יום הזיכרון בלוס אנג'לס
ונזכור את כולם
ערב הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה שערכה הקונסוליה הישראלית בעיר, התקיים כמדי שנה בבית הכנסת סטיפן ס. וויז בבל אייר ובהשתתפות מאות ישראלים שהגיעו לכבד את זכר הנופלים ומשפחותיהם. הקהילה הישראלית התכנסה כדי לעמוד דקת דומיה ולשמוע מפי אלו שאיבדו את היקרים להם מכל. הרב חגי בצרי פתח את הטקס עם תפילת אל מלא רחמים ושושנה מילשטיין הקריאה את קריאת יזכור. השחקן מייק בורשטיין הנחה כהרגלו את הטקס בו השתתפו פנים מוכרות וקבועות באירועים אלו: הקונסול דיוויד סגל, מפקח מחוז לוס אנג'לס זאב ירוזלבסקי והזמרת גילת רפופורט שריגשה עם שירת שיר המעלות.
אבל היו אלו המשפחות שריגשו יותר מכל דבר אחר. משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהם לפני 40 ו-30 שנה וגם כאלה שאובדנן עדיין טרי. השכול המשותף מלווה אותם מדי יום ויום מאז איבדו את הילד או האח או האבא. שליחת הצופים בלוס אנג'לס, אורית מיצנר, סיפרה על דודה שנהרג לפני קרוב לחמישים שנה. "נולדתי לתוך השכול ואני בו מאז שאני זוכרת את עצמי, אבא תמיד היה אח שכול. כל שנה אנחנו נוסעים לשלוש אזכרות. בערב בעתלית, בבוקר בבית הספר של הדוד שלא הכרתי ואחר כך בבית הקברות. נולדתי לעצב שתמיד קיים בעיניים של אבא, עצב שרק לעיתים רחוקות הוא מדבר עליו. היום זהו היום שהכי קשה לי להיות בו שליחה, היום אין לי רצון להיות אורית השליחה. היום אני רוצה להיות אורית שמותר לה להיות חלשה כשהיא חושבת על אבא. בגיל 13 הייתי באזכרה השנתית בעתלית וסבא שלי קם מהכיסא, החזיק את ידי ולקח אותי להדליק את הנר. הצלחתי להתאפק עד שחזרנו לכיסאות ואז התחלתי לבכות, בכי שלא הצלחתי לעצור לאורך כל הטקס. לאחריו, לא הפסקתי לשאול שאלות. שאלות ששאלתי פעם ראשונה. התבגרתי לתוך שכול שלאט לאט הפך להיות גם השכול של אחיותי ושלי. לעולם אהיה משפחה שכולה. אבא שלי אמר לי היום שקרוב לחמישים שנה הוא הולך לאזכרות של אחיו הצעיר. הזמן לא באמת מאחה את הפצעים".
בין המשתתפים היו גם בני הזוג חן, אבי ורחל, שאיבדו את בתם ויקי, 25 בהתקפת טרור על דלפק אל על בשדה התעופה של לוס אנג'לס, ב-4 ביולי 2002.
את הטקס חתם הרב יעקב ספרן עם קריאת קדיש ושירת התקווה.
טקס יום הזיכרון במת"י
ביום ראשון התכנסו כ- 700 מאנשי הקהילה הישראלית אמריקאית על מנת לציין ולהתייחד עם חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. את הטקס המרגש שהופק על ידי מת"י, סייעו לממן ארגון האי.אי.סי, בית הכנסת וואלי בית שלום (אשר אירח את הקהילה) ואיש העסקים גלי שרמן. מת"י דואג מדי שנה לשתף את תלמידי בתי ספר וארגונים שונים ושמר על מסורת זו גם השנה. ילדים ובני נוער מבית הספר עמי, בני עקיבא, תלמידי תיכון חדש, תלמידי בית הספר לעברית בקונהו וואלי וארגון 'מתחברים', הקריאו קטעי קריאה ויזכור אשר ריגשו את הקהל עד דמעות.
נציג הקונסוליה, סגן הקונסול הכללי, אורי רזניק, ורבי אד פיינשטיין נשאו דברים אל הקהילה ודיברו על חשיבותו של היום. במהלך הערב הוקרן סרטון על המבצע לכיבוש הבופור ובתוכו סיפור הגבורה של רב סרן גיורא (גוני) הרניק ז"ל.
רב סרן במיל' אילן פרנק הדליק את נר הזכרון לזכר חבריו הנופלים. על העריכה המוזיקלית ניצח המנהל המוזיקלי אבי אבליאב בשיתוף עם הזמרות: יעל קרולי, עמית קנון ונטלי סטיבי.
התרומה המרגשת של ניצולת שואה מלוס אנג'לס
בין ניצולי השואה החיים בלוס אנג'לס, ישנה קשישה בת 92 שניצלה את יום השואה שנערך בשבוע שעבר להכריז על תרומתה למען בית החולים בטבריה: 1.3 מיליון שקל (כ-350 אלף דולר). הסכום מהווה מחצית מירושתה של אסתר סקיי, ילידת פולין. בשנת 1942 רצחו הנאצים את משפחתה של סקיי אל מול עיניה: הוריה, שלוש מארבעת אחיה ושתי אחיותיה. סקיי בת ה-20 אז נקלחה לעבודת פרך במפעל לייצור תחמושת בסמוך למחנה ההשמדה ברגן בלזן.
שלוש שנים מאוחר יותר, עם תום המלחמה, סקיי היתה במצב בריאותי רעוע ועל סף מוות. היא הועברה ע"י הצלב האדום לבית חולים שבדי, עברה ארבעה ניתוחים בארבע השנים הבאות עד שהצליחה להתאושש. בית החולים השבדי העניק לה בחזרה את חייה וגם את בעלה, בני, שהלך לעולמו לפני מספר שנים. לאחר נישואיהם, עברו בני הזוג לטורונטו ומשם ללוס אנג'לס. למרות השנים הארוכות בארה"ב, סקיי מספרת כי תמיד הרגישה קשר עז לישראל ואהבה גדולה למדינה בה לא חייתה מעולם. כשביקרה בארץ בפעם הראשונה, היא כרעה על ברכיה בהתרגשות ונישקה את אדמתה. במהלך הביקור הכירה אסתר את מקימי המרכז הרפואי "פדה פוריה", ואת עמותת "ידידי בית חולים פוריה", מה שהביא אותה להחלטה לתרום מחצית מירושתה למען בית החולים. כספי התרומה ישמשו לרכישת ציוד לשלושה חדרי ניתוח חדשים שייבנו בבית החולים. "אין לנו מלים להודות לגברת סקיי על המעשה הנפלא הזה", אמר ד"ר ארז און, מנהל המרכז.
