שגרת חירום: רק שלא יתפסו אותי עם הפיג'מה

מלחמה, מלחמה אבל אנחנו, ההורים, צריכים לקום בבוקר, להתארגן, להכין את הילדים ולצאת לעוד יום של שיגרה. אבל השיגרה משובשת, וכל אופרציה שהייתה טבעית עד היום משתנה. המלחמה מכתיבה את הטון.

סדר היום מתחיל מוקדם יותר, הכל כדי להספיק את כל מטלות הבוקר לפני הנפילות של השעה 08:00. אז מהר מהר מתקלחים, מתלבשים, מורידים את הכלב ומכינים סנדוויצ'ים. ופתאום נזכרים שכדאי לארגן קצת את המטבח, המיטות והסלון, רק למקרה שתיפול עלינו איזו אחת. בכל זאת, לא מתאים שיגיעו מהטלוויזיה וכל עם ישראל יראה איזה בית מבולגן. ביום רגיל? היינו בטח מוותרות על זה.

עברנו את האזעקות של הבוקר, והגיע הזמן לצאת מהבית. אנחנו מנסים לחלק את הילדים "שווה בשווה": אצל מי הקייטנה פועלת, מי יישאר אצל סבתא היום ואיזו שכנה תדאג הפעם לגדול? בכל חופש אנחנו "ארגונית", אבל הפעם חובה לוודא שהילד מאופסן במקום שיש ממ"ד. 

ואם כשלו כל האופציות, מכינים לילד תיק ומביאים אותו לעבודה. נכנסים לרכב, פותחים חלון גדול, שמים את הרדיו על תחנה שמעדכנת באזעקות בדרך ומקווים להגיע כמה שיותר מהר למקום העבודה.

וכך השעות עוברות, ועם כל אזעקה, לא משנה באיזה מקום היא בארץ, מתקשרים לכל המשפחה, הקרובה והרחוקה. גם קבוצות הווטסאפ מלאות בהודעת "כולם בסדר?", וכשמגלים שהכל עבר בשלום גם הפעם, אפשר להוריד לחץ ולהתחיל לעבוד.

אחרי שעוד יום עבודה נגמר אפשר לחזור הביתה לשיגרה. אוספים את כולם - ומגיעים הביתה. ולמרות שהדבר שהכי בא לעשות זה לחלוץ נעליים, לשחרר את החזייה שלחצה עלינו כל היום, להחליף לבגד נוח (או במילים אחרות מרופט, דהוי ומוכתם) ולהסיר איפור, המחשבה על האזעקה והמפגש עם השכנים במקלט לא מאפשרת לנו לעשות זאת.

ושוב מתחילים לארגן את הילדים מוקדם יותר, הכל לפני שעת השיא של השיגורים. ארוחת הערב, שבימים כתיקונם כוללת שלל מנות, לפי טעמו של כל אחד מבני המשפחה, מכילה הפעם תפריט זריז וקל. למי יש זמן או סבלנות לעמוד שעות במטבח?

את שוב מארגנת את המטבח (זוכרים את צוותי הטלוויזיה מהבוקר?) וממהרת עם המקלחות לילדים, אבל דווקא כשאת כבר מרוטה, עם עפרון בשיער (הדבר היחיד שמצאת בבלגן כדי לאסוף את השיער), עם הגופייה הנוחה, בלי חזייה ומכנסיים מוכתמים - האזעקה מתחילה.

ילדים, קדימה, למקלט! ושם? אכן, מראות קשים. שכנים שלא ידענו על קיומם, או סתם כאלו שאנחנו רגילים לפגוש מתוקתקים ועם שובל של בושם בחדר המדרגות, עטופים בכל מה שבא ליד ונראים לא פחות מרוטים מאתנו.

ובראש אנחנו כבר סוקרים מכף רגל ועד ראש את כולם: "אוי איך שזה מקומה ראשונה גידל כרס, וזו מהחמישית יכלה למרוט שיער מבית השחי". ובלב את רק מקווה שהבית לא מבולגן מדי, למקרה ש.. 

ואחרי יום שכזה כבר מקפידים להתלבש כמו שצריך גם בבית, לשמור על שגרת טיפוח גם בערב ולישון בפיג'מה נוחה, לא שקופה או סקסית, הכל כדי שלא נצטרך לזנק לחדר המדרגות.