שלי לוין, 30, אשת יחסי ציבור בחברת מרפי אובריין, בחרה לעשות את החופשה האחרונה שלה בתאילנד. נכון שתיירים רבים אוהבים לטוס לתאילנד לחופשה, אלא שהחופשה של לוין לא היתה מהסוג שאתם מכירים, בטן-גב על חוף הים ורכיבה על פילים. למרות שפילים היו מעורבים בחופשה הזאת, לוין לא היתה מעיזה להעלות במחשבתה לרכב על אחד מהם, ולא בגלל פחד גבהים. "פילים לא אוהבים שרוכבים עליהם", היא פוסקת, "הם לא אוהבים שמניחים עליהם מתקני ישיבה לרכיבת תיירים ולא אוהבים להופיע בקרקסים ולעמוד על שתי רגליים אחוריות. אלה דברים שאינם טבעיים עבורם והבעיה היא שבתהליך האימון, כדי להביא אותם למצב של צייתנות מלאה, הם עוברים התעללות קשה ביותר".

לוין, שנולדה בבית אוהב חיות וגדלה כל חייה במחיצת כלבים וחתולים, החליטה להתנדב למען מרכז המציל חיות בתאילנד, לאחר שהגיע לאתר הבית של www.elephantnaturepark.org. מה שהיא גילתה שם זיעזע אותה, אך גם ריגש אותה. "חיפשתי מקום שבו מצילים חיות וכך גיליתי את המרכז הזה בתאילנד שמטפל בכלבים, חתולים ופילים שהתאכזרו אליהם. בעלת המקום רכשה אותו לפני שנים והיא מטפלת בחיות יחד עם בעלה האמריקאי וצוות גדול של פליטים שעובדים וחיים שם, וגם מתנדבים רבים שמגיעים מכל רחבי העולם".

ב-27 באוגוסט עלתה לוין על המטוס בדרכה לתאילנד. את כרטיס הטיסה והשהות מימנה בעצמה, כמו כל המתנדבים המגיעים למקום ותורמים מזמנם למען טיפול במאות החיות שבמרכז. "המקום שוכן בצפון תאילנד, כ-45 דקות מ- Chiang Mai. יש שם כ-400 כלבים, 200 חתולים ועשרות פילים שעברו התעללות אכזרית. לק שיירלט, התאילנדית שרכשה את המקום, היא כמו האמא תרזה, אישה מקסימה שמצילה אותם ממוות בטוח ומטפלת בהם כמו אמא אוהבת. מכנים אותה שם 'הלוחשת לפילים'. את צריכה לראות כמה הפילים אוהבים אותה. היא אישה קטנה ורזה וכשהפילים רואים אותה, הם מיד עוטפים אותה, מסוככים עליה, מרימים אותה עם החדק. אלה חיות מאוד רגישות וחכמות. מדהים לראות איך הם מגינים עליה ואחד על השני.

"אם למשל פיל אחד נמצא בצרה, כל השאר נחלצים לעזרתו. אם אחד מהם גוסס והולך למות, כולם באים להיפרד ממנו. היתה פילה אחת שבניסיון לעבר אותה, כלאו אותה במקום צר וקטן כך שלא תוכל להתנגד לפיל שהביאו כדי שיכניס אותה להריון. הפילה בכל זאת התנגדה ונלחמה, זה לא עזר לה, היא התעברה, אבל כתוצאה מכך שנלחמה כל כך, היא שברה את הירך ולא יכלה לזוז הרבה. כשהיא הגיעה למרכז, היא היתה הולכת לאט לאט ובכאבים. לאחר שילדה היא כמובן לא יכלה לטפל בפילון הקטן שלה, אז ואחת הפילות עזרה לה וטיפלה בו".

שלי לוין וכלבתה דלילה

מאחר והפילים הם חיות שמאוד מסוככות אחת על השניה, מאוד קשה לצוד אותן ועל מנת לצוד פיל אחד, הציידים הורגים בין 10-20 פילים שעומדים בדרכם. "הם מעדיפים לחטוף את הקטנים, אך אם הם צריכים פילי עבודה, הם חוטפים את הפילים הגדולים יותר, וזה לא פשוט כי שאר הפילים מגינים אחד על השני. אז הם פשוט הורגים את כל מי שבדרך וחוטפים פיל אחד, כך הם לא צריכים להתמודד עם כל שאר הפילים שמפריעים להם".

מה הם עושים איתם?

"הם משמשים לכל מיני דברים. להופעות רחוב, עבור תיירים הרוצים לרכב עליהם, פילי עבודה שמרימים עצים. מאחר והפילים לא נועדו לעשות את הדברים האלה, מתעללים בהם בזמן האימון, עד שהם יכנעו. הם דוקרים אותם בעיניים עד שאלו מתעוורים ממש, מכים אותם, נורא לראות מה הם עושים להם".

אבל אם הם פוגעים בהם פיזית ומעוורים אותם, איך הם רוצים להשתמש בהם אחר כך?

"פילים משתמשים בעיקר בחדק שלהם ואחוז קטן בעיניים. הם בדרך כלל פוגעים בעין אחת על מנת לכפות עליהם לעשות את הדברים שהם רוצים שהם יעשו ויודעים שתיוותר להם עין נוספת. במקרים שהפילים עדיין מתנגדים ולא מוכנים לציית, הם מעוורים אותם בשתי העיניים. גם לאחר שהפיל עיוור, הם עדיין יכולים להשתמש בו.

"יש מקרים מזעזעים אחרים בהם הם משתמשים בפילים על מנת לחשוף שדה מוקשים. הם שולחים אותם לבדוק אם השטח בטוח או על מנת לפוצץ מוקש, והפיל המסכן מאבד כך רגל. במרכז ראיתי הרבה פילים כאלה, עיוורים או שנפגעו לאחר שעלו על שדה מוקשים. היתה שם פילה שחטפו אותה כדי שתשמש חיית עבודה. היא היתה קשורה ולאחר שילדה את הפילון שלה, אחרי שהיתה שנתיים הריון (פילות נמצאות בהריון בין 16 חודשים לשנתיים –א.א.), הפילה התינוקת התגלגלה במורד הגבעה עליה ילדה והיא לא יכלה להגיע אליה ולהציל אותה. כתוצאה מכך, היא נכנסה לדיכאון קשה וסירבה לעבוד. הם ניסו להכריח אותה באמצעים שונים, הכניסו לה עט לעין עד שעיוורו אותה. אבל הפילה עדיין סירבה לעבוד כי התאבלה על התינוקת שלה, אז הם עיוורו אותה בעין השניה, ועדיין הפילה מסרבת לעבוד. בסופו של דבר, בעלת המרכז שמעה על הסיפור, הגיעה לשם ורכשה את הפילה".

מי שמשמשים כפילי רכיבה עבור תיירים, ברי מזל יותר?

"לא ממש. פילים לא אוהבים שרוכבים עליהם ופלאשים של המצלמות גורמים להם לעיוורון. בנוסף, כשלוקחים אותם למקומות סואנים, הם מרגישים את הרעש דרך כפות הרגליים שלהם, שמאוד רגישות, וזה גורם להם גם לבלבול גדול. הם נכנסים ללחץ, הרעש הזה הורס את מערכת העצבים שלהם, חלקם אפילו משתגעים כתוצאה מכך".

איך הפילים שמגיעים למרכז מסתדרים ביניהם, נוצרות חברויות, סיפורי אהבה?

"כן. ראיתי שלושה פילונים חמודים להפליא שנולדו שם. היתה גם פילה עיוורת לגמרי, בת 80, שהגיעה לשם ולא היה ברור איך תסתדר. אז אחת הפילות התחברה אליה וליוותה אותה לכל מקום. הם מזהים שמישהו מהם במצוקה וזקוק לעזרה ומאמצים אותו אליהם".

לוין, כמו אביה ורוב בני משפחתה, הינה צמחונית מלידה. תאילנד אינה מדינה המסבירה פנים במיוחד לצמחונים, אך ללוין לא היתה בעיה בזמן שהותה במרכז. "כל האוכל שלהם במרכז הוא טבעוני. כשביקרתי מחוץ למרכז, היתה לי באמת בעיה עם האוכל, אבל האוכל הטבעוני שם היה אולי הכי טעים שאכלתי אי פעם".

כל המתנדבים מממנים בעצמם את הגעתם לשם?

"כן. כולם משלמים בעצמם על כרטיסי הטיסה. אני שכרתי לעצמי בונגלו קטן ומקסים באיזור. רק על האוכל לא היינו צריכים לשלם".

ואיך ממומן המקום?

"הכל מתרומות. היא מגייסת כספים מכל מי שאפשר, משלמת לעובדים הקבועים ונעזרת במתנדבים, חלקם וטרינרים מקצועיים".