חג שמח בלי תחבורה ציבורית - ותודה לסטטוס קוו

אם יש לכם רכב פרטי, כנראה לא שמתם לב לחלוקה הברורה בין ישראל האחת והאחרת. זו שמסוגלת לנוע בחופשיות ברחבי המדינה, וזו שמוגבלת למרחק הליכה. שכן במשך ארבעה ימים כמעט הושבתה בארץ התחבורה הציבורית, אירוע מביך שיחזור על עצמו גם בחג סוכות הקרוב. ובמהלך ימים אלה, נחלקו אזרחי המדינה לשניים: אלה שיש להם יכולת כלכלית לרכוש, לתחזק ולנסוע לאן שיחפצו בעזרת הרכב הפרטי, ואלה שלא. בהם כאלה שידם פשוט אינה משגת לשלם אלפי שקלים מדי שנה על ביטוח ורישוי ועוד אלפי שקלים על דלק ועשרות אלפים על רכישת רכב, בני נוער וחיילים בחופשות, אזרחים ותיקים שעברו את גיל הנהיגה ורבים אחרים. להלן, הכבולים מאונס לבתיהם ולמרחק הליכה.

• אוטובוסים לא בשבת - הסטטוס קוו יהפוך לחוק?
• סטטוס קוו - "מה שהיה טוב לבן גוריון, טוב היום" 
• תחבורה ציבורית בשבת? עדיף כיסא בקואליציה
• עיריית תל אביב החליטה: רוצים אוטובוסים בשבת
  

עבור האחרונים, רק למי ששכח, מדובר במניעת הזכות הבסיסית לקיים חיי תרבות ופנאי במשך כל ימי החג וסוף השבוע. ללא בילוי בים, בלי ביקור אצל המשפחה וכמובן כל פעילות שדורשת מהם לעבור מרחק שגדול ממספר קילומטרים בודדים, גם צפייה בסרט קולנוע או יציאה למסעדה.

וזה הזמן גם להזכר בעובדה שאת החלוקה המעמדית-חברתית הזו, חווים נוסעי האוטובוס מדי יום. מי שיש לו כסף, ממהר לקנות רכב פרטי ומשתעבד להוצאות המאד-לא-זניחות. שכן הוצאות התחבורה בישראל הן מהיקרות בעולם המערבי, ההוצאה השנייה בגודלה למשק בית, אחרי הוצאת הדיור. ומדובר בתהליך ממנו כולם סובלים: נהגי רכב פרטי שתקועים שעות בפקקים יומיים שרק הולכים ומתארכים, וגם אלה המשתמשים בשירותי תחבורה ציבורית, עם זמני נסיעה שרק מתארכים.

סוגיית התחבורה הציבורית בשבתות וחגים מוצגת לציבור באופן אינטרסנטי כמאבק בין חרדים לחילוניים, במסווה של שמירה על סטטוס קוו אבסורדי בן עשרות שנים שאת שמו מכירים הח"כים, אך לא את מהותו. פוליטיקאים, כמו פוליטיקאים מאז ומעולם ומכל כיוון אפשרי של הקשת הפוליטית, מבטיחים לעיתים כי ידחפו לשינוי המצב לאחר שייבחרו. ואחרי, כרגיל, זה כבר סיפור אחר. אחרות מתחייבות לשמור על אופי השבת, אך מוצאות ללא כל בעיה את הסדקים המאפשרים למקורבים להמשיך ולקיים פעילות לכל דבר ועניין. וכולם, ללא יוצא מהכלל, מתעלמים מהעובדה שהיעדר תחבורה ציבורית בחגים ושבתות גורמת להרבה יותר אזרחים לנסוע ברכב פרטי באותה שבת, שוכחים כי כמות רכבים גדולה יותר משמעותה גם פגישה בבטיחות והגדלת הסיכוי לתאונות דרכים וקיפוח חיים.

העניין הוא, שסוגיית התחבורה הציבורית בשבת אינה דתית כלל ועיקר. מדובר בבעיה חברתית מהמעלה הראשונה, המחלקת את העם לשווים יותר ופחות. כל זאת בזמן שהפתרונות לחיסול הפער הזה, תמיכה באלה שנזקקים לה והגברת הבטיחות בכבישים, מוכרים ברורים וידועים לכל. שכן בינינו, לא יתכן שבמדינת ההיי טק, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון והאור המרצד בפרצופם של גויים, סבא לא יוכל להגיע לנכדיו לארוחת החג וחייל לא יוכל לנסוע לבקר את חברתו בחופשה, רק כי אסור להרגיז את הדתיים. זה לא קשור לדת, זה קשור לצורך בסיסי במדינה חופשית.

• הכותב הוא ממייסדי "15 דקות", ארגון צרכני התחבורה הציבורית בישראל