מתה מורת התיאטרון המיתולוגית רחל שור

אשת התיאטרון, השחקנית, הבמאית והמורה המיתולוגית, רחל שור, מתה הבוקר בבית החולים איכילוב בתל אביב בעקבות מחלת הסרטן שאובחנה בגופה לפני כשנה. שור היתה בת 69 במותה, והותירה אחריה בן ובת. הלווייתה תיערך מחר, ג', בבית העלמין קריית שאול. הסעה מאורגנת תצא מהסטודיו למשחק של ניסן נתיב ברחוב הרצל 158 בתל אביב בשעה 15:45.

"נאבקה על החיים כמו רוכב רודאו על גב שור"(צילום: אבירם אריאלי)

"קשה למצוא את המילים מבין הדמעות", אומר מיכי ורשביאק מנהל הסטודיו למשחק של ניסן נתיב, ידיד קרוב ושותף לדרך ארוכה. "אני מכיר את רחל מהחוג הדרמטי שניסן ייסד בתיכון חדש. שיחקנו ביחד והיינו בידידות גדולה במשך כל השנים. היא היתה אדם קרוב, שותפה למחשבה, מורה עם תשוקה יוצאת דופן ואדם שחושב תמיד מחוץ לקופסא. רחל סירבה לקבל טיפול כימותרפי ובמובן זה - גם במחלה נהגה בדרכה שלה.

"בימים האחרונים, כשאנשים הבינו את חומרת המחלה, התחיל זרם בלתי פוסק של בוגרים שבאו לבקר, עזרו, סעדו. לאנשים היה חשוב להיפרד. היא ידעה שזה הסוף וארגנה לעצמה אירוע פרידה לא פורמאלי, שאמור היה להיערך בצהרי יום שישי הקרוב בנוכחותה. לא הספקנו וזה כואב. האירוע יתקיים כדי לאפשר למי שרוצה להיפרד".

ידידיה ויטל שליווה את שור בחודשים האחרונים לחייה אומר: "ראיתי אותה רחל נאבקת על החיים כמו רוכב רודאו על גב השור, בתאווה אדירה. כיבדתי את הבחירה שלה להימנע מטיפול כימותרפי עם כל הכאב. זכיתי לשבת איתה במשך הזמן הזה, לשתות מרק ביחד, לגייס נשימות ביחד, להיקרע מצחוק ביחד, לקרוא שייקספיר, ומרים ילן-שטקליס, וסאפפו וגם סתם להחזיק ידיים ולקלל את המוות. "כוס אמק המוות" ככה בפה מלא ובלי בושה".

באודישנים לסטודיו למשחק (צילום: אבירם אריאלי)

"רחל היתה מורה לרבים וגם חברה נהדרת. חברת דם ובוץ. אני כל כך כואב את לכתה. רחל היתה אשת רוח, שהרוח לא מפסיק לסעור בה. היא התייחסה למהלך משחקי בסרטון פרסומת באותה רצינות כמו לשורה שעשית משייקספיר. היא היתה מחוברת בעוצמה בלתי רגילה לעוצמותיה, וליצריה ולימדה אותנו להתעקש על החיבור הזה. רחל לימדה אותנו ששייקספיר זה לא רק גבוהה-גבוהה, אלא גם פלוצים ונאדים וסקס ושעועית אדומה ואדמה וזוהמה וחלב אם. היא היתה אמנית שהעריצה את היומיומי והארצי ובמידה שווה את הנעלה, מתוך הבנה שהם אחד".

רמי הויברגר, מתלמידיה ובין הרבים שמבקשים להיפרד. "טוענים כלפי בוגרי הסטודיו שהם חברים בכת סגורה. אני מודה שגם אני חלק מהכת, ונשארתי עד היום מאמין אדוק. אחת המורות החשובות בכת המופלאה הזו היא רחל שור. קשה לתאר את המטען שהביאה איתה ואת ההשפעה שיש לה גם היום. רחל האמינה בתיאטרון ללא גבולות, באמנות שבה הכל פתוח ואפשרי, היא הסתכלה עליך תמיד בגובה העיניים, ובבית ספר למשחק שבדרך כלל נותן לך תחושה של אפס, זה נחרט. רחל האמינה בקונפרונטציה - היא רבה איתך על מי שאתה, וזו זכות גדולה. היא נתנה לכולנו מפתחות ליצירתיות".

באנו להיפרד. גל פרידמן עשה מונולוג ואני ואפרת אביב שרנו לה שיר אהבה בקולות. רחל היתה אדם שכל חייו הוקדשו ליצירה והרגשנו שאם להיפרד, אז בנאמבר כמו שצריך. ככה היא לימדה אותנו. עברו עשר שנים מתום הלימודים ומה שלמדתי ממנה מלווה אותי כל הזמן. היא היתה אדם מאד דומיננטי שתמיד אמר את האמת בפנים גם אם לא נעים לשמוע. יש בזה משהו משחרר.

"היא רצתה שנהיה שחקנים טובים יותר ולא היה לה אכפת אם יאהבו אותה או לא. היא נלחמה על כל אחד מאתנו, שלא ניתקע, שלא נתקבע או נתמסגר במסגרת. בשיעור הראשון איתה היא גרמה לי לבכות. לקח זמן עד שהבנתי מה היא רוצה, וזה שינה לי את כל חווית הלימוד. היא האדם הכי טוטאלי שהכרתי, הכי מסור, הכי מוחלט, הכי לא צפוי. זה משאיר אותך דרוך ועל קצות האצבעות, ומאפשר לך כשחקן ללכת רחוק".

שחקן תיאטרון הקאמרי, יפתח קליין, אומר: "מורת שנה א', מורה שהיא מיסודות בית הספר ניסן נתיב. כל מי שמגיע ירוק ובתול לעולם הזה ופוגש אותה, בשיעורים ובמסדרונות, מקבל הצצה מיידית אל כל מה שנתפס כשחקן: אמוציונאלית, חמה, ספונטנית, מתרתחת בקלות, מלאה תשוקה. בוהמיינית אמיתית ואדם מיוחד עם המון נשמה ומקוריות".

היינו קבוצת שחקנים צעירים שרצו להביא את הבשורה, ורחל, שהיתה מבוגרת מאתנו בעשרים שנה, הצטרפה. היא תמכה בי לאורך כל הדרך, בכל משובות הנעורים ובסוף הצטרפה למסע. זה אומר הרבה. היא חיפשה. כל הזמן. היא היתה כל כך לא ממסדית, רוח משוחררת, ילדת פרחים אמיתית לא רק בתיאוריה.

"גם דרך ההתמודדות שלה עם המחלה היתה לא קונבנציונאלית, אינדיבידואליסטית ומרדנית. רחל היתה בת בלי בית וגם בסטודיו, שהיה לה עוגן, היא לא יישרה קו. היא לא היתה עוד מורה, אלא אדם חושב שקרא לפקפק בכל הדוקטרינות המבוססות. תמיד להטיל ספק".

השחקן פיני טבגר אומר כי את עולם הדמיון והכישרון הקומי גילה דרך שיעוריה. "יש אנשים כאלה שמלמדים אותך שיעורים משמעותיים בחיים ורק אחרי שנים אתה מבין את זה. היא אחת מהם. כשהתחלנו לעבוד על 'אדיפוס המלך'. היינו ילדים, רחוק מאד מהגילאים של הדמויות במחזה. רחל אמרה: 'תעשו סקס, תאכלו בשר, תשתו יין ואז תבינו איך לשחק את זה'. זה נשמע הזוי כל האסוציאציות האלה שהיא דיברה עליהן. אחרי כמה שנים טובות הבנתי. היא השתמשה בדימויים מהעולם האמיתי כדי לחבר אותנו ליצרים, להפעיל אותנו.

"היום אני נתפש כשחקן קומי, אבל כשלמדתי אצלה חשבתי שאני השחקן הכי לא מצחיק בעולם. כשעבדנו על קומדיה של שקספיר בשנה הראשונה הרגשתי תקוע, והיא אמרה: 'תהיה אידיוט, אל תפחד להשתטות'. זה שינה הכל. היא לימדה אותי שכל מיומנות, כל שטות, יכולה להפוך לרגע. היא מורה בלתי נשכחת".