שתף קטע נבחר

הילד של כולם

עד לפני שנתיים, כל מה שידע מקס שטיינברג על ישראל בא מצפייה בטלוויזיה. ביקור אחד בארץ גרם לו להתגייס לצה"ל ולהתנדב לגולני. ביום ראשון בבוקר הודיעו להוריו בוודלנד הילס כי מקס נהרג בעזה, ובתוך שניה הפכה הקהילה הישראלית בלוס אנג'לס לחלק ממשפחת השכול

ביום ראשון בבוקר נשמעה הדפיקה בדלת. אותה דפיקה שאף הורה לחייל ישראלי המשרת בזמן מלחמה פוחד כל כך לשמוע. אבל הדפיקה על דלת משפחת שטיינברג בוודלנד הילס הגיעה ואיתה הבשורה המרה שבנם, מקס בן ה-24, חייל בגולני, נהרג בעזה. רק יום לפני כן, ב-4 לפנות בוקר ביום שבת, מקס התקשר הביתה לספר שרכב משוריין התנגש ברכב הצבאי בו נסע ומספר חיילים שברו עצמות, אבל הוא בסדר גמור. קצת כאבים בגב, לא משהו שיעצור אותו מלהצטרף ליחידה שלו. לפני שניתק את השיחה עם אביו, הוא עוד הספיק לומר: "מסור לאמא שאני אוהב אותה". היתה זו הפעם האחרונה שמקס דיבר עם אביו סטיוארט.

 

ביום ראשון בערב, בלייזי ג'יי. פארק בווסט הילס, ערכה המשפחה טקס הדלקת נרות לזכר בנם האהוב, שעות מספר לפני טיסתם לארץ ביום שני בבוקר. "מקס היה חסר פחד. הוא אמר לי: 'אני לא דואג לעצמי, אני בסדר. אני בעיקר דואג לך. אני כל הזמן חושש עבורך'", סיפרה אמו איווי (אוולין) למאות האנשים שבאו לחבק ולתמוך במשפחה. רבים מהם לא הכירו כלל את מקס והמשפחה, אך הרגישו צורך להגיע, להדליק נר ולהראות למשפחה עד כמה הם מעריכים את אומץ ליבו של מקס, צעיר אמריקאי שהתאהב במדינת ישראל והחליט להתגייס לצה"ל.

 

שקל לעשות עלייה. מקס שטיינברג ז"ל בביקור בארץ ()
שקל לעשות עלייה. מקס שטיינברג ז"ל בביקור בארץ

 

מקס שטייינברג התגורר עם משפחתו בוודלנד הילס ולמד בבתי הספר 'הייל' וב'אל קמינו'. לאחר מכן נרשם ללימודים בפירס קולג'. בקיץ 2012 הוא נסע בפעם הראשונה לארץ עם אחיו ג'ייק, 22, ואחותו, פייג', במסגרת 'תגלית'. הטיול השפיע על שלושת האחים, אך בעיקר על מקס, שהחליט שהוא חייב לשוב ארצה ולהתגייס לצבא. "הוא שקל לעשות עלייה ואמר שלא יוכל לעשות זאת אם הוא לא שירת בצה"ל", סיפר אביו סטיוארט, "הוא רצה להתגייס רק לגולני. כל דבר אחר לא בא בחשבון".

 

איווי: "כשהוא הלך לראיונות לפני גיוסו, שאל אותו המראיין מה האופציה השניה שלו אם לא יתקבל לגולני. מקס אמר שאין כל אופציה אחרת, רק גולני. המראיין חזר ושאל את אותה שאלה עוד פעמיים עד שמקס אמר לו: 'תעבור לשאלה הבאה, כבר עניתי לך ואני מתגייס רק לגולני'". ההורים היו קצת מסוייגים בהתחלה מההחלטתו של הבן לעזוב את הלימודים בקולג' ולהתגייס לצה"ל, אבל לאחר שראו את נחישותו הרבה, הם החליטו לתמוך בו.


 

 

אחד מחבריה של פייג' באל קמינו, נזכר בפוסט שהאחות העלתה לפייסבוק כשמקס התקבל לגולני, שלושה חודשים בלבד לאחר אותו טיול גורלי עם תגלית. "היא כתבה: 'אני כל כך גאה באחי שהתגייס לגולני. מאחלת לו בהצלחה בשירותו הצבאי ושישמור על עצמו'".

 

מיד עם היוודע על מותו של מקס שטיינברג כאחד מ-13 חיילים ישראלים שנהרגו ביום ראשון השחור בעזה, התמלאה דירתה של משפחת שטיינברג בעשרות מבקרים. חבריו של מקס הגיעו עם דמעות בעיניים, אך לא חששו להעלות זכרונות מבדחים מהצעיר החייכן ושופע האופטימיות. "מקס היה אלוף במשחקי וידיאו", סיפר אחד מחבריו "הוא במיוחד אהב לשחק את Call Of Duty. הוא אמר לנו שהוא זוקף את היכולות שלו כצלף בגולני לניסיון שצבר כצלף במשחק הזה".

 

 (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
(צילום: גיל יוחנן)

 

חברים אחרים סיפרו על מקס, בחור נמוך קומה וצנום (1.60 מטר) שאהב מאוד לאכול ג'אנק פוד והיה מסוגל לאכול גלידה לארוחת בוקר-צהריים-ערב. כשהיו מציקים לו שהוא צריך לגוון את הדיאטה שלו בקצת ירקות, הוא היה מתרצה וקונה צ'יפס במקדונלדס.

 

דניאל פרקשן שהכיר את מקס מאז כיתה ו' בחטיבת הביניים הייל מספר: "הוא היה חבר מאוד קרוב שלי. למדנו ביחד בהייל ואחר כך בתיכון אל קמינו. עברנו הרבה דברים ביחד. לפני שהוא טס לארץ בפעם האחרונה שלו, לקחתי אותו לאכול ברוסקו צ'יקן. הוא מאוד אהב את האוכל שם וקבענו לשוב לאכול שם כשיחזור לביקור. זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו, ה-31 במאי. מקס היה בחור מדהים. אמנם קטן מבחינת הגודל, אבל חזק מאוד. הוא כל הזמן חייך והיה תמיד חיובי. אתה לא רואה את זה אצל הרבה אנשים, אבל מקס היה כזה בן אדם פוזיטיבי, רק רוצה לתמוך באנשים ולעזור".

 

"ההורים תמיד תמכו"
"ההורים תמיד תמכו"

איך הגבת כשהוא סיפר לך שהוא החליט להתגייס?

"האמת? לא תמכתי בזה. אמרתי לו: 'מדוע אתה עושה את זה?'. לא ממש הבנתי את ההחלטה הזאת. הוא הסביר לי שלאחר הטיול שלו לארץ, הוא התאהב בישראל ובאנשים שם והרגיש שזה הייעוד שלו בחיים, אז תמכתי בו. הפוסט האחרון בעמוד הפייסבוק שלו היה ממני, כתבתי לו: 'אני חושב עליך, תשמור על עצמך'. ואז שמעתי היום בבוקר מחברים בארץ שהוא נהרג".

 

איך ההורים של מקס הגיבו לרצונו להתגייס?

"ההורים תמיד תמכו בו כי מקס היה בן אדם מאוד עצמאי. הוא תמיד עשה דברים, היה מחליט משהו והולך עם זה וההורים שלו ידעו את זה".

 

שתף אותנו בתחושות שלך עכשיו.

"מאוד מאוד קשה. הוא לא החבר הקרוב הראשון שאיבדתי. לפני שנה נפטר חבר משותף אחר שלנו, ליאור זכאי, ממחלה. אני זוכר שנפגשנו וצפינו בוידיאו של ליאור בבית של אחד החברים שלנו. אמו של אותו חבר הזכירה לי איך ישבנו ובכינו על ליאור, והנה, שנה אחרי, אנחנו מתאבלים על מקס. אהבתי אותו כל כך, הוא היה אדם מיוחד במינו, אין הרבה אנשים כמוהו בעולם".

 

בן גודיוז, שהיה חבר טוב של מקס מאז כיתה ב', סיפר על השיחה האחרונה שלהם ביום רביעי האחרון: "תיכננו את יום הולדתו שהיה אמור להערך ב-27 בנובמבר, ימים ספורים לאחר חזרתו המתוכננת של מקס לארה"ב, אחרי 18 חודשי שירות. אין לי אחים ומקס היה כמו האח שמעולם לא היה לי. זה בלתי נתפס שהוא לא איתנו יותר".

 

 

 

למקס לא היתה כל משפחה בארץ, אז אחד החברים שלו, מייקל פסין, קישר אותו עם בני דודו המתגוררים בבאר שבע והוא היה מבלה איתם בסופי שבוע ובחגים. למשפחתו בארה"ב הוא היה מתקשר כל יום ודואג לעדכן אותם במה שקורה איתו. "מקס בקושי ידע עברית", סיפרה אמו, "אבל הוא היה נוהג להתלוצץ ולומר שהעברית שלו אולי דפוקה, אבל הוא מבין עברית צברית היטב".

 

הקהילה הישראלית והיהודית אמריקאית, שעמדה במעגל סביב משפחת שטיינברג, עטפה אותה באהבה וקריאות עידוד. "מקס היה גיבור", "הוא מת כשהוא מגן על אזרחי מדינת ישראל", הם קראו לעבר האם השכולה. והיא, נרגשת בעליל מההיענות הגדולה, פנתה לקהל והודתה לו: "מקס היה שמח וגאה לראות את כולכם כאן ולראות את האהבה שלכם אליו. אני רואה כאן חברים שלא ראיתי הרבה זמן. אני עדיין לא מעכלת את מה שקרה. זה בלתי נתפס. יחד עם זאת, אני יודעת שהילד שלי תמיד רצה גולני ולמי שלא יודע, גולני היא יחידה עילית בארץ".

 

מישהו בקהל צועק: "מספר אחת", והקהל מחזיק אחריו: "כן, מספר אחת. אין כמו גולני".

 

"כל תפקיד בצבא הוא חשוב", המשיכה האם, "ויש כאלו שמחליטים לא ללכת לקרבי, אבל לא מקס. הוא רצה להיות רק בגולני ובגלל זה החלטנו לקבור אותו בארץ, עם האחים שלו, כי זהו המקום הטוב ביותר בשבילו להיות. שם התנהגו אליו בכבוד גדול יותר מאשר כאן. כאם, מסיבות אנוכיות, הייתי רוצה להחזיר אותו לכאן, שיהיה לידי, אבל אני יודעת שהוא היה רוצה להיקבר עם חבריו לפלוגה, אז נטוס כל המשפחה לארץ ונקבור אותו שם, במקום שאהב כל כך. מעולם לא חשבתי שאצטרך לקבור את בני, זה לא צריך להיות כך, הורים לא צריכים לקבור את ילדיהם, אבל ככה זה בעיתות מלחמה. אנו מודים לכל האהבה שאנו מקבלים מהקהילה וגם מקס היה מעריך את זה."

 

שטיינברג נהרג ביחד עם עוד שישה חברי היחידה שלו בשעה 1:30 לפנות בוקר בשכונת שג'אעיה בעזה לאחר התקלות עם חוליית מחבלים. אמו של מקס נזכרת שיותר מאשר חשש בנה מהמוות, הוא חשש מנפילה בשבי חמאס: "הוא אמר לי שהוא פוחד שאם יחטפו אותו, יענו אותו והוא ימסור אינפורמציה. הוא ידע שהאינפורמציה הזאת עלולה לסכן את שאר חיילי מדינת ישראל ואזרחי המדינה וזה מאוד הטריד אותו".

 

 

פייג' שטיינברג, 21, נזכרה בהתכתבות האחרונה שלה עם אחיה שכמו תמיד נשמע מלא אופטימיות: "הוא כתב לי: Don’t worry, be happy אבל אני כמובן לא יכולתי להפסיק לדאוג לו".

 

קייג', אחיו בן ה-22 של מקס: "היינו מאוד גאים במקס, היו לו אידיאלים והוא דאג לעשות מה שראה לנכון, מבלי לפחד. הערצתי אותו".

 

בין מילות פרידה אלו לאלו, פרץ הקהל בספונטניות בשירה, הם שרו את התקווה, עם ישראל חי וקינחו ב"גולני שלי". בקהל נכחו גם צעירים ששירתו בגולני, הם לא הכירו את מקס, אך כששמעו שאחד מהגולנצ'יקים נהרג, הם מיהרו להגיע לעצרת. אחד מהם, צעיר ישראלי גבוה ונאה, ניגש לאם ואמר: "כולנו בגולני משפחה אחת. ההורים שלי לא גרים כאן, אבל עכשיו יש לי אותך כאן ואני אבוא לבקר אותך, כמו שהייתי מבקר את אמי".

 

מישהו מהחברים טרח להכין פוסטר גדול עליו הודבקו תמונותיו של מקס, תמיד עם חיוך על השפתיים. תמונות שסיפרו על צעיר יהודי שגדל הרחק מהקונפליקט הישראלי-פלשתינאי, עד שיום אחד נסע לבקר בארץ והתאהב במדינה ואנשיה, החליט לקשור את גורלו בגורלה ועזב את הבית הנוח והחם שבוודלנד הילס ואת החברים והמשפחה האוהבת ואת הלימודים הבטוחים, ונסע להגן על מדינה שעד קיץ 2012 רק עקב אחריה באמצעי התקשורת. הוריו של מקס יכולים רק להתנחם בעובדה שהוא אכן לא מת לחינם, אלא כשהוא משרת לצד החיילים שכה אהב וכשהוא מגן על המדינה שהעריץ.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים