שרית נוריאל: "אני צמה כל שנה מאז גיל עשר. יום כיפור בשבילי הוא יום מיוחד במינו, יום של נקיון הלב והנפש, יום שנותן הזדמנות להסתכל עמוק פנימה ולבחון את עצמנו, היכן טעינו, האם פגענו במישהו, מה אנו יכולים לשפר. לא תמיד אני עומדת בהבטחות שאני נותנת לעצמי ביום הזה, אבל אני משתדלת. אני לא נוהגת לבקר בבית הכנסת במשך השנה, אבל ביום כיפור אני הולכת עם בעלי והילדים. יש תחושה מיוחדת באוויר".

מבקשת סליחה? "האמת שאין לי ממי לבקש כי אני נזהרת לא לפגוע באף אחד. אם כבר, יש כאלה שצריכים לבקש ממני סליחה, אבל אף אחד עדיין לא ביקש".

ירדן שמואל: "אני משתדלת לצום, אבל אם אני נשברת כמה שעות לפני סוף הצום, אני לא עושה מזה עניין ושותה מים. אני חיה בלוס אנג'לס 20 שנה ומעולם לא ביקרתי בבית כנסת ביום כיפור, אולי פעם אחת לפני שנים בבית כנסת רפורמי וזו היתה חוויה שונה ומוזרה. בכל מקרה, אני לא מרגישה צורך להתפלל בבית הכנסת, אני מאמינה שאפשר להתפלל בכל מקום, למרות שלא נראה לי שאלוהים ממש מאזין לתפילות שלי. התפיסה שלי את הדת ואת היום הזה קצת שונה מהמקובל. אני לא מאמינה שזה משנה אם אנחנו צמים. אני צמה כי זהו כוחו של הרגל וזה בריא, אבל אני לא חושבת שזה באמת משנה לאלוהים. חשוב הרבה יותר איך אנחנו מתנהגים אחד כלפי השני, ולצערי אני לא רואה שינוי גדול בקרב אנשים שלוקחים את היום הזה ברצינות הכי גדולה, הולכים לבית הכנסת, מתפללים בדבקות, צמים עד ששלושה כוכבים יוצאים בשמיים.

"אני מכירה סיפורים עצובים של נשים שהבעלים שלהן מבלים את כל היום בבית הכנסת ואחר כך ממשיכים לבגוד בהן. אני מכירה גברים שלא משלמים דמי מזונות לילדיהם, אבל מבזבזים בנדיבות על החברות, ואני מכירה נשים שמתייחסות בגסות רוח לעובדים שלהן ומעבידות אותם בשכר מינימום, אבל ביום כיפור הן לובשות לבן והולכות לבית הכנסת. בגלל זה אני לא מתייחסת ליום הזה ברצינות גדולה מדי. אני לא רואה שאלוהים מעניש את הרעים או גומל לטובים. אני צמה ביום כיפור כדי לנקות את עצמי, גופנית ונפשית, אבל יכולתי לעשות את זה גם בכל יום אחר בשנה".

מבקשת סליחה? "לא ביקשתי אף פעם סליחה דווקא ביום כיפור, אבל כן ביקשתי כשפגעתי במישהו, בזמן שעשיתי את זה. לא צריך לחכות ליום כיפור בשביל לבקש סליחה".

תומר כהן: "יום כיפור הוא אחד הימים הבודדים בהם אני הולך לבית הכנסת, יחד עם ראש השנה וסוכות. יש לי בית כנסת ליד הבית, כך שאני לא צריך לנסוע ברכב.לו הייתי צריך לנסוע, לא הייתי מגיע לבית הכנסת בכלל ביום הזה. אני לא מחשיב את עצמי לדתי, אבל ביום כיפור אני לא נוסע וגם לא מדליק חשמל. יש לי חברים שבגלל שבית הכנסת רחוק מהם, נוסעים ביום כיפור וכמעט כל החברים שלי מדליקים אור, מה שהיה נחשב בבחינת טאבו כשגרנו בארץ. הריחוק מישראל קצת הרחיק את הישראלים כאן מהדת, אבל עדיין כל החברים שלי צמים ביום הזה. להגיע לבית הכנסת ולהתפלל עם קבוצה גדולה של אנשים לאלוהים, זו חוויה מדהימה. אני לא מתבייש להגיד שיש פעמים שמצאתי את עצמי מזיל דמעות מהתרגשות. יש משהו מאוד מעצים בתפילות של יום כיפור ומי שלא חווה את זה, אני ממליץ לו להגיע לבית הכנסת".

מבקש סליחה? "אין לי ממי לבקש סליחה, אבל אם היה, לא הייתי מהסס לבקש. אף אחד גם לא ביקש ממני סליחה ביום כיפור, לא עכשיו ולא אי פעם".

(צילום: AFP)

אילן שקד: "אני לא צם ביום כיפור. אני וחברה שלי הולכים למסעדה טובה או מזמינים פיצה הביתה. לא גדלתי בבית דתי או מסורתי, אבל ההורים שלי דווקא כן צמו ואחרי בר המצווה צמתי גם אני, אבל הפסקתי בשות העשרים שלי. אני לא רואה שום סיבה לצום. לא בטוח אם יש או אין אלוהים ואני גם לא מתעסק בשאלות האלה בכלל. אין לי שום דבר נגד יום כיפור, אבל אני לא חוגג חגים יהודים בהם אין אוכל. אפילו בפסח אני אוכל לחם כי אני לא סובל מצות".

מבקש סליחה? "זו ההזדמנות שלי לומר לכל מי שפגעתי בו השנה, שהעלבתי, ביישתי, ציערתי - שיחשוב טוב טוב למה עשיתי לו את זה. עדיין לא מאוחר לבקש סליחה".

ינאי הראל: "יום כיפור הוא אחד הימים החשובים ביותר ביהדות, אם לא החשוב מכולם, ואני מתייחס אליו ככזה. אני תמיד צם ומקפיד שגם הילדים שלי יצומו. אנחנו הולכים לים, עושים תשליך, מבקרים בבית הכנסת. במשך כל עשרת הימים שלפני החג, אני הולך לסליחות. אני לא עושה את זה בגלל חשש שאלוהים יכעס עלי, אלא כי זה נותן לי להרגיש טוב עם עצמי. אני משתדל להתפלל בכוונה שלמה ולבקש מחילה מאלוהים על כל החטאים שעשיתי".

מבקש סליחה? "אני כל כך משתדל שלא לפגוע באף אחד, שבאמת אני לא חושב שיש לי ממי לבקש סליחה. מאשתי, עם זאת, אני כן מבקש סליחה וגם מהילדים, אם כעסתי עליהם או צעקתי עליהם, אם לא היתה לי סבלנות או לא ביליתי מספיק זמן איתם. והם תמיד סולחים לי".

יונתן גבריאל: "במשך שנים ארוכות דווקא צמתי והתפללתי לאלוהים ולא יצא לי שום דבר מזה. הייתי בן אדם טוב והצרות כל הזמן נפלו על ראשי. הגעתי למסקנה שאלוהים לא ממש עוזר ומתערב בחיים שלנו. זה נחמד להאמין שיש יום כזה שנותן לנו הזדמנות לכפר על החטאים שלנו ושאלוהים מקשיב, מרחם ויעזור לנו, אבל עד היום הזה לא ראיתי שהוא באמת עוזר. בתי חלתה בסרטן והיא היתה אישה מאוד מאמינה שהתפללה וקיוותה כל הזמן לטוב, וכל זה לא עזר להיא נפטרה. אחר כך אשתי נפטרה משיברון לב, איבדתי את מקור הפרנסה שלי כי לא יכולתי לעבוד לאחר שנכנסתי לדיכאון. בהמשך איבדתי את הבית שלי ועכשיו אני גר אצל הבן. אז מה יצא לי מזה שבמשך שנים האמנתי, התפללתי והשתדלתי להיות בן אדם טוב? לא איבדתי את האמונה שאלוהים קיים, איזו ישות עליונה שבראה אותנו, אבל איבדתי אמונה שזה משנה באמת אם נהיה טובים או לא, אם נצום או לא, אם נתפלל בבית הכנסת או לא. כל אדם ומזלו וזה לא קשור לאלוהים".

מבקש סליחה? "ממי? מחברים? מאלוהים? ממש לא".

יפית שוורץ: "אני צמה ביום כיפור ומגיעה לבית הכנסת ממש בסוף לתפילת הנעילה. בדרך כלל חם מאוד ביום הזה ולמי יש כח ללכת לבית הכנסת בחום הזה. אני מעבירה את רוב היום על הספה מול הטלוויזיה או עם ספר טוב ועיתונים, וככה היום עובר מהר יותר. אני לא מתפללת מתוך הסידור אלא עושה תפילה שבלב, בתקווה שאלוהים יקשיב לי ויסלח לי".

מבקשת סליחה? "בדרך כלל לא, אבל השנה ביקשתי סליחה מאמא שלי כי היתה בינינו איזו מריבה טרנסאטלנטית. ביקשתי את זה כבר לפני שבועיים כך שאני לא בטוחה אם זה נחשב לסליחת יום כיפור".

רותם גלבוע: "הרבה פעמים בראש השנה אנחנו נוסעים לארץ לחגים ונשארים לכיפור, אבל השנה לא יצא לנו לנסוע. בארץ אנחנו הולכים לבית הכנסת עם כל המשפחה, אבל כאן אנו לא שייכים לאף בית כנסת. אני מרגישה יותר נוח להישאר בבית ולהתפלל בשקט. זו הרגשה מאוד שונה לחגוג את החג כאן. בישראל יש הרגשה חגיגית שכזאת וכאן הרחוב ממשיך להתנהל עם התנועה הסואנת, הכל פתוח והחיים ממשיכים כרגיל. זה כל כך מרגש להיות בארץ ביום הזה. בשנה הבאה אני מקווה שניסע לארץ בראש השנה ונחגוג את החגים כמו שצריך".

מבקשת סליחה? "לא ביקשתי סליחה ובינתיים אף אחד עדיין לא ביקש ממני סליחה, אבל יש להם עוד כמה ימים לעשות את זה".

יעלה דביר: "אני צמה ביום כיפור כי אני לא רוצה לקחת צ'אנס עם אלוהים, אבל הצום מבחינתי הוא רק משהו סימלי. העבודה הפנימית הרבה יותר חשובה ואני מתחילה עם העבודה הזאת כבר מראש השנה. אני חושבת שאני יותר נחמדה וסובלנית בתקופה הזאת של השנה ולא בגלל שאני חוששת מהחשבון שאצטרך לשלם על מעשי, אלא בגלל שהיום הזה מזכיר לנו מי אנחנו ושאנחנו צריכים לגדול, להיות טובים יותר אחד כלפי השני וכלפי עצמנו. כל שנה ביום כיפור אני באמת עושה את חשבון הנפש הזה, בודקת איפה פישלתי ואיפה אני יכולה להשתפר, ואני עושה כמיטב יכולתי לתקן. חודש אחרי יום כיפור, אני כבר חוזרת לסורי, אבל יש דברים שכן נדבקים ושאני כן מצליחה לשנות וזה כבר טוב".

מבקשת סליחה? "לא, אבל טוב שאת מזכירה לי. אם פגעתי במישהו, אני מבקשת ממנו סליחה, לא התכוונתי".

קארין ב.: "גדלתי בלוס אנג'לס להורים ישראלים שתמיד צמו. אבא שלי תמיד הלך לבית כנסת והוא עדיין הולך ואמא שלי אף פעם לא הלכה וגם לא הכריחה אותי ללכת. רוב החברים והחברות היהודים שלי אינם צמים. אני לא בטוחה למה אני צמה בעצמי, כי אני ממש לא קרובה לדת, יתכן שזה עניין של הרגל. אני לא חושבת שאלוהים יעניש אותי אם לא אצום ולא חושבת שהוא יאהב אותי יותר אם כן אצום. אני גם לא בטוחה שאמשיך לצום כשאעזוב את הבית ואלך לאוניברסיטה. אני צמה מאז מלאו לי 12, אבל אני ממש לא אוהבת את היום הזה. אני לא מתפללת ביום כיפור וגם לא הולכת לבית הכנסת. אני כן מחשיבה את עצמי יהודיה ודי גאה להיות יהודיה, אבל אני ממש לא דתיה ולא מאמינה בכל הסממנים הדתיים למיניהם. מי קבע שמי שצם ומתפלל לאלוהים הוא יותר יהודי ממי שלא? אני מאוד לא אוהבת את ההגדרות האלו של מיהו יהודי. החברים שלי שאינם צמים, אינם פחות יהודים ממני ומאלו שכן צמים".

מבקשת סליחה? "לא ידעתי שאני אמורה לבקש סליחה. ההורים שלי לא אמרו לי אף פעם".

דורון א. : "ביום כיפור, לאחר הארוחה המפסקת, אני יוצא לבית הכנסת. ברחוב איתי הולכים עוד עשרות יהודים, כי לידי יש שלושה בתי כנסת בסמיכות גדולה. זו הרגשה מאוד נעימה ללכת לבית הכנסת בלוס אנג'לס ולראות כל כך הרבה יהודים הולכים איתך ברחוב. אני צם עוד מגיל 9. כשמעבירים יום שלם בבית הכנסת, הזמן עובר מהר וזה לא כל כך קשה, חוץ מלפני שנתיים כשהיה מאוד חם וכמעט התעלפתי. רוב הישראלים שהכרתי כאן, צמים כולם. חלקם אפילו קיבוצניקים שהתקרבו יותר לדת מאז שהגיעו לפה כי רצו שילדיהם לא יתבוללו. ביום כיפור כולם כל כך נדיבים ונחמדים אחד כלפי השני, חבל שזה לא יכול להיות ככה בשאר ימות השנה".

מבקש סליחה? "לא ביקשתי סליחה עדיין מאף אחד ואני מאמין שרוב הישראלים לא מבקשים סליחה זה מזה, כי רובנו לא שמים לב כשאנחנו פוגעים בזולת וחושבים שאנחנו תמיד בסדר. כל השאר לא בסדר, אבל אנחנו מאה אחוז. הסליחה והכוונה באמירת הסליחה, היא אחד הדברים החשובים ביום כיפור ורבים שוכחים את זה. הסליחה בין אדם לחברו חשובה יותר מהסליחה אותה מבקש אדם מאלוהים ביום כיפור. למרבה הצער, רוב האנשים מתפללים לסליחה מאלוהים אבל שוכחים שהרבה יותר חשוב לבקש סליחה ממי שנפגעו מהם. הכפרה על העוונות תהיה שלמה רק כשבאמת נכיר בעוול שעשינו לאחרים ונבקש סליחה ומחילה בלב מלא".