הפנינה של פניני
האמן הישראלי תום פניני סוגר חמש שנות מגורים ויצירה בניו-יורק עם תערוכת יחיד ראשונה המזמינה את הצופים למסע ברכבת העונות
הרעש מהשווקים של צ'יינהטאון, מהשכונות הסואנות במנהטן, גולש עד הגלריה של לסלי הלר ברחוב אורצ'רד, המסמן במידה רבה את הגבול בין לואר איסט סייד לצ'יינהטאון. אבל הרעש אינו חודר את דלתות הזכוכית המובילות אל חדר שחור, בו נשמעים רק רעשי רכבת נוסעת. הרכבת, נושא התערוכה החדשה של האמן הישראלי תום פניני, שתמונתה מוקרנת בארבעה ריבועים צמודים זה לזה, נוסעת דרך הנופים השקטים של קונטיקט במהלך ארבע עונות השנה השונות שגורמות למסלול הרכבת האחד להראות כמו מגוון של מסלולים שונים.
אחרי תואר ראשון באמנות והוראת אמנות במדרשת בית ברל, הגיע פניני לניו-יורק ללימודים תואר שני באמנות בבית הספר לעיצוב פארסונס של אוניברסיטת ניו סקול. את ההשראה לעיסוק בווידאו ארט שאב פניני ממוריו בבית הספר התיכון תלמה ילין בגבעתיים. "היה לנו בכיתה שילוב נדיר של מורים ותלמידים שנורא התלהבו מהז'אנר הזה וזה מה שאני עושה כבר מגיל 16", הוא אומר.
עבודותיו לרוב הם בתחום הפיסול והווידאו ארט, והוא מתרכז בתופעות טבע שונות בהן משתלבת או מתערבת הפעילות האנושית. לפניני, שהציג בעבר בגלריות שונות ברוסיה, ארצות הברית, איטליה וקנדה, תהיה זו תערוכת הסולו הראשונה בניו-יורק. שם התערוכה, כשם המיצג המרכזי בה, הוא "בלדה לכפיל", ובה מזמין פניני את הצופים למסע רכבת קצר של פחות מחצי שעה על המסילות של מוזיאון הרכבות של ניו אינגלנד בקונטיקט. הוא מאתגר אותנו לחקור את הדומה והשונה במסע הלינארי המתרחש לנגד עינינו, מסע שהוא עצמו עבר במשך שנה שלמה, משך עבודתו על יצירה זו.
בחורף הקר במיוחד של 2012 נסע פניני לקונטיקט במטרה למצוא מפלסת שלג אותה יוכל לצלם. את המפלסת, אחרי חודשים ארוכים של חיפושים, הוא מצא בעזרתו של האוורד פינקוס, מנהל מוזיאון הרכבות של ניו אינגלנד, שהסכים להשכיר לו את המכונה תמורת מחיר הפעלתה. פניני חזר כעבור שבועיים עם צוות צילום רק כדי לגלות שהטבע התערב וחום אביבי המיס את השלג ולקח למפלסת את העבודה. מכיוון שכבר הגיע למקום עם צוות הצילום, הוא החליט לשנות כיוון ולצלם את מה שמצא במקום את מה שרצה לצלם. הוא חזר לאותו לוקיישן בעונות הבאות של השנה והמשיך לצלם את המסילה שהטבע שסביבה שינה את צורתו בכל אחת מהעונות.
קשה להכיל בצפיה ראשונה את כל מה שהנוף המופלא של קונטיקט, המשתנה מעונה לעונה, יכול להציע, כך שצפיות חוזרות ביצירה המוקרנת שוב ושוב עוזרות לגלות מחדש עולם ומלואו. בכל אחד מהסרטונים אותה רכבת עוברת את אותו מסלול, בעוד שהנוף משתנה.
פניני מודה שהעבודה היא תוצאה של החיפוש העצמי אליו יצא במעבר לארצות הברית. זהו ניסיון לעשות משהו שונה מהפרויקטים אותם יצר בעבר, הוא מסביר. "אתה צריך להתרגל למעבר ממקום שבו אתה מכיר את כולם לעיר שבה אתה לא יכול למצוא שני אנשים שיעזרו לך", אומר פניני. דווקא בזכות הפרויקט הזה הוא זכה לפגוש יותר משני אנשים שעזרו לו להוציא את הרעיון אל הפועל. האוורד פינקוס, מנהל מוזיאון הרכבות ואשתו, אימצו לחיקם את תום ואת אשתו והפכו מעין הורים מאמצים לזוג הצעיר מישראל.
פניני גם ניצל את ההזדמנות והגישה לרכבות במוזיאון כדי להפיק שחזור של אחת הסצינות האהובות עליו, צילום הרכבת המתקרבת מהסרט "העז" (1921) של אמן הקולנוע האילם, באסטר קיטון. בעזרתו של פינקוס ונהג קטר מנוסה, צילם האמן הישראלי רכבת נוסעת אשר עוצרת ממש בצמוד למצלמה כשבן דמותו של קיטון (אותו מגלם פינקוס) יושב בחרטום הקטר. הסצינה המשוחזרת מוקרנת בגלריה לצד זו המקורית של באסטר קיטון תחת השם "קשר וינדזור", על שם קשר העניבה הכפול המפורסם.
פניני, שסוגר שנה חמישית בניו-יורק, מציין את פתיחת תערוכות הסולו הראשונה שלו בעיר. "אני חושב שהחיים בניו-יורק נתנו לי בעיקר את האופציה לעבוד בשקט לפני שאני מראה את העבודות, להיות אנונימי ולהיות לבד עם היצירה. בישראל אני אמן, אבל פה אני אמן ישראלי, עם כל ההשלכות של הדבר". בסתיו הקרוב, פניני מתכוון לחזור למוזיאון הרכבות בקונטיקט, הפעם עם בנו הצעיר שפיתח חיבה לרכבות.
התערוכה המוצגת כאת בלואר איסט סייד הוצגה בישראל בגלריית שלוש, ברחוב מאז"ה בתל-אביב, עמה פניני עובד באופן צמוד, וזכתה לביקורות חיוביות מהקהל וממבקרי האמנות. במנהטן, התערוכה נפתחה בתחילת החודש ותוצג לקהל עד ל-12 באוקטובר. יום לפני סגירת התערוכה, בשעה 4:30 תערך בגלריה שיחה עם האמן.
ימי ד-ש' 18:00-11:00
יום א' 18:00-12:00
Lesley Heller Workplace
54Orchard Street, Lower East Side
Photos: Courtesy of Tom Pnini and Lesley Heller Workspace
