לשנות את המציאות: מלחמה מזווית אחרת
כל מציאות שאנו יוצרים בחיינו, כל תמונה וכל חיכוך, היא מציאות שכבר התרחשה בעברנו מספר רב של פעמים. אנו יוצרים אותה שוב כדי לנסות להשתנות ולשנות - כיצד נוכל לשנות את המציאות הנוכחית והאם המלחמה הזו היא, למעשה, תולדה של התודעה שלנו? מיכאל אסדו משיב
משחר ההיסטוריה שלנו כבני אדם, במיוחד בבריאה זו, הקושי והתיקון שלנו הוא לפגוש את עצמנו ליד שכננו, ליד המַראות שאנו יוצרים בתוך המשפחה ומחוצה לה. אנו יוצרים מראות אלו כדי לנסות ולתקן בתוכנו את יכולת ההוויה והנוכחות שלנו ליד מציאות שכבר יצרנו בעבר, מציאות שאנו יוצרים אותה שוב על מנת לנסות לזרום לידה.
זו הסיבה שבעברית, אנו רושמים באותו אופן את המילים "לְשנות " ו"לִשנות". כדי לשנות משהו, אנו חייבים ליצור אותו שוב, על מנת שננסה לזרום לידו. כל מציאות שאנו יוצרים בחיינו, כל תמונה וכל חיכוך, היא מציאות שכבר התרחשה בעברנו מספר רב של פעמים. אנו יוצרים אותה שוב כדי לנסות להשתנות לידה, וכדי לשנות את החופש והתפיסה שלנו לידה ולתקן את עצמנו, ולהתכוונן מזורם לצורם, לידה.
אנו חוטאים לעצמנו, ומחמיצים שוב ושוב את ההזדמנות לתקן, בכך שאנו כל הזמן מאשימים את המַראות שאנו יוצרים, ובכך שאנו חושבים שנוכל לתקן ולשנות קודם כל את המַראה, ושאח"כ זה ישתנה אצלנו. ולמרות שלעולם איננו מצליחים בכך, אנו ממשיכים לנסות לשנות את התסרוקת קודם כל במַראה, מתוך תקווה שאח"כ היא תשתנה אצלנו. אנו עושים זאת ליד בן או בת הזוג, אנו עושים זאת ליד שכננו, כמשפחה, ואנו עושים זאת ליד שכננו כעם.
כל סיפורי התנ"ך הם סיפורים של מלחמות שכנים, או מלחמות אחים, או מלחמות של שבטים או משפחות, או מלחמות שלנו באלוהים החיצוני. ההבדל בין אז לעכשיו, במקרה שלנו, הוא מהירות האבן, או מהירות הטיל, שעוברת בין מחנה אחד למשנהו. אולם תמיד מלחמות הן הנצחת הכאב וההאשמה הדדית, עם היסטוריה ארוכת שנים של האשמת המַראה.
אין שלום בין בני זוג, ואין שלום בין עמים, ואין שלום בין יריבים. השלום האמיתי הוא עם עצמנו ליד האחר. השלום האמיתי הוא לסלוח לעצמנו על כל הזמנים שלא סלחנו לעצמנו. השלום האמיתי הוא הכנסת "פשר", מלשון "פשרה", שמשמעותה היא שאנו לא מוותרים לאחר, אלא מכניסים משמעות (פשר) עמוקה לחוויית התיקון בתוכנו ליד האחר – זוהי פשרה.
אנו היהודים, לעולם לא נוכל להיפרד מהערבים. לעולם לא נוכל להשמיד אותם. והם לעולם לא יוכלו להשמיד אותנו. כי אנו בחרנו בהם והם בחרו בנו כמראות, שגם דומות, גם הפוכות וגם משלימות. לעולם אין אפשרות להיפטר מהמַראה. ישנה רק אפשרות אחת - שעבורה כל הזמן ננסה וניצור שוב ושוב את אותן מלחמות ואת אותם ריבים וקשיים - האפשרות לזרום עם עצמנו ליד המראות, ליד האויבים שלנו. והיופי הוא, שזרימה זו לא תלויה באחר. גם אם צד אחד מתקן עם עצמו ליד האחר זה מספיק, עבור אותו צד. לא צריך לחכות שגם הצד השני יעשה את העבודה כדי שאנו נעשה את התיקון עם עצמנו.
אנו היהודים מקדשים את הידיים - נוטלים ידיים, ופותחים את ידנו לרוחב, כי אנו קווי הרוחב. לעומתנו, ההפוכים מאיתנו, הערבים, הם קווי האורך, המקדשים את הרגליים. הם יכולים להיכנס למסגד אם ידיים מלוכלכות אבל כפות רגליהם יהיו נקיות.
בעברית המילים "מלחמה", "להילחם", "לוחם" ודומיהן, באות מהשורש "לחם" - לחם בעברית זה ראשי תיבות של "לידה", "חיים" ו"מוות". זה מסמל את מעגל החיים, וזה מסמל את הצורך שלנו להתעורר במוּדעות שלנו ולהפסיק להילחם עם עצמינו ליד האחר. ואת הצורך לתקן את מעגל החיים שלנו ע"י כך שנתעורר ונשנה זווית של הסתכלות, זווית של התבוננות, זווית של מוּדעות, ליד אותה מציאות ישנה, ליד אותו נושא ישן, ליד אותה מַראה, ליד אותו הפוך, ליד אותו אויב. התיקון לעולם לא יפסיק עד שנעשה זאת. הרוח של כל אחד ואחת מאיתנו תיצור תמיד שוב ושוב את אותה מציאות ישנה שחסרה זווית אחרת, שחסרה מוּדעות.
לעולם אין אנו יכולים לברוח מהתיקונים שלנו. לכן אלוהים אמר למשה "של נעליך מעל הרגלך". הוא בעצם אמר לו: למד להסתכל ולהתבונן כל פעם מזווית אחרת על המציאויות שלך. לכן באנגלית המילה זווית "Angel" משמשת גם לתיאור מלאך.
אנחנו יוצרים את הפחד
עד כאן דברי היו לעננים. עכשיו נרד לעניינים. בתהליך האדיר והמדהים שאנו נמצאים בו, מזה כחודש ימים,
התעורר בנו הצורך בתת מודע הקולקטיבי כעם (וזה עתיד להתפשט גם לעולם), להיות בנוכחות, להיות ב"נחת רוח" בנחיתה של הרוח, להיות בהתעצמות ובעוצמה, ובעצמיות ועצמאות, פי 4 מהצורך הקודם שלנו.
לפיכך, אנו כעם, מתוך צורך שלנו להתעצם - מילה שבאה מהשורש "עצם", יצרנו את שרשרת האירועים האחרונה, שהתחילה בחטיפת שלושת הנערים, ונמשכת בימים אלו במתקפת הטילים, שיוצרת התכנסות של כל אחד מאיתנו בעצמו ובעצמותיו. אנו יצרנו זאת כדי לנסות לתקן בתוכנו את היכולת להיות, את היכולת להתעצם, את היכולת להיות נציג המושג והקונספט שאנו מייצגים כעם ושכל אחד ואחת מאיתנו מייצג/ת כיחיד/ה. זוהי הזדמנות גדולה שאנו יוצרים כדי להתעורר, כדי להתעצם, וכדי לבחור חיים ולשנות זווית בהסתכלות שלנו על ההיסטוריה של עצמנו.
נכון שהשכל אומר, כמו כל אדם או כל ישות שנמצאת בריב או במלחמה, "בואו נמחק ונמחה את האויב". במיוחד אנו, "הידועים" בכך שיש לנו צבא חזק וכוחות ביטחון חזקים ומתוחכמים, קל לנו להיכנס לאשליה, שאפשר למחוק ולמחות את התיקון בבת אחת ובכמה מטוסים. זה לא יקרה לעולם, ובחודש האחרון נוכחנו שכוחות הביטחון שלנו אולי לא כ"כ חזקים, ולא כ"כ יודעים לתפקד ולא כ"כ יכולים למחות את האויב ולהגן עלינו הגנה מלאה (ומבחינה אנרגטית התגוננות תמיד רק מזמינה התקפה).
הסיבה, או אחת הסיבות הראשיות, שאנו יוצרים טילים, כמעט על 90% משטח ארצנו, היא כיוון שאנו כעם יוצרים בימים אלו מציאות שגורמת לנו לעזוב את הרגלנו, לעזוב את היכולת והרצון להתענג מהחופש הגדול, לעזוב את היכולת ללכת לעבודה, לטייל ולבקר אחרים, לצאת לקניות או לצאת לחברים. במקום זה, בימים אלו אנו עוזבים את הרגלנו ומחפשים את חדר הביטחון הבא, את המקלט או את חדר המדרגות.
חשוב לי לציין - כשאדם יודע שבקרוב הוא יותקף מנמר, או אריה, או אפילו מאדם הבא מולו ורוצה להתקיף אותו, הוא יכול, פחות או יותר, להכין את עצמו ולדעת איך להתגונן ומה הוא צריך לפגוש בתוכו, על מנת להכין עצמו לקרב הבא. אך כשאדם יוצר לפחד מן האוויר, לפחד מן הטיל שלעולם אין הוא יודע מהיכן הוא יגיע, זה כבר פחד אחר. זה יוצר שיתוק והתכנסות לתוכנו, לתוך עצמותינו, לתוך מהותנו, עם נתק ממה שקורה בחוץ. ועם רצון לשינוי סדרי עדיפויות – שעכשיו אני הכי חשוב לעצמי ומה שקורה בתוכי זה הכי חשוב. אני הכי חשוב, ואני בודק עכשיו עם עצמי את החוזה שיש לי עם עצמי לגבי החיים ולגבי איזה צד אני בוחר – האם לצד של "חי חי" או יותר לצד של "חי מת".
זוהי הסיבה הראשית שיצרנו טילים ופחד והתכנסות לתוכנו כמעט בכל מילימטר בארצנו. כדי להתכנס לתוכנו ולראות אם אנו יכולים להתבונן על הדברים בזווית אחרת, או שמא נחזור להרגלנו ולתפילותינו הישנות למחוק את המַראה, או שביבי או אשתו, או כל אחד אחר, יוכל לתת את ההוראה למחוק את האויב. אויבים אינם נחלשים, כי כל עוד יש בנו את הצורך ליצור מַראה כזו, אויבנו מתחזק ממול, מתחכם ומתחמש. וכל מה שהסברתי פה נכון גם לצד השני, לאויב.
לתקן את עצמנו
לאלו מכם שרוצים כן להשתמש, "מלשון להיות "שמש", בהתכנסות הזו בתוכם. לאלו מכם שרוצים להתעורר ולהסתכל בזווית אחרת, מלחמה זו היא הזדמנות גדולה לתקן את החוזה שלכם עם עצמים, לתקן את החוזה שלכם עם הצורך במלחמה שנמצא בתוככם.מזה כחודש שלם שאני מכוון לעצמי ולתלמידי, את מח העצם, את המוח של העצם, את תיקון היכולת שלנו להיות פה. ואת היכולת שלנו להעצים את מה שאנו מקרינים, להעצים את המרכזים ושדות האור שלנו, ואת המושג שאנו הנציגים שלו, ועל ידי כך לשנות את החוזה שלנו עם עצמנו, לתקן את הארכיב בתוכנו, ולהחזיר לספרייה תמונות ישנות שכבר אין לנו צורך בהן בתוכנו.
לכן, השתדלו בימים אלו לבטוח ברוח שלכם, שהיא מדויקת ושכל מה שהיא יוצרת זה מדויק. השתדלו לקבל את החלק בתוככם שיצר את המלחמה ואת ההתכנסות בתוך עצמכם. והשתדלו להשתמש בצומת הגדולה הזו, כדי לצאת מההרגל בתוככם של הצורך במלחמה, ומההרגל בתוככם של הצורך הצפוף של המושג "לחם". כדי שהלידה, החיים והמוות בתוככם, יהיו חיים יותר משודרגים, ופחות צפופים, ולא חיים של מאבק, מלחמה, והתעסקות כל היום עם המראַה.
השתדלו גם לא להאשים את עצמכם על כך שאתם יוצרים מלחמה, כי אמרנו, שאין דרך אחרת לתקן ולשנות, אלא לִשנות את המצב הישן, על מנת לנסות להסתכל עליו אחרת. והשתדלו לא להאשים את האויב, כיוון שמהצד שלכם הוא משרת רק מטרה אצלכם. אל תתפללו לחיסולו, אלא למדו להתעסק עם עצמכם לידו, ותסדרו את התסרוקת שלכם ליד המַראה. כי בלי מראה אי אפשר להסתרק.
- מיכאל אסדו
– הילר ומורה רוח
לפנייה לכתב/ת 
