לצאת מהקופסה - אבל לאן להיכנס?

בעידננו מדברים רבות על שינוי דפוסים, יצירתיות ו"יציאה מהקופסא" כמזור לחיים באפילה, הדחקה ודיכוי. בני גל טוען כי במקרים רבים אנו מכירים בצורך בשינוי אך חוששים מן העתיד לבוא ומציג תרגיל קצר לחידוד המטרות ולראייה מפוקחת אל המחר - פרק מהספר "סודות הקואוצ'ינג היהודי"

בני גלפורסם: 17.11.14 , 09:46

היציאה מהקופסה אכן מלמדת אותנו רבות על מה שעשוי להיות אפשרי עבורנו מחוץ לקופסה: רק זיהוי העובדה של היותנו בתוך הקופסה מאפשר לנו לקבל את עצמנו כפי שהננו כרגע, ובכך עשוי להיפתח לנו פתח לבחירה של מקום חדש. לא פשוט לנו להודות בפני עצמנו על כך שכאשר אנחנו בתוך הקופסה, הננו צרי אופק, בוגדים בייעודנו, ונהנים מתחושת הביטחון שמעניקה לנו הישיבה בקופסה. גם לא פשוט לנו להודות שאנחנו מפחדים לצאת מהקופסה מאחר שהיא עבורנו המקום המוכר והנוח שסוף סוף למדנו להסתדר אתו. אם נצא, מי יודע מה ממתין לנו שם בחוץ?

היציאה מן הקופסה מוצגת בדרך כלל כשאיפה נחשקת, כמשאת נפש, כהגשמה של צורך להשיג חירות וחופש מוחלטים. כאילו שאם רק נצא מהקופסה הכול יהיה בסדר. נצא מחשכה לאורה ומבית הכלא אל מרחבי החופש. מתפטרים. מתגרשים. שוברים את הכלים - ומשתחררים. אך - מה אחר כך? נניח שעשינו שינוי גדול בחיינו ויצאנו מן הקופסה. מה יהיה עלינו כעת? נישאר "בחוץ"? לאן נפנה? היציאה מהקופסה נתפסה בעינינו כאירוע מכונן, דרמטי וחד - פעמי.

היינו בטוחים שלאחר שנצא, יופיעו סוף סוף החיים האמיתיים שלא התאפשרו לנו בימי שבתנו במחשכי הקופסה. אך כעת כשיצאנו ממנה - לאן נלך? היכן נהיה? תשובת האימון היהודי היא: מתיאור היציאה מן הקופסה מתקבל הרושם שמישהו הכניס אותנו לשם בכוח, ואיזה מזל שנחלצנו ממנה. התנועה "החוצה" הפכה להיות הוכחה לעצמאותנו, לביטוי אישי מוצלח. אך האמת היא שאי - אפשר לנו לחיות מחוץ לקופסה.

אנחנו זקוקים לקופסה כדי לעצב בה את חיינו כרצוננו ולחיות בה על פי בחירתנו וערכינו. יציאה סתמית מהקופסה מותירה אותנו ללא מרחב לחיות בו, ללא אחריות, ללא מחויבות וללא כל אמירה שיש לה סיכוי להתממש. לכן, רק יציאה מהקופסה שהיא חלק מתכנית אחראית לבניית קופסה חדשה - מאפשרת באמת חיים של בחירה ושל שמחה. כל זה, אגב, הנו נכון לא רק במגרש האישי, אלא גם בזירה של הזוגיות והמשפחה וגם בחיינו החברתיים: יציאה מקופסה כלשהי, כשלעצמה, היא לעולם רק חצי עבודה. היא אמנם נתפסת כמחוז חפץ מלהיב (ורוב תעשיית הבידור בעולם מכוונת לניצול תשוקתנו "לחשוב מחוץ לקופסה"), אך אנחנו יודעים שהמבנה האמיתי של כל קיום מתאפשר רק בזכות הנכונות לבצע גם את החצי השני של התהליך: לעצב קופסה חדשה, להיכנס לתוכה ולחיות בה בשמחה.

נפתח לרגע חלון לשפתה של פנימיות התורה: על פי הקבלה, קיים בנפש מבנה יסודי הנקרא "מקום התפילה התמידית". נדמה לעצמנו מרחב הבנוי משש המצוות התמידיות - לפי הסדר הבא:

אמונה - "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" שמות יט , ב - כנגד התקרה.

אין עוד מלבדו - "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני" שם, ג - כנגד הרצפה.

ייחוד ה' - "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" דברים ו , ד - כנגד הקיר הקדמי. כאן על פי הקבלה ממוקמת דלת הכניסה.

אהבה - "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך" דברים ו , ה - כנגד הקיר הימני.

יראה - "את ה ' אלוקיך תירא" דברים י , כ - כנגד הקיר השמאלי.

נאמנות - "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" במדבר טו, לט - כנגד הקיר האחורי.

נחזור כעת לסדר יומנו ולמשימה העומדת בפנינו. זכרו! ליציאה מהקופסה יש ערך רק כאשר אנחנו בוחרים לנו קופסה חדשה. כדי לתרגל יציאה וכניסה מהקופסה, נעצב קופסה אישית חדשה בה נבקש לחיות על פי דרכנו. זהו תרגיל בעיצוב "עתיד נבחר", המבטא את כל הערכים והמידות אשר על פיהם נבחר לעצב את חיינו. עקרון התרגיל הזה הוא: מעבדות לחירות, ומחירות למחויבות.