האייפון: 6. הטירוף: 10
בכל רחבי ארה"ב נראו אותם מראות של אלפי אנשים עומדים בתורים שלא נגמרו ונדמה היה שגם לא התקצרו, ורק רצו לשים יד על הדבר האחד שעושה אותם מאושרים
ג'ואן הגיעה לחנות אפל במדרחוב של סנטה מוניקה, ממש על שפת האוקיאנוס השקט, ב-6 בבוקר של יום שישי. היא הביאה איתה את הבת שלה, תינוקת בת חודשיים, בהנחה שתוך שעתיים מכסימום תהיה בדרך חזרה הביתה ובידיה האייפון 6 החדש, הגדול, הנוצץ, זה שאפשר אפילו לעשות איתו שיחות טלפון (!). שבע שעות מאוחר יותר, ג'ואן עדיין היתה רחוקה מכדי אפילו לראות את דלת הכניסה לחנות. הקרירות של הבוקר התחלפה בחום שמתעלל בלוס אנג'לס כבר שבועיים, ג'ואן כבר היתה בסיבוב שני של הנקה מתחת לחיתול, עייפה, מרוטה וסובלת, אבל המשיכה לעמוד. לפחות התינוקת נרדמה. "זו מתנה לבעלי, חשוב לי לקנות אותה".
אבל זה חייב להיות היום?
"אני כבר פה. לא חשבתי שהתור יהיה כזה".
את מסכימה שזה לגמרי לא שפוי?
"לגמרי, אני קצת נבוכה".
אבל אין סיכוי שתעזבי.
"לא, עכשיו זה כבר עניין של פרינציפ. אני אנצח".
המדרחוב של סנטה מוניקה הוא איזור בילויים וקניות מהפופולאריים בלוס אנג'לס, אבל ביום שישי האחרון הוא היה כמעט עיר רפאים. חוץ כמובן מהאיזור שמחוץ לאפל סטור. מי שלא התכוון להסתער על האייפון 6, ידע שלא כדאי להתקרב לסביבה. מי שכן הסתער, עשה זאת בזחילה איטית של חצי מטר כל חצי שעה, בתור שחצה שני רחובות, ושהראשונה שעמדה בו היתה גרופית צעירה העונה לכינוי iJustin. יש לה בלוג וידאו, והיא הגיעה ביום רביעי בלילה – שני לילות לפני התחלת המכירה – פתחה שק שינה ליד הדלת ולא זזה עד שהחזיקה ביד את הקופסה הלבנה שהרגיעה לה את הקריז.
התור מחוץ לחנות הספציפית הזו של אפל היה בערך פי 2 מכפי שהיה בשנה שעברה, עם הולדתו של אייפון 5 אס, אבל גם כך וגם כך צריך לפני הכל להבין דבר אחד לגבי האמריקאים: יש מעט מאוד דברים שהם אוהבים יותר מאשר לעמוד בתור שבסיומו יחכה להם משהו חומרי, לא משנה אם הוא קאפקייק או דיאודורנט, והם עושים את זה בסדר מופתי, בלי להתלונן, בלי לעקוף ובלי לתחמן. מאידך, וכשעומדים על הרגליים 12 שעות בתור לאפל סטור, כמו שעשתה סטפאני – שבאה לקנות לאבא מתנה ליום ההולדת 50 שלו – מקבלים אספקה קבועה של בקבוקי מים, ותמיד יימצא הסטרטאפיסט הזריז שימכור שמשיות.
אבל, גם בסטנדרטים האמריקאים, היסטריית האייפון היא כמובן תופעה חסרת תקדים. האייפון הוא סלבריטאי, הוא הביטלס, הוא ביונסה, הוא אובמה. בכל רחבי ארה"ב נראו ביום שישי אותם מראות של אלפי אנשים עומדים בתורים שלא נגמרו ונדמה היה שגם לא התקצרו, ורק רצו לשים יד על הדבר האחד שעושה אותם מאושרים. הם באמת לא יודעים למה חזרו הביתה בשלום, הם בסך הכל רצו לקבל מסך רטינה.
