המלחמה על האדמה עולה לחלל
איך חצי אי קטן עלול להשפיע על עתיד חֵקר החָלל העוֹלמי? על המלחמה בכדור הארץ שעלולה לשבש את הפעילות של תחנת החלל
אנחנו רגילים לדַבֵּר על עולמות רחוקים, מעוֹררֵי סַקרָנוּת, ובעיקר מנוּתקים מהמחלוֹקוֹת השִׁגרתיות שבכדור הארץ. כללית, נָהוּג לראות במדע תְּחוּם שהוא מעל הפּוֹליטיקה. בכינוּסים מדעיים בין-לאומיים מומחים מכל העולם מַציגים את מֶחקריהם, והם מקום נפלא להתעדכֵּן בחידוּשים האחרוֹנים, ובעיקר לפגוֹש ולהַכּיר מדענים וחוקרים מכל העולם.
בכינוסים כאלה מדענים מארצות שונות, גם מארצות שאין ביניהן קשרים דיפְּלוֹמטיים כּלל, משתְפים פעולה ומשׂוֹחחים בחוֹפשיוּת שיכלה להדהים את הפַּרשנים הפוליטיים במדינות שהם הגיעו מהן. למשל, חוקרים מישראל ומאיראן נהנים לעִתים לשתות יחד קפה (או תה במקרה של האיראנים).
- מגזין גליליאו צעיר בפייסבוק
דִּברֵי ימי תחנת החלל
תחנת החלל הבין-לאומית למשל, היא סֵמל לשיתוּף פעולה מדעי-טֶכנוֹלוגי מרשים ומיוחד בין מדינות רבות. החשובות שבהן - אַרצוֹת הַבְּרית ורוּסיה - נחשבו עד לפני כמה עשורים יְריבוֹת מרות. באחרונה נתקלתי בידיעה חַדשותית, וכּוֹתרתהּ "מחיר המַשבֵּר: רוסיה תַּשבּית את תחנת החלל". בעיניי היא מאירה את החשיבוּת העצוּמה של השְׁמירה על המדע בתור אי יַציב שהפוליטיקה אינה מטלטֶלת אותו.
ובכן, במה מדובר? בשנת 1984 הוכרז בארצות הברית מֵיזָם תחנת החלל, כדי להציב תחנה קבועה בחלל, שתשמש בָּסיס למחקרים מדעיים ולפיתוח טכנולוגיות חדשות. במהֵרה התברר כי ארצות הברית לבדה לא תוכל להשלים את המיזם וכי שיתוף פעולה בין-לאומי הכרחי. לאחר כמה שנים נחתם הסכם לשיתוף פעולה לבניית תחנת חלל בין-לאומית בין נאסא - סוֹכנוּת החלל האמריקנית - ובין סוכנויות החלל של רוּסיָה, יפָּן וקָנָדה וסוכנות החלל האֵירוֹפּית (שמאגֶדת מדינות אירופיות רבות).
תחנת החלל פועלת משנת 1998. בעת שהותם של האסטרונאוטים בתחנה הם מבצעים מחקרים וניסוּיים בתחומים רבים, והידע הזה משמש - וישמש בעתיד - את האנוֹשוּת כולה. בין התחומים שהמחקרים בתחנת החלל עוסקים בהם: רְפוּאה, חֵקר חוֹמָרים, מדעי הטבע והחיים, פיזיקה, כּימיה, וכמובן – אַסְטְרוֹנוֹמְיָה, חקר כּדוּר הארץ ומדעי האַקלים.
תּוֹם עידָן המַעבּוֹרוֹת
בשנות פעילוּתהּ של תחנת החלל שירתו על סיפּוּנהּ אַסטרוֹנאוּטים רבים ממדינות שונות. כדי להביא אותם אל תחנת החלל ולהחזירם לכדור הארץ נדרשו אמצעים מוּרכּבים, ואלה היו מצויים בידיהן של שתי מדינות: ארצות הברית (מעבורות החלל) ורוסיה (חלליות סוֹיוּז).
בדיוק 42 שנים לאחר שנחתה החללית הראשונה על הירח, ב-21 ביולי 2011, נחתם פרק חשוב בהיסטוֹריה של חקר החלל: מעבורת החלל אַטלַנְטיס נחתה בשלום במרכז החלל בפְלוֹרידה. בכך בא אל קִצוֹ עידן מעבורות החלל, שהחל עם שׁיגוּרהּ של המעבורת קוֹלומְבּיה ב-12 באפריל 1981 ונמשך כשלושים שנה. בין המשׂימות הרבות שביצעו מעבורות החלל הייתה משימת הוֹבלת אסטרונאוטים מכדור הארץ אל תחנת החלל ובחזרה. סיום עידן מעבורות החלל השאיר את חלליות סויוז הרוסיות כאמצעי היחיד שיכול להגיע לתחנת החלל הבין-לאומית.
מתיחוּת על האדמה
כמעט 400 קילוֹמֶטרים מתחת לתחנת החלל, על פני כדור הארץ, פּוֹרצות תָּדיר מתיחוּיוֹת בין עמים שונים; כמה מהם ויכּוּחים על שְׁליטה בקרקע. לסיפור שלנו חשובה המתיחות בחצי האי קְרים שתחילתהּ ב-21 בפברואר 2014, על רקע בחירות באוּקראינה, שהעלו שלטון פְּרוֹ-מערבי. בתחילה התבּטאה המתיחות בהַפגנוֹת המוֹנים של תושביה הפרו-רוּסיים של הרפּוּבּליקה האוֹטוֹנוֹמית של קרים שבחצי האי קרים נגד השלטון החדש, ומאוחר יותר סוּפּח חבל הארץ הזה לרוסיה. העולם המערבי, בראשוּתהּ של ארצות הברית, הֵטיל עוֹנשים שונים על רוסיה כּאוֹת מְחָאה על המַהלך. בין השאר החליטה סוכנות החלל האמריקנית (נאסא) על ניתוּק הקְשָׁרים עם סוכנות החלל הרוסית, מלבד נושאים שקשורים לתחנת החלל הבין-לאומית. בתגובה הודיעו הרוסים על כך שהם מפסיקים את השתתפותם בפעילות תחנת החלל הבינלאומית ב-2020. הודעה זו מייצרת מצב לא פּשוּט עבור סוכנות החלל האמריקנית, שאינה יכולה לשלוח אסטרונאוטים לתחנה וממנהּ ללא שימוּש בטכנולוגיה הרוסית.
בינתיים רוסיה שיגרה אספקה לתחנת החלל. אך אנו מגלים שוב (כמו שקרה פעמים רבות בהיסטוריה) שגם שיתוף פעולה בין-לאומי מדעי טכנולוגי בעל חשיבוּת ראשונה במַעֲלָה, שמַציב את האנושות בקִדמַת ההִתפּתחוּת ומבשֵׂר העתיד, עלול למצוא את עצמו קרבּן למתיחות טֵריטוֹריאָלית מהסוּג העַתיק ביותר של ההיסטוריה האנושית. אנחנו נמשיך לקווֹת שעולם המדע יצליח להתגַבֵּר על מַשבֵּר פּוֹליטי ושתחנת החלל תמשיך להיות מקום של שיתוף פעולה, מחקר מדעי וחָזוֹן של שלום ואַחווה בין העמים.
לפנייה לכתב/ת 
