שמים סוף לחרדות בחתולים
חתולים רבים נוטים לפתח חרדות שונות במהלך חייהם בבתים. איך מבדילים בין פחד לחרדה? כיצד נזהה סימנים אופייניים לחרדה ומדוע עונשים לחתול עלולים להחריף התופעה? חלק שני במדריך
סימון והטלת שתן
הסימן ההתנהגותי הראשון לחרדה הוא סימון טריטוריאלי ע"י השתנה או שריטות ברחבי הבית. ההבדלים בין התרוקנות רגילה לסימון הינם מובהקים: בעת התרוקנות רגילה החתול יטיל כמות גדולה של שתן בעל אופי מיימי במקומות נסתרים לעין, לרוב בתנוחת כריעה.
כשהחתול מסמן שטח, הוא יטיל כמות קטנה של שתן בעל ריח עז, המותיר סימנים שמנוניים, במקומות נראים לעין. ההשתנה נעשית בעמידה כשהזנב מורם אל על ולעיתים תוך תיפוף בכפות הרגליים. חתול בית הסובל מחרדה לטריטוריה שלו, לעיתים בגלל חתולים זרים הנכנסים לבית, יסמן אותה ללא הרף. אם נמצאים איתו חתולים אחרים - הוא למעשה מערער גם את הביטחון שלהם בטריטוריה שלהם וכך נוצרת בעיה של כלל אוכלוסיית החתולים בבית.
הטלת שתן רגילה במקומות לא רצויים כתוצאה מחרדה עלולה לנבוע ממספר גורמים: מגשים משותפים לעשיית צרכים, מגשים שאינם מתאימים מבחינה מבנית לחתול, חול לא מתאים, מיקום לקוי של המגש, המגש "תפוס" ע"י חתול אחר וחוסר נקיון של המקום.
ניתן כמובן לפתור את הבעיה בקלות יחסית: בחרו מקום מבודד להניח בו את המגש. בחרו במגש עמוק ומלאו אותו בחול מתאים, מסוג מתגבש וחסר ריח (לא מבושם ולא נסורת) בעומק 25 מ"מ לפחות. גודל הארגז צריך להתאים לגודל החתול, בערך 1.5 פעמים של אורך הגוף שלו. הסירו את הגללים פעמיים ביום ואל תשתמשו בחומרי ניקוי לניקוי המגש.
מקמו את המגש הרחק מאזורים רועשים ופעילים. במידה ויש לכם מספר חתולים, מומלץ לארגן לכל אחד מגש חול משלו. ניתן גם לארגן משתנה מתאימה בחצר: חיפרו בור בעומק של כחצי מטר ומלאו אותו בחול רך. גם את הבור יש לנקות מגללים דרך קבע.
תוקפנות
סימפטום התנהגותי נוסף לחרדה הינה תוקפנות, במיוחד כלפי בני אדם. חתולים מטבעם יעדיפו להימנע מעימות: הם יברחו מפני סכנה ברורה, יקפאו במקומם כאשר אינם בטוחים בסוג הסיכון וילחמו רק כאשר אין להם ברירה.
לרוב תוקפנותם כלפי בעליהם תקרה במקרים בהם החתול חש מאויים והבעלים מנסה לאחוז בו ולהרגיעו: בעיצומו של עימות מול חתול אחר או על שולחן הוטרינר - האחיזה בחתול אינה מאפשרת לו את האפשרות הטבעית ביותר מבחינתו - מנוסה.
לכן חשוב לזהות את הסימנים לחתול הנמצא במצב דרוך לקרב: נפנוף בזנב, אוזניים מושטחות, רגליים וכתפיים נוקשות, אישונים מורחבים, לחישות ויריקות. במצב זה אל לבעלים לנסות לאחוז ולהרגיע את החתול. עליו דווקא להתרחק מהמקום ולתת לחתול לסיים את ענייניו.
טיפול
כדי לטפל בבעיות אלו יש להחזיר לחתול את תחושת השליטה בסביבתו. הדבר יאפשר לחתול לחזור לדפוסי התנהגות ופעילות נורמליים. יש לנקות היטב את השתן כדי למנוע שימוש חוזר במקומות אלו. יש למנוע כניסת חתולים מזדמנים לבית ע"י התקנת דלת מיוחדת המאפשרת באמצעות מנגנון אלקטרוני כניסה של חתולים "מורשים" בלבד.
אם יש חתולים המגלים פחד מהמתרחש מחוץ לבית (חתולים, כלבים, מכוניות) ניתן לחזק את תחושת הביטחון שלהם ע"י הסתרה של החלק התחתון של החלון ע"י וילון או מדבקה אטומה. כדאי גם לנקות מבחוץ את הכניסות והיציאות לבית מסימוני טריטוריה של חתולים אחרים. כדי למנוע עימותים בין החתולים הגרים בבית יש לאפשר לכל אחד מהם גישה למזון משלו, מקום עשיית צרכים משלו, מקום מחבוא, מנוחה וכדומה.
חשיבות מיוחדת יש להתנהלות נכונה כאשר מכניסים חתול חדש הביתה, הן עבור החתול החדש והן עבור הנמצאים. כדי לעבור את התהליך בשלום, פעלו לפי הכללים הבאים: לפני בואו של החתול החדש, הכינו לו אזור נפרד, שייועד לתקופת הסתגלות.
שימו פרומון דיפיוזר (מפיץ חשמלי של פרומון סינטטי) באזור בו ישהה החתול החדש ובאזורים אחרים, ריח זה משרה עליהם רוגע. דאגו שתהיינה מספיק נקודות אכילה, שתייה ומנוחה ברחבי הבית כדי למנוע עימותים מראש.
מקמו את החתול החדש באזור המיועד לו ומנעו מגע עם חתולים אחרים. העבירו ריחות: שפשפו את החתול החדש במגבת והניחו אותה בבית. עשו אותו דבר עם החתול הותיק יותר, והשאירו את המגבת באזור ההסתגלות של החתול החדש.
בהדרגה, הכניסו את החתול החדש לאזורים האחרים של הבית. בשלב זה כדאי למנוע קירבה גופנית ולאפשר לנוכחים להכיר זה את זה במבט בלבד. רק כאשר תבחינו כי כל החתולים רגועים זה בקרבתו של זה, תוכלו לאפשר להם לגשת אחד אל השני.
במידה ומתעוררים סימני תוקפנות, הרחיקו את החתולים זה מזה, ובפעם הבאה קצרו את משך זמן המפגש ביניהם. עליכם להיות קשובים לכל סימן של תוקפנות ולמנוע עימותים. תנו לחתולים את הזמן הנדרש להם לתהליך זה ותמנעו התנהגות תוקפנית זה אל זה בעתיד.
טיפול תרופתי
בדומה לבני אדם, ניתן לטפל בחתולים בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה. תרופות אלו נחלקות לחמש קבוצות עיקריות, ולכל קבוצה יתרונות וחסרונות משלה. בנזודיאזפינים: מסייעים בוויסות הקולטן המעכב השכיח ביותר במוח GABA, המוכרת מבין התרופות השייכות לקבוצה היא הוואליום.
הם פועלים במהירות ובצורה מובהקת, אך עשויים לגרום לבעיות בכבד, הגברת התוקפנות (במיוחד במינונים נמוכים) ולגרום לתלות אחרי שימוש ממושך. הם אינם מותרים לשימוש בהריון ובהנקה.בנוסף לתרופות, ניתן להשתמש גם בתוספים אחרים: פרומון סינטטי, שנמצא בעל השפעה גופנית והתנהגוותית על בעל החיים המריח אותו. הם מסייעים לחתול לזהות חפצים ומקומות מוכרים ומסייעים להם לארגן את הטריטוריה שלהם, ובכך להשיג איזון רגשי. ניתן להשיגו בתרסיס לשימוש מקומי, או במכשיר חשמלי המפיץ אותו. תוסף התזונה לקטיום, העשוי מחלבון חלב שעבר הידרוליזה, התגלה כיעיל כמו תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים אך ללא תופעות הלוואי שלהן.
לפנייה לכתב/ת 
