"אני מרגיש כמו שגריר של ישראל", אמר עידן רייכל ל"ידיעות אמריקה" רגע לפני שהגיע היישר לברוקלין להופעה במסגרת חגיגות יום העצמאות למדינת ישראל, שקיבלו תאוצה משמעותית בניו-יורק השנה. "המחמאה הכי גדולה עבור הפרויקט היא ששומעים אותנו ומדמיינים שזה הוא פס הקול הישראלי", הוסיף.

רייכל וחברי הפרויקט שלו בהחלט הציגו כאן פס קול, שגם אם לא תואם את פס הקול הישראלי שמתנגן לנו בראש, בהחלט סיפק לנו, הישראלים שבקהל, שמחה גדולה.

בבית הכנסת הגדול "בית אלוהים", בפארק סלופ, התאסף ביום אביבי בשבוע שעבר קהל מגוון של צעירים וצעירים מאוד, מבוגרים ומבוגרים מאוד, ישראלים, יהודים וגם החברים של. כבר כשעמדתי בתור הארוך בכניסה נראה היה כי מדובר באירוע קצת שונה ממה שהכרנו: מאורגן, מסודר, שקט, עם קהל מנומס ומצויד ברוח טובה.

המופע של הפרויקט, גולת הכותרת בשורת אירועי יום העצמאות שהציפו את ברוקלין בשבוע שעבר, נפתח באיחור קל אל מול קהל נלהב שנופף בדגלוני ישראל ובקבוקי "גולדסטאר". אלו שעדיין לא התרגלו התקשו קצת לזהות את רייכל בלי הראסטות המפורסמות. רייכל התמקם בקצה הבמה, מאחורי הפסנתר והתנצל בשלב מסוים על האנגלית ההססנית שבפיו. "דבר עברית, עידן!", צעקו לו מהקהל, אבל רייכל לא שיתף פעולה. על אף הציונות המופגנת והדגלים כחול-לבן שהתנפנפו בכל פינה, רייכל לא אמר מילה על יום העצמאות שהיווה את הסיבה למסיבה. הקהל הישראלי הפך בולט יותר כשהגיע תורם של השירים הוותיקים והמוכרים יותר של הפרויקט כמו "ממעמקים" ו"בואי". רבים מהם הצטרפו לשירה בהתלהבות שלא הייתה מביישת ערבי שירה בציבור, וכשהקצב גבר, התרומם רוב רובו של הקהל על הרגליים והחל לרקוד בין ספסלי בית הכנסת לצלילי "מוזיקת העולם" של רייכל. גם כאן התבלטו הישראלים הבקיאים, שמכירים את הסגנון, שאוהבים את הקצב. ליאור שישב לצידי הגיע עם חברתו הסינית, שלפני ההופעה סיפרה לי שלמדה את כל המילים של "ממעמקים" בעל פה והיא מאוד אוהבת את המוזיקה של הפרויקט. כשהגיע הזמן לעמוד על הרגליים, היא נשארה לשבת. גם שרי ובנג'מין שישבו בסמוך אלי, לבושים כחול-לבן וקשובים להפליא, קמו על הרגליים בעיקר כשכבר לא ראו שום דבר חוץ מישראלים מקפצים, אבל נראה היה כי הם לא הצליחו, בתנועות הריקוד המנומסות שלהם, להתמזג בחגיגה הגדולה של הקהל הישראלי. לעומתם, יש לציין, רוב רובו של הקהל, יהודים, ישראלים, גדולים וקטנטנים, רקדו, קיפצו, שרו, ובעיקר נהנו.

בכל הופעה של אמן ישראלי אהוב שמגיע למחוזותינו יש משהו משמח: המילים המוכרות, האייקונים משם ותחושת השייכות למוזיקה, למילים ולמופיעים, אבל היה משהו באירוע המיוחד הזה, דווקא בברוקלין, בסביבה שכונתית, בבית כנסת מפואר המדגיש יהדות אוניברסלית, עם קהל כל כך מגוון, שעשה אותו ליוצא דופן. אולי זו הייתה העובדה שהסיבה למסיבה הייתה יום ההולדת ה-66 של המדינה ממנה באנו.