הכחול היום אפור מאוד

מטיילים שהִגיעו לחוף ראש הנִקרה באמצע חודש יוּני האחרון זכו לחזוֹת בבעל חיים נָדיר – כלב ים נְזירי. כלב הים החביב שחה לו להנאתו ליד סַלעי הנְקָרות המפורסמים, צלל ועלה חזרה, וכללית נראה מרוצה מהחיים. זו לא הייתה הפעם הראשונה בשנים האחרונות שכלב הים הנזירי נצפה באזור הנְקָרות. חזרה של בעל חיים שנעלם משטחי הים של ישראל בשנות החמישים יכולה להעיד על כמה דברים, ובעיקר על כך שהסביבה מתאימה לו והוא יכול לחיות בה.

הבעיה: זיהום הים והחוֹפִים

האדם נוהג לזהם את הים כי הוא סבור בטעות שהים כה גדול עד ששום דבר אינו יכול להַשפּיע עליו. לפיכך נהגנוּ להַזרים לים שְׁפָכים מכל סוג (חומרים כּימיים, בּיוּב וכן הלאה) ולטנֵף אותו בפְסוֹלת – בין היתר חומרי בִּניין, נֵפט, ניילוֹן וזֶפת של ספינוֹת. תחנות כוח הנמצאות על חוף הים משתמשות במי הים כדי לקרר את המִתקנים המייצרים חשמל ומייצרות זיהוּם תֶּרמי, שמשמעותו מים חמים מאוד, ולעִתים מזוהמים, ליד החוף.

מזהמים נוספים הם מִשקעֵי גשם המכוּנה "חומצי", כלומר גשם שיש בו חֶלקיקים מזהמים של זיהומים תעשייתיים. התוצאה: הים התיכון מזוהם מאוד, הסביבה נפגעה, וכלב הים הנזירי (ולא רק הוא) עזב את אזורנו. הבעיה אינה מוּגבֶּלת כמובן רק לים התיכון, אלא קיימת כמעט בכל האֲגַמים, היַמים והאוֹקיָינוֹסים בעולם. זיהוּם הים וזיהום החוף פּוֹגעים קשה בסביבה הימית – בבעלי החיים ובצמחים שבה, וכמובן גם בנו, בני האדם.

פתרונות אפשריים

1. חֲקיקָה ואֲכיפָה: כדי לעצור את זיהום הים והחוֹפִים בעולם יש לדאוג לחקיקה נרחבת – וגם לאכוף את החוקים, כלומר להטיל עונשים וקְנָסות כּבֵדים על המזהמים. בנושא הזיהום של תעשיית הנפט, המצב אצלנו השתפר מאוד בזכות חקיקה, אכיפה והתפתחויות טכנולוגיות. כשהייתי ילד היינו חוזרים מחוף הים עם זפת של אניות דבוּקה לרגלינו כי המכָליות נשטפו בלב ים והפסולת שלהן הִגיעה לחוף. היום אסור לעשות זאת, ואין עוד זפת בחופים. החוקים שהתקבלו בישראל ובעולם מקשים על החברות הענקיות לזהם את הים כּרצוֹנן.

2. טיפול מַקדים: בפסולת, כמו שפכים תעשייתיים או ביוב, אפשר לטפל לפני הזרמתה לנחלים ולים, וכך החומרים המַגיעים לים מזהמים אותו פחות.

3. לנקות: כל אחד מאִתנו חייב להימנע מהשארת אשפה בחוֹפים או מהשלכתה לים.

מה קורה בעולם?

בעולם המוּדעוּת לזיהום הים ולצורך במניעתוֹ גוֹברת. עוד בשנת 1975 התכנסה ועידת בַּרצֵלוֹנה, ובה ניסו 17 מדינות הים התיכון לגַבּש אֲמָנה ותכניות פעולה למניעת המשך זיהום הים התיכון. הוועידה החליטה על פעולות במִגוון תחוּמים: חקיקה, ביצוע מֶחקרים מעמיקים להבנת מקורות הזיהום והדרכים לעצירתו, וכמובן תִּכנוּן - ניתוח מגמוֹת הפיתוח לטווח ארוך (למשל בנייה בחוֹפים או הקמת מִתקני קידוּח סָמוּך להם) מול צורכי איכוּת הסביבה; שנת 1998 הוכרזה על ידי האו"ם כשנת האוקיינוסים, ומדינות בעולם החלו לתכנן דרכים לצמצום זיהום הים; בו בזמן ארגונים ירוקים שונים כמו "גרינפִּיס" נאבקים נגד מזהמי הים באמצעים כמו הַפגנוֹת, חתימה על עצוּמוֹת ותְביעוֹת משפּטיוֹת. למשל לא מזמן נאלצה חברת "בְּריטיש פֶּטרוֹליוּם" (BP) לשלם מיליארדי דולרים כפיצוי על הנזק העצום שגרמה דליפת נפט באחד ממתקני הקידוח שלה במפרץ מֶקסיקוֹ בשנת 2010.

מנקים את העולם (אילוסטרציה)(צילום: shutterstock)

• לעמוד הפייסבוק של גליליאו צעיר
  

מה קורה בארץ?

נראה כי מצב הים והחוֹפים בארץ משתפר לאִטוֹ, אך יש עוד עבודה רבה. אגף ים וחוֹפים במשרד להגנת הסביבה הוא האחראי לניטוּר הזיהום ולשמירה על איכות הסביבה הימית. בשנים האחרונות מתחולל בארץ מאבק נגד בנייה בחוֹפים, ובשנת 2005 נחקק "חוק השמירה על הסביבה החופית", המגדיר את סביבת החוף כאזור המשתרע ממרחק של 300 מטרים ממזרח לקו החוף של ישראל עד גבול המים הטריטוריאליים שלנו, במרחק של 22 קילומטרים מהחוף. אחת השיטות היעילוֹת למניעת זיהום הים היא להכריז על שמורת טבע ימית שאסור לזהם, לבנות, לקדוֹח ואף לדוּג בה.

בעולם העניין תופס תְּנוּפה אדירה (אוֹסטרַליה למשל הִכריזה על שטחי ים בגודל של מיליוני קילוֹמֶטרים רבוּעים כשמורות טבע סביב היבשת), אך בישראל עדיין שטח שמורות הטבע הימיות קטן מאוד. רשות הטבע והגנים מגַבֶּשת הצעה שתוֹביל להכרזה על עשרים אחוזים מהמים הטריטוריאליים של ישראל כשמורות טבע, וכך ייתכן שנראה בעתיד כלבי ים נזיריים נוספים בחוֹפינו.

מה העתיד צוֹפן?

אמנם המוּדעוּת לחשיבות ניקיון הימים גוברת, אבל גידול אוּכלוּסיית העולם מביא להמשך ניצול הים, ובשל כך גם זיהומו. האו"ם הודיע בחודש יוני האחרון כי פלסטיק נהיה אחד האיוּמים החמוּרים על הים. האוקיינוסים מלאים חתיכות פלסטיק זעירוֹת; אלה משחררות חומרים רעילים, והם עלולים להגיע למזון ומסכּנים את לשוניות האלמוּגים ואת שאר בעלי החיים. עלות הנזקים - יותר מ-13 מיליארד דולרים בשנה. הדו"ח השנתי של הסוכנות להגנת הסביבה של האו"ם מציין שבפועל אי אפשר לנקות את הים מכּמוּיוֹת הפלסטיק האדירות שיש בו, ויש לשים דגש על עצירת הזיהום. האם יצליחו הארגונים הירוקים, ההתפתחויות הטכנולוגיות והחוקים נגד זיהום הימים להביא להפחתה ניכרת בזיהום בעתיד? נצטרך לחכות ולראות, וחשוב שכל אחד מאִתנו יהיה מודע ויתרום את חלקו.