אורלי ערבה מגיעה לראיון לבושה כולה לבן. מכף רגל ועד ראש ממש, כולל הנעליים. בחיי היומיום היא דווקא צבעונית, אבל כשהיא מגיעה לטיפול שיחזורים או למשל לראיון עיתונאי, היא מגיעה בלבן. כי אורלי ערבה היא מתמחה בגילגולי נשמות, תחום אליו הגיעה בעקבות לב שבור.

"ב-1997 נפרדתי מחבר שלי. חברה המליצה לי ללכת לסייקיק ואמרה שזה יעזור לי. האמת שלא ידעתי שזו היתה הילרית שמתמחה בגלגולי נשמות, אם הייתי יודעת, סביר להניח שלא הייתי הולכת בכלל. אבל הייתי בדיכאון וחיפשתי להיאחז במשהו. היא הורתה לי לשכב על הספה ולתת לתמונות לעלות".

נו, והן עלו?

"כן. ומה שמדהים היה שראיתי הכל בעצמי. הייתי בזוגיות בשוייץ עם אותו חבר ממנו נפרדתי ומתתי בפתאומיות. ועכשיו, הפרידה הזאת, גם הרגישה כמו מוות כזה, כי היא קרתה פתאום. בגלגול הזה אני לא שותה בכלל, ושם בשוייץ, מתתי לאחר שהלכתי עם ידיד לפאב, וכשיצאתי באה עגלה עם סוס ודרסה אותי. כשהתעוררתי מהשיחזור אמרתי: אה, בגלל זה אני לא שותה היום אלכוהול, בגלל שבגלגול ההוא האלכוהול עלה לי בחיי".

אבל איך זה עזר לך להתגבר על הפרידה?

"זה כמו שאת הולכת לפסיכולוג, את מדברת על הילדות שלך ומסתכלת אחורה על עצמך כבוגרת וזה מאוד מרפא. הרגשתי שלמות, כאילו סגרתי מעגל. למדתי שאנחנו נשמות תאומות והנה, מדי גלגול אנחנו חוזרים על אותו הדבר, גם שם מערכת היחסים שלנו הסתיימה בפתאומיות וגם כאן. כנראה שלא נועדנו להיות ביחד".

אז מה התובנה שקיבלת מהחזרה שלך בזמן?

"היה לי קלוז'ר. את מבינה שזה חלק מההצגה. פעם היינו יותר צעירים בהצגה הזאת והיינו בדינמיקה אחרת ועכשיו חזרנו על זה שוב".

אז היום יותר קל לך להתגבר על פרידות, כי את מבינה שפשוט אתם לא צריכים להיות ביחד?

"פרידה תמיד כואבת, אבל היום אני אני נרגעת יותר מהר. לא אתרסק לחצי שנה מפרידה אלא רק לחודשיים. להבין את העקרונות האלה עושה את החיים קלים יותר. אנחנו לא רוצים לחזור ולעבור שוב את אותו הדבר. הגענו לכאן ללמוד שיעור ולהשתפר בכל פעם. לפעמים, המטופלים שלי אומרים לי: 'איך זה יכול להיות, שום דבר לא השתנה מהגלגול הקודם, אנחנו נמצאים באותו מקום, באותה סיטואציה. לא למדנו שום דבר?'".

אז הם יחזרו על אותם שיעורים עד שיעברו את המבחן בהצלחה?

"כן, זהו שיעור שהכנו לעצמנו עוד לפני שהגענו לכאן. אנו תופרים לעצמנו סיטואציה כדי ללמוד את השיעור שלנו בעולם הזה. גם האנשים שסובבים אותנו אינם מקריים, הם היו איתנו גם בגלגול הקודם בתפקידים אחרים. אם נכשלנו בגלגול הקודם במשהו מסויים, בגלגול הזה ננסה לחזור על אותו שיעור ולהצליח בו. כל דבר שאנו מתמודדים איתו בחיים: בין אם זה גירושים, תאונת דרכים, סרטן, נכות וכו', הכל מתוכנן על ידינו מראש. מה תעשי עם הסיטואציה הזאת, זה כבר בידייך".

קצת קשה לי להאמין שאנו בוחרים. מדוע שמישהו יבחר להיוולד למשפחה מעוטת אמצעים בהודו למשל? למה לא לבחור חיים נוחים ונטולי בעיות?

"אנחנו בוחרים בחיים עם קשיים כי הם מציעים שיעור ייחודי שבתנאי חיים מסויימים לא היינו יכולים לחוות אותם. משפחה שיש בה ילד עם מוגבלות מסויימת, יכולה ללמוד שיעור בחמלה ובסבלנות בזכותו. בגלל זה קל יותר לאנשים דתיים לקבל נכויות או מוות של ילדים במשפחה. הם מקבלים את זה כמשהו שהיה צריך לקרות. אבל הם מאמינים שאין להם זכות בחירה, שהכל הוא מאלוהים, וזה לא נכון. הבחירה היא בידינו מה לעשות עם הסיטואציות השונות שבחיינו".

מאיזה סיבות אנשים מגיעים אלייך?

"נשים מגיעות בעיקר בגלל ענייני מערכות יחסים, האם להתחתן עם הבחור הזה או השני, או מדוע קשה להן להכיר מישהו. גברים יותר בענייני עסקים וכסף: האם לבטוח בשותף עתידי? דרך הגלגול הם מצליחים להבין ולהכיר יותר טוב את הנפשות הפועלות בחייהם היום, כי הם היו שם גם בגלגול הקודם".

ערבה למדה את תורת ההיפנוזה וגלגולי הנשמות אצל ירון זפרן, היום בעל אקדמיה ללימודים מטאפיזיים בישראל. כשהגיעה ללוס אנג'לס בשנת 2002, לקחה כאן קורסים באותה תורה. מאז החזירה עשרות אנשים לגלגוליהם הקודמים וניתחה איתם את התובנות שהם צריכים לקחת. היא עצמה, "התגלגלה" לא פעם בזמן וגילתה שהיתה פיראט, איש הילינג סיני, נסיך פרסי, שחקנית בהוליווד, גבר שרצח את אשתו בחמת קינאה והרשימה עוד ארוכה.

איך זה עוזר בדיוק ללמוד שפעם היית רוצח, סאדיסט, גבר מכה או סתם איזה תפרן מסכן ששום דבר לא הולך לו בחיים? אז ככה: לפי ערבה, אנחנו מביאים איתנו מחשבות מהגלגול הקודם שמגבילות אותנו בגלגול הזה. אם הייתי סאדיסט, אז אולי עכשיו אנו צריכים לעשות תיקון לאדם שהיינו פעם וללמוד שיעור בחמלה.

"אתן לך דוגמא", מנדבת ערבה, "מישהי שלחה אליה את אמה לשיחזור. היא אמרה לי שאמא שלה משגעת אותה מרוב שהיא דאגנית. עשיתי לאמא שלה ריגרסיה וגילינו שהיא היתה נשואה ואם לארבעה ילדים, הם חיו באירופה בחווה באמצע שום מקום. אמה היתה חולה מאוד והיא רצתה לנסוע לבקר אותה, אבל היא התגוררה מרחק שלושה ימים נסיעה בכרכרה משם. לאחר לבטים רבים, היא החליטה לנסוע ולראות את אמה לפני שיהיה מאוחר מדי. כשחזרה גילתה שביתה נשרף וכל משפחתה נהרגה. אז היום היא שומרת על הילדים שלה בהיסטריה, ומרוב שהיא חנקה אותם בדאגה, הם ברחו ממנה. שתיים מבנותיה מתגוררות כאן בארה"ב ושתיים עדיין בארץ. פגשתי את אותה אישה שלוש שנים לאחר אותו שיחזור והיא אמרה לי: 'אני לא זוכרת מה אכלתי לארוחת בוקר, אבל את השיחזור הזה אני זוכרת היטב'".

לבן מכף רגל ועד ראש. אורלי ערבה

ערבה עצמה גדלה בבית בו האב נטש את המשפחה ועבר לארה"ב. היום בדיעבד וכנראה לא מעט בזכות המקצוע שלה, היא למדה להבין את התהפוכות שעברו על אביה במהלך חייו ויחסיהם חודשו והינם טובים מאי פעם. "זה בהחלט עזר לי לסלוח לו", היא אומרת, "גם בגלגול הקודם הוא עזב אותנו. גרנו במרוקו והיינו עניים מרודים. בבוקר היינו הולכים מוקדם להר ותולשים עשבי מרפא ואז יושבים בשוק ומוכרים את העשבים. יום אחד הגיעו לשוק פושעים שביקשו לקחת מאתנו כספי 'פרוטקשן'. אני הייתי אז נער צעיר ועמדתי מולם והתנגדתי, אז הם הרגו אותי. מה השיעור שלמדתי מזה? לא לריב על כסף. זו אמנם מחשבה הגיונית, אבל מגבילה ובגללה היתה לי בעיה להתווכח על כסף, אבל היום התגברתי על זה".

לא נראה לי שאבא שלך למד את השיעור שהוא בא ללמוד. את מספרת שגם בגלגול הקודם הוא נטש אתכם וגם בנוכחי.

"כן, הוא עזב גם אז וגם עכשיו וגם את האישה השניה והשלישית, אבל אני מקווה שיחזיק מעמד עם הרביעית. הוא בן מזל קשת והם אוהבים מאוד חופש".

ניסית לערוך שיחזור לאביך?

"לא, הוא לא מאמין בזה. הוא מורה למתמטיקה".

מה השיעור שאת למדת לגבי אביך?

"שיעור בסליחה. בכל פעם שעושים לך משהו רע, אתה לומד לסלוח".

את מספרת על החיים הקודמים שלך בפרטי פרטים, כמו שאת צופה בסרט, האם ככה את באמת רואה את זה?

"כן, זה כמו בסרט שעובר לך בראש. גם המטופלים זוכרים את חייהם לפרטי פרטים".

באתר הבית של אורליpastlifelosangeles.com מספרים המטופלים שלה על החוויה שבגילגול, הם מספרים על חייהם במחוזות רחוקים כמו על סרט שראו בקולנוע והם יודעים תמיד לספר איזה תפקיד מגלמות אותן דמויות בחייהן היום.

אני שוכבת על הספה וסוגרת עיניים וערבה מתחילה בסשן. היא מורה לי לרדת במדרגות ולפתוח דלת. אני לא רואה לא מדרגות ולא דלת, אבל ערבה לא מוותרת, היא מבקשת לדעת איפה אני נמצאת, אני עדיין לא יודעת, אני רואה רק חשיכה מוחלטת. ערבה מבקשת שאפתח את ה"מחשב" שיש לי בראש ואציץ פנימה. אני עדיין לא רואה כלום, אבל מוכנה לשתף פעולה ומספרת שאני גברת בטירה באנגליה, בת 23, נשואה עם ילד בן 8 (עשיתי אותו כנראה בגיל 15) וששמי: רבקה ווטסון (נשמע לי אנגלי). מסתבר שאני גם ציירת המציירת פורטרטים ושבעלי הינו עשיר כקורח המבלה את ימיו ברכיבה על סוסים וציד ציפורים. אני שולפת תשובות ממוחי הקודח לשאלותיה של ערבה ומספרת סיפור שנראה לי מתאים למאה ה-18. בסופו של ה"סשן" אני מודה שלא הצלחתי להתהפנט וסתם סיפרתי סיפור שעלה לי לראש. האמת שקצת התאכזבתי שלא הצלחתי להתהפנט, הייתי מאוד שמחה לדעת אם הייתי ציירת מפורסמת או אחד מהסופרים החביבים עלי.

"איפה את גרה?", שאלה ערבה.

לא היה לי מושג, אבל ערבה לא וויתרה, אז פלטתי את השם הראשון שעלה לי לראש ואפילו אייתתי לה: Roiston. בחיים לא שמעתי על המקום הזה ולא היה לי מושג אם הוא קיים או לא.

למרות הסקפטיות שלי לאחר הסשן אני רצה למחשב לבדוק פרט אחד שערבה ביקשה ובדיתי, או כך לפחות חשבתי. מסתבר שהעיירה הזאת אכן קיימת כשעה נסיעה מלונדון. מי היה מאמין? מקריות? יכול להיות ואולי באמת הייתי אישה עשירה שגרה בטירה, ציירה, נגינה בנבל וגידלה שלושה ילדים? לך תדע.

איך ההכרה שחיית כאן בעבר, עוזרת לך בגלגול הנוכחי?

"הצלחתי לשנות את הפרספקטיבה שלי על דברים. אם פעם הייתי יושבת בטראפיק ומתעצבנת שאני תקועה, היום ההתייחסות שלי שונה. במקום להתעצבן שאני לא יכולה לשנות את הסיטואציה, אני עושה טלפונים, מקשיבה למוזיקה, מנצלת את הזמן שאני תקועה בו. למדתי הרבה על סבלנות".

קשה לשנות דפוסי התנהגות, האם הלקוחות שלך מצליחים לעשות את זה?

"בהחלט. מי שמודע לעצמו, עושה את המאמץ להשתנות. יש לי לקוחה שהיא נורא שיפוטית, כל הזמן מבקרת את בעלה וכל אחד מבני ביתה. היא באה בטענות שבעלה כבד גוף כי הוא כל הזמן אוכל והילד מסתובב עם שיער פרוע. בני המשפחה התרחקו ממנה בגלל שלא אהבו להיות בקירבתה. לאחר שעשינו שיחזור, היא הבינה מה גרם לה להיות שיפוטית כל כך. היא התחילה להסתכל על האנשים מסביבה בצורה אחרת ועל חצי הכוס המלאה שבחייה. היא שינתה את התייחסותה לבעלה וגילתה שברגע שהפסיקה לרדת עליו, הוא התחיל לבלות יותר בבית וכל האנרגיה השתנתה לטובה. בעלה עדיין כבד משקל, הילד ככל הנראה עדיין עם שיער פרוע, אבל היא הרבה יותר מאושרת".

אני שומעת פעמים רבות על ילדים שזוכרים את הגילגול הקודם שלהם ובצורה מעניינת, רובם מהודו, למה בעצם?

"כי יש אצלם יותר מודעות. בתרבות המערבית אנחנו חונקים את זה. את שומעת סיפורים כאלו גם אצל הדרוזים. היה סיפור על ילד דרוזי שביקש מההורים שלו לפגוש מישהו שהם לא הכירו. ההורים חשבו שהוא מבלבל את המוח, אבל הוא התעקש כל כך שהם לקחו אותו לבית שטען כי גר בו בגילגולו הקודם. הוא הראה להם את הדרך, הם הגיעו לבית, דפקו בדלת וזיהה כל אחד מבני המשפחה. הוא פתח את אחד הארונות, הוציא משם דיסקית ואמר: 'זה היה שלי'. יש הרבה סיפורים כאלה. ילדים בעיקר מצליחים לזכור את הגלגולים הקודמים שלהם".

למה בעצם אנחנו לא זוכרים את הגלגולים הקודמים שלנו, אם זה יכול לעזור לנו כל כך?

"תארי לעצמך שבכל רגע נתון בגלגול הנוכחי היית זוכרת את פרטי הגלגולים הקדמים: הייתי זונה באירופה שאחרי מלחמת העולם השניה כי זו הייתה הדרך היחידה להתפרנס, הייתי אבא נואף ושתיין שלא היה אכפת לו ממשפחתו, הייתי סמוראי קר מזג שיכול להרוג אדם בכפות ידיו, הייתי יהודי בשואה. בקיצור, יש סיבות טובות למה איננו זוכרים, בהכרה הרגילה שלנו, את גלגולינו הקודמים. המטרה היא שנבוא לגלגול החדש עם דף נקי".

מי המטופל הכי מבוגר שהגיע אליך?

"הכי מבוגרת היתה אישה בת 82 והכי צעיר בגיל 18. אני מתנגדת לערוך לילדים גלגולי נשמות".

מה המטרה בעצם? להגיע למצב שלא נצטרך לחזור לכאן?

"בדיוק. הרבה דתות מאמינות בזה, גם הבודהיסטים אומרים שזהו סבל לחזור לכאן. המטרה היא להגיע למצב שלמדנו את כל השיעורים ואנחנו לא צריכים יותר להתגלגל".