לפני מספר שבועות הבאנו בפניכם ראיונות עם זוגות מעורבים, שאלנו האם הם מרגישים שהחברה מקבלת אותם? המשפחה? החברים? ואיך זה לגדל ילדים שהם חצי-חצי. חצי נוצרים, חצי יהודים, חצי לבנים וחצי אוריינטלים/שחורים/מכסיקנים? עכשיו ביקשנו לשמוע מילדיהם, איך זה לגדול במשפחה שאבא ואמא מגיעים מרקעים שונים, דתות שונות וגזעים שונים, עד כמה זה השפיע עליהם כילדים ובוגרים.

צילום אילוסטרציה: ThinkStock

הראשונה ברשימת המרואיינים היתה לאה הובארד בת ה-29. בחורה מקסימה, עם עור שחום, עיניים קצת מלוכסנות. רבים מתבלבלים וחושבים שהיא פורטוריקנית והובארד מתקנת בסבלנות את מי ששואל ומסבירה שהיא בת לאמא ישראלית לבנה ואבא שחור.

"גדלתי בשנות ה-80’ ואולי בגלל שאז זה לא היה כל כך חריג לראות זוגות מעורבים, אף פעם לא הרגשתי שונה. בנוסף, ההורים שלי אף פעם לא נתנו לי להרגיש שאני אחרת. הלכתי לעדת אריאל ולילדים לא היתה בעיה עם זה שצבע העור שלי קצת שונה משלהם. ידעתי שאבי אינו יהודי, אבל שאני יהודיה וההורים שלי לא עשו מזה עניין, ובגלל זה גדלתי עם הרבה ביטחון וללא הרבה שאלות זהות”.

אז את מאמינה שזה עניין של חינוך? שעם חינוך נכון אין בעיות זהות?

"בהחלט. ואולי היה לי גם מזל. אני לא יכולה לזכור שאי פעם בתור ילדה הרגשתי גזענות מצד ילדים או אנשים בכלל".

וכשגדלת זה השתנה?

“כן, רק אז התחלתי להרגיש גזענות ודווקא מצד ישראלים. אתן לך דוגמא, התחלתי לעבוד במקום שעבדו בו ישראלים ממוצא מרוקאי והם הצביעו עלי וקראו: ‘בואו, תראו, תראו, זו אבא שלה שחור ואמא שלה ישראלית’. כאילו שאני איזו תופעת טבע”.

אני לא יודעת אם זו גזענות, יותר אולי חוסר טאקט.

"אולי. אבל מעניין שהרגשתי שונה דווקא כשבאתי במגע עם אנשים מבוגרים ולא ילדים. הילדים בגן ובבית הספר אף פעם לא עשו עניין מהעובדה שאני ילדה מעורבת”.

איך את מגדירה את עצמך?

"אני ישראלית שחורה. האמת שתמיד היתה לי בעיה להגדיר את עצמי כדבר אחד. את יודעת איך שבשאלונים את צריכה לציין את הגזע שלך, אז לי תמיד היתה בעיה מה לרשום, עד שהתחילו להוסיף בשאלונים האלה את האופציה Other ומאז אני מסמנת את זה”.

לאה מדברת עברית שוטפת, הודות לעובדה שאמה דאגה לדבר איתה ועם שתי אחיותיה בעיקר בעברית. מאידך, כשזה מגיע לבן זוג לחיים, היא מעדיפה גברים שחורים.

למה בעצם?

"כי בחורים יהודים לא אוהבים בחורות גדולות ואני בחורה גדולה”, היא צוחקת, "החבר שלי שחור, מסאות' סנטרל, אבל הוא עבר לגור ביוזמתי בוואלי".

איך ההורים של אמך קיבלו את זה שהיא התחתנה עם גבר שחור?

"אני חושבת שהם ניסו לשכנע אותה לא להתחתן איתו, אבל לאמי יש גם אישיות חזקה כמוני והיא הלכה עם האהבה”.

אולי הם צדקו, הנה, הנישואים שלהם לא החזיקו מעמד.

"נכון, אבל רבו בגלל דברים שלא קשורים לתרבות, דת או גזע. וחוץ מזה, הרבה זוגות מתגרשים. הם התגרשו לפני תשע שנים, אבי הספיק מאז להתחתן עם אישה שניה ולהביא עוד ילדה לעולם”.

לאה עברה לפני מספר שנים לתקופת ניסיון לדאלאס. אחרי לוס אנג’לס, החיים שם היוו עבורה שוק תרבותי. "כאן לא נדיר לראות זוגות מעורבים וילדים מעורבים, אבל שם לא רואים את זה. השחורים שם הסתכלו עלי בהערכה וקינאה בגלל שצבע עורי בהיר יותר. הם אמרו לי: ‘איזה כיף לך, צבע העור שלך כזה יפה ובהיר’. אני עצמי מעולם לא התייחסתי לדברים האלה, אבל פתאום גיליתי שבמקומות אחרים בארה"ב, שחורים מתייחסים לצבע עור בהיר כאל נכס. חזרתי מדאלאס ללוס אנג'לס לאחרונה ואני שוב מרגישה בבית”.

"בחורים יהודים לא אוהבים בחורות גדולות ואני בחורה גדולה”. לאה הובארד

לאה, המדברת עברית ללא כל מבטא זר, היא ללא ספק אישה חזקה וללא בעיות זהות. המרואיינת הבאה שלי, נטלי (שם בדוי) מרגישה לא כל כך נוח בעורה וביקשה לשמור על עילום שם.

נטלי, 24, נולדה לאב ישראלי ואם סינית בלוס אנג'לס. "בילדותי, לא היו הרבה ילדים שהם חצי ישראלים וחצי סינים, אז הרגשתי עוף די מוזר כזה”, היא מודה. "היום אני פוגשת כל הזמן ילדים של אבות ישראלים ואמהות אוריינטליות, זה כל כך רגיל שאני מצטערת לפעמים שלא נולדתי בתקופה הזאת”.

האם סבלת מגילויי גזענות, הקנטות מצד ילדים אחרים?

"בהחלט. הייתי שונה והרגשתי שונה והילדים טרחו להזכיר לי כל הזמן שאני שונה. זה היה פחות בגיל הגנון וגן החובה, אבל התחיל להיות יותר קשה החל מכיתה א'. הילדים כל הזמן דרשו לדעת מדוע אני לומדת בבית ספר יהודי אם יש לי עיניים מלוכסנות. הייתי צריכה להסביר שוב ושוב שאני יהודיה ואמי אמנם סינית, אך היא התגיירה. הילדים לא קיבלו את זה ונראה לי שגם ההורים שלהם לא קיבלו את זה, כי כמעט אף פעם לא הוזמנתי ל-פליי דייטס”.

הורייך היו מודעים לקשיים שלך?

"הם ידעו. הייתי חוזרת הביתה בבכי ומסרבת ללכת לבית הספר למחרת. אז הם דיברו עם המורה פעם ועוד פעם ושום דבר לא עזר, כי אי אפשר ממש לשנות ילדים. הם אולי פחות הציקו לי עם שאלות, אבל לא שיחקו איתי. הייתי ילדה מאוד לא פופולארית”.

הרגשת השוני נעלמה או נשארה אורך כל הילדות?

"בחטיבת הביניים עברתי ללמוד בבית ספר ממלכתי ושם פגשתי עוד ילדים מעורבים כמוני ואף אחד לא עשה ממני עניין. כולם בכלל חשבו שאני סינית ולא ידעו שאבי ישראלי, אז לא הציקו לי בשאלות. היו לי חברות שהתפלאו לראות שיש לי אבא לבן, אבל הן לא עשו מזה עניין גדול. אולי בגלל שבשלב הזה כולם כבר הספיקו לראות ילדים לזוגות מעורבים אחרים וזה לא היה ביג דיל”.

איך המשפחות של אבא ואמא קיבלו את הנישואים שלהם ואתכם הילדים?

"המשפחה של אבי מאוד לא אהבה את זה שהוא התחתן עם סינית. אבא שלו לא דיבר איתו תקופה, אבל לאחר שאני ואחי נולדנו, הקשר ביניהם חודש והוא טוב. אני רואה את הסבים שלי כשהם מגיעים לביקור וכשאנחנו נוסעים לישראל. לפעמים הרגשתי שהם קצת מתביישים להציג אותי בפני חברים שלהם, אבל יתכן שזו רק הרגשה סובייקטיבית שלי, כי אבי מתעקש שסבא וסבתא מראים את התמונות שלנו לכולם ומספרים בגאווה איזה נכדים יפים יש להם”.

ומשפחתה של אמך?

"גם להם היה קשה. הם רצו שאמי תתחתן עם בחור סיני ולא אהבו את זה שהיא בחרה בישראלי ויהודי. היום הם מאוד אוהבים אותו כי הם רואים איך שהוא מטפל באמי בכפפות של משי. יש להם יחסים פנטסטיים”.

עד כמה חשוב לך להתחתן עם בחור יהודי?

"זה די חשוב, ולו בשביל הילדים שיהיו לנו. אני די סבלתי כילדה בגלל שההורים שלי הגיעו מדתות שונות וגזעים שונים, לא הייתי רוצה שילדיי יעברו מה שעברתי. היום אני שלמה עם מי שאני, אבל זה לא פשוט לילדים להתמודד עם דברים כאלוה וזה לא הוגן כלפיהם. למעשה, כל החברים שלי עד היום, היו בחורים יהודים וזה לא שלא היו לי הזדמנויות לצאת עם נוצרים”.

אם אדבר עם אחיך, הוא יגיד לי את אותם דברים?

"אני מאמינה שכן. הוא די סבל כילד מהצקות והקנטות. הוא כל הזמן חלם שיהיו לו עיניים מערביות ושייראה כמו אבא. בשבילו זו היתה המחמאה הכי גדולה אם מישהו היה אומר לו שהוא דומה לאבא, כי הוא לא רצה להרגיש זר ושונה. שנינו הלכנו לבית ספר יהודי בשנים הראשונות והרגשנו תמיד שונים מכולם”.

האם היה לך קשה לגדול כבן להורים שהגיעו מתרבויות שונות ועמים שונים?

"היתה לי ילדות מבולבלת. לא ידעתי אף פעם איך להגדיר את עצמי. אבל אנשים חשבו שאני קוריאני או לפחות אוריינטלי ועזבו את זה כך. בקהילה הקוריאנית, עם זאת, נראיתי להם שונה והם לא קיבלו אותי, ואילו עבור הקהילה הישראלית לא נראיתי ישראלי. בקיצור, הרגשתי לא שייך לאף קבוצה. אני לא מדבר קוריאנית ולא מדבר עברית וזה גם תרם לנתק שהרגשתי משתי הקהילות האלה”.

ואיך אתה מסתכל על עצמך היום?

"לא נוח לי כשאנשים שואלים אותי את זה. אני פשוט בן אדם. אבא שלי סיפר לי שבישראל מאוד אוהבים לשים תוויות על אנשים. גם שם שואלים: מאיפה אבא שלך? מאיפה אמא שלך? כך שיוכלו לקטלג אותם אם הם ספרדים או אשכנזים ויתייחסו אליהם בהתאם. אבא שלי תמיד שנא את ההגדרות האלה וכך גם אני. אני לא מבין מדוע כל כך חשוב לאנשים לקטלג אותך. יש כל כך הרבה דברים חשובים שהם יכולים ללמוד עליך חוץ מהמוצא של הוריך”.

אחרונה ברשימת המרואיינים היתה דניאל, בת לאם ישראלית ואב הודי. דניאל עדיין ילדה, היא בת 12, והוריה הסכימו שתתראיין בתנאי שלא אחשוף אותה עם שם מלא ותמונה.

את חופשת הקיץ בילתה דניאל בקייטנה יהודית והגם שהחוויה היתה "מדהימה" לדבריה, הרי השאלות לגבי מוצאה, לא הרפו ממנה גם שם. "רוב הילדים היו מאוד נחמדים, אבל היו ילדים ששאלו אותי אם אני שחורה או אם אני הודית. וכשהסברתי שכן, אני חצי הודית וחצי ישראלית, הם המשיכו לחקור למה ואיך והאם אני מאמינה בקרישנה או באלוהים".

האם גם בבית הספר את נתקלת בשאלות כאלה?

"בכל מקום חדש שאני מגיעה אליו, ילדים שואלים אותי את השאלות האלה. זה די מעצבן להסביר כל הזמן שאמא שלי ישראלית ויהודיה ואבא שלי הודי והינדו. לכל אחד יש את האמונה והדת שלו".

ואיך את מזדהה?

"אני מזדהה כיהודיה, כי אני אוהבת את הדת היהודית וככה ההורים שלי החליטו לחנך אותי. יש לי גם חברים ישראלים וגם חברים הודים ומי שמכיר אותי, לא נותן לי להרגיש לא מקובלת. הבעיה היא עם ילדים חדשים שלא מבינים איך זה ולמה זה וכל הזמן מחטטים ושואלים".

איך את מתמודדת עם זה?

"אמא שלי תמיד אמרה לי שאם אסביר להם פעם אחת, הם יבינו ולא ימשיכו לשאול שאלות. היא אמרה שזה לא שהם לא רוצים להיות חברים שלי, אלא בגלל שהם סקרנים ושזו ההזדמנות שלי לספר להם על ישראל ועל הודו, וזה מה שאני עושה”.

תחזרי לקייטנה בשנה הבאה?

"בטח. מאוד נהניתי ממנה. היה לי קשה בהתחלה עם השאלות, אבל די התרגלתי שילדים שואלים אותי. חוץ מזה, כולם היו נחמדים ויש לי עכשיו חברות ישראליות חדשות שמקבלות אותי כמו שאני ולא מעניין אותן מי ההורים שלי, אלא פשוט, מי אני”.