמנו שלא נעשה את זה יותר. הם לא עושים את הערב כמו שצריך. זה יותר מעין מפגש משפחתי, קוראים את ההגדה במהירות האור כדי שאפשר יהיה לאכול כבר. אנחנו כבר די תקועים אתה כי לא נעים לנו להגיד לדודים שאנחנו לא יכולים לחגוג אתם יותר".

שני ברקוביץ': "יש לנו קבוצה של כעשרה חבר'ה איתם אנחנו עושים קבוע את ראש השנה ופסח. אנחנו מקפידים לערוך סדר ישראלי כהלכתו, כלומר קריאת ההגדה עד הקטע של האוכל. אני מאוד אוהבת את החג הזה, הרבה יותר משאהבתי אותו בארץ, אז אני זוכרת את עצמי בעיקר עוזרת לאמא לנקות את הבית במשך שלושה שבועות. היום, כאמא לילדים בעצמי, אני לוקחת את זה הרבה יותר באיזי ומסתפקת במתן הוראות לעוזרת".

אפי ישראלי: "אנחנו חוגגים סדר כהלכתו. מאוד מקפידים על ביעור חמץ, הבית כולו מצוחצח ומבריק מניקיון, אין פירור חמץ באף פינה. כשאנחנו גרים כאן בגולה, חשוב מאוד לשמור על החגים היהודים, להעניק לילדים שלנו את תחושת החג שמאוד חסרה בארה"ב, זה לא כמו בארץ שאתה מרגיש את החג באוויר".

עידית וולף: "בעלי אמריקאי יהודי, אבל המשפחה שלו מאוד לא מסורתית ולא חוגגת את החגים היהודים, אז אנחנו כמעט אף פעם לא חוגגים. קצת חבל לי, בגלל הילד שלנו. הוזמנו לבית של חברים לסדר, אבל לבעלי אין סבלנות לזה, אז הוא אמר שיקח אותנו למסעדה. אני לא אוכלת חמץ בפסח, אז אזמין כנראה דג וירקות".

ליאורה שלום: "אנחנו נוסעים לטייל עם עוד שתי משפחות בצפון קליפורניה ואת הסדר עשינו על שפת הים. לא, אנחנו לא שומרים על כשרות, אוכלים בהחלט חמץ כל החג".

שוהם ל.: "אני כבר שנים שלא חוגג את ליל הסדר. כשהייתי נשוי, חגגתי עם אשתי והילדים, אבל היום, רחוק מהמשפחה בארץ, לחג אין משמעות רבה עבורי. זה שונה כשיש לך משפחה. כשאתה לבד, אתה לא מרגיש את המחוייבות הזאת לחגוג, בשביל מי ובשביל מה? לא בא לי לשבת מסביב לשולחן שעות על גבי שעות ולהעביר ליל סדר עם משפחה שאינה שלי".

סיוון אלבז: "אנחנו נוסעים לקרוז. לא קרוז עם סדר פסח, אלא קרוז לבהמאס. עד השנה דווקא חגגנו כל שנה עם חברים, אבל השנה החלטנו לנצל את החופשה של הילדים מבית הספר ולנסוע לקרוז. לא נורא, סיפרתי לילדים על החג ומשמעותו, קניתי להם ספרים והם מבינים היטב מהו החג הזה. אנחנו לא אוכלים כשר ולא מתכוונים להתנזר מלחם ופסטות".

מיכל נבו: "מאז שעברתי ללוס אנג'לס לפני 18 שנה, אני כל שנה טסה לארץ בפסח. מאוד חשוב לי לחגוג עם המשפחה וזו גם התקופה היפה ביותר לבקר בארץ, לפני החום הגדול של הקיץ. לו הייתי נשארת בלוס אנג'לס, היו לי מספיק חברים שהייתי יכולה לחגוג אתם, אבל זה לא אותו הדבר".