"הבדידות הורגת. הכלבה היא הנס שלי"
עד כמה משפיעה חיית מחמד על הבריאות הנפשית והפיזית של בני גילאי 65 ומעלה? מחקר שנערך לאחרונה בקרב בני הגיל השלישי ע"י המכללה האקדמית לחברה ואמנויות, מצביע כי יותר מ-40 אחוז מהם מחזיקים בחיית מחמד. איך שינו הכלבות בובה וג'סיקה את חייהם של צמד דיירים בבית אבות בת"א? הנפש מסתבר, גם בגילאים מאוחרים, תמיד צמאה לחברה, לחום ולמגע אוהב
מדי בוקר, ג’סיקה ובּובּה, יוצאות לטיול היומי שלהן בתל-אביב. יהודה ויעקב, שמתגוררים איתן באחד מבתי האבות המעטים בישראל בהם מותר לגדל חיית מחמד, מצטרפים אליהן. צמד הדיירים חמושים בשקיות לאיסוף גללים וגם קצת אוכל ליונים שמחכות במזרקה הנושקת לחוף בהמשך הדרך. הכלבות הן מנוע החיים של שני החברים, שהכירו בבית האבות "גלי אופרה" והאהבה הגדולה לחיות חיברה ביניהם.
"הרוח של אשתי נמצאת בה"
"אני הכרתי את אשתי באופרה. תמיד היו לה כלבים. היתה לנו כלבה לפניה בשם יולי. היא אכלה רעל ונפטרה. אחרי שבועיים ראינו כתבה בטלוויזיה על כלבים עזובים שנותנים להם זריקות להמית אותם. אמרו בהודעה לבוא מהר ולקחת לפני שיהיה מאוחר. רצנו ולקחנו את ג’סיקה", מספר יעקב, המתגורר בבית האבות מזה כשש שנים.
לפני כארבע שנים, נפטרה אשתו לאחר 48 שנות נישואין יחד. השניים עברו יחד לבית האבות עם ג'סיקה בת ה-11. "היא עושה לי המשך של אשתי כאילו. הרוח של אשתי נמצאת בה".
"לפני בובה, לא הייתי יוצא מהחדר. מדוכא"
"הייתי רואה כל פעם גם בטלוויזיה, נשיונל ג’יאוגרפיק, את הלוחש לכלבים. זה הביא לי חשק עצום לחיה ובמיוחד כלב. לא הייתי יוצא מהחדר, מדוכא", מגלה יהודה (שם מלא שמור במערכת), שמגדל בשנה האחרונה בבית האבות את כלבתו, בובה, בת החמש.
"היה לי מזל שהיה לי את יעקב, היה בא לבקר אותי עם ג’סי. אז הגיעה בשורה טובה, שיש משפחה שבגלל שהתינוק אלרגי לשערות של הכלבה, הם צריכים למסור. המשפחה הגיעו לפה יחד עם האמא ומיד נדלקתי על הכלבה".
דפנה גולן-שמש, מרצה במכללה האקדמית ומומחית לגיל השלישי מכירה את התופעה מקרוב. "אומרים שהצרה הכי גדולה בזיקנה היא הבדידות. במיוחד אנשים שנשארים בלי בני זוג, שלא חיים בתוך משפחה. קשה לנו אנשים שחיים בחברה רגילה, להבין עד כמה הבדידות הורגת", היא מסבירה. לדבריה, "לקשר בין זקנים-לבעלי חיים יש תפקידים רבים. בראש ובראשונה הם מפיגים את הבדידות ומזמנים תקשורת וקשר מתגמל, הם עוגן לפעילויות היום-יום יחד עם היותם משאב חשוב המעניק משמעות לחיים".
סקר שנערך לאחרונה בקרב בני שישים וחמש ומעלה על ידי המכללה האקדמית לחברה ואמנויות, מצביע כי יותר מארבעים אחוז מהם מחזיקים בחיית מחמד, כשהפופולרית ביותר היא כלב ואחריה חתול.
אחת הסיבות העיקריות לכך היא הפגת בדידות וקשר עמוק כבן משפחה. הנפש מסתבר, גם בגילאים מאוחרים תמיד צמאה לחברה, לחום ולמגע אוהב.
"מקבלים את הזקן כמות שהוא"
דפנה מציינת כי "לעיתים הם אף יכולים להיות תחליף לבני משפחה ולחברים. הקשר עם בעלי החיים הופך להיות מקור לאושר, שמחה ונוחם. החזקת בעלי החיים מסייעת ליצירת קשרים חדשים עם אנשים. הטיפול בבעלי החיים והקשר עימם עשוי לשמש גורם רב משמעות בתהליכי שיקום פיזי ובהתמודדות עם מעברים ומשברים. בעלי החיים אינם שיפוטיים וביקורתיים כבני האדם; הם מקבלים את האדם הזקן כמות שהוא, מספקים לו נושא לשיחה וחשוב מכך – הם זרזים ליצירת שיחה עם אחרים. בעלי חיים הם ומספקים מגע – שכה חיוני לבריאותנו הפיזית והנפשית כאחד".
"לא צריך כדורי שינה"
"היום יש בשביל מה לקום בבוקר. יש מישהי שאוהבת אותך שמעניקה לך אהבה ללא פשרות. כשאני עצוב, היא חשה את זה", מסביר יהודה. "כאילו מבינה את הרגשות שלי. אני עצוב, היא עצובה. הזנב בין הרגליים. כשהיא איתי, אני ישן טוב יותר בלילה. לא צריך כדורי שינה. היה לי לחץ דם שלא ירד מ-170 והנה בא הנס ולחץ הדם שלי ירד בכלל ל-115. היה לי פחד ממקומות פתוחים לא הייתי יוצא. היום אין לי בעיה. אני הולך איתה, מרגיש שהיא מקרינה לי ביטחון. לא יודע לפרש את זה".
יעקב ויהודה יכולים להיות ההורים שלכם, הסבא שתמיד אהבתם ונותר לבדו. בעולם בו רבים מעדיפים להתעלם או לדחוק הצידה את הקשישים שעשו את שלהם, נראה כי המקור לאושר טמון ביכולת של כלבות כמו ג’סיקה ובובה, שמקבלות אותנו בלי תנאים ועם הרבה ליטופים.
לפנייה לכתב/ת 
