נוצות של זהב: יוסי אשבול עף עם הציפורים
שקנאי מתקרב לנחיתה בין אלפי שקנאים במעיין צבי, שחפית גמדית דוגרת על ביצה, דאות שחורות כתף במירוץ אווירי, עקב חורף טורף נוטריה באגמון החולה וזוג תמירונים משתקפים במים. הצצה לרגעים מאחורי תערוכת הצילומים "ארץ פרא / ציפורים" של צלם הטבע יוסי אשבול
לפני כשנתיים הציג יוסי אשבול, מראשוני צלמי הטבע בישראל, תערוכת צילומים בשם "ארץ פרא" במוזיאון לצילום בתל-חי במסגרת פסטיבל צפרות. אשבול המתעד את הטבע המקומי מזה למעלה מ-40 שנה, יוצא שוב לדרך עם אסופת צילומי ציפורים, כחלק מפסטיבל הצפרות שמתקיים החודש בעמק החולה.
התערוכה מוצגת בגלריית המלון מצפה הימים בו מתקיים פסטיבל צפרות שיגיע לסיומו בסוף החודש והכניסה אליה היא ללא תשלום. ביקשנו מאשבול לקחת אותנו אל הרגעים המיוחדים מאחורי המצלמה בדרך לסיפורי הטבע שהוא מתעד במצלמתו.
למעלה מ-40 אלף שקנאים נוטשים את אזורי הקינון שלהם באירופה, מרביתם מגיעים אלינו בחודשי הנדידה הסתווית מאזור הדלתא של הדנובה ונודדים לאפריקה. כאשר הם רעבים מאוד, הם נעצרים בארץ בבריכות הדגים וגורמים להן לנזקים. כך היה גם בשנת 2010 כשלהקה עצומה של כ-4,000 פרטים הגיעה לבריכות הדגים באזור מעגן מיכאל ושהתה שם תקופה ארוכה.
הזדמן לי לראות את כולם, את המסה האדירה בבריכת דגים אחת. ניתן לראות שקנאי בודד שתר אחרי מקום פנוי בצפיפות הגדולה כדי לנחות. הרגע הזה בו השקנאי הגיע, תועד מספר דקות לפני שהמריאו. בצילום רואים אותם נינוחים, מתנקים, מסתרקים ונחים.
לפתע הבחנתי בשומרי המדגה המתקרבים על מנת לגרש את השקנאים. כשהשקנאים הבחינו בהם, הם הזדקפו והתכוננו להמראה קבוצתית בכל עוצמתם כלהקה.
מחבוא שהקמתי באזור אגמון החולה. המחבוא היה מיועד לצלם עופות דורסים והוא מוצמד לערימת קש גדולה שהיתה מונחת בשדה. מתצפיות ראיתי שעופות דורסים אימצו את החבילה הזו כעמדת תצפית, לכן הקמתי מחבוא באותו הצבע של ערימת הקש והוא משתלב בה.
כך יכולתי לצלם תנועה של עיטים ועופות דורסים אחרים שנעו בשטח ומדי פעם עמדו על ענפי עץ סמוך או עמדו על אחד מפגרי העגורים שנשארו מדי לילה בשטח.
אם תשימו לב, תוכלו לראות כי בתחתית המסתור מבצבצת עדשת 600 מ"מ ולמעלה פתח שדרכו מבצבצת עדשת מצלמת וידאו. זה מסתור קבוע שעמד מספר חודשים בשטח והיווה חלק מהנוף עבור כל מי שחי באזור.
אל המחבוא נכנסתי בחושך, לפני אור ראשון. הרבה זמן לפני שהעגורים והעיטים התעוררו. זה היה שטח שאין בו תנועה של מטיילים, רק תנועה של חיות בר, תנים וציפורים. ביליתי בו ימים שלמים רבים, למרות שלא איפשר מרחב תנועה רב ואילץ אותי להצטופף עם הציוד בתוכו, הוכיח את עצמו כמחבוא מוצלח מבחינת התוצאות שהגעתי אליהן.
הדאות שחורות הכתף החלו לקנן לראשונה באגמון החולה ב-2011. הם הצליחו לגדל חמישה גוזלים בקן. הרגע בתמונה הוא למעשה מרדף אווירי בין פרחון שרודף אחרי אביו. הזכר נושא בטפריו עכבר.
הצעירים שלמדו לעוף, מנסים לרדוף אחרי ההורה ומתחרים מי יגיע ראשון לטרף. הם מצליחים לחטוף מההורים, אך עדיין לא מיומנים כדי לצוד בעצמם. שבועיים לאחר שעזבו את הקן, הם עדיין מלווים את ההורים במעופי הציד, עוקבים אחריהם ומנסים לחטוף את המכרסם בעת שההורים מצליחים לצוד.
זכר דאה שחורת כתף ברפרוף ציד, בתצפית אווירית מעל שדה הציד. זהו צילום מיוחד בחשיפה מאוד ארוכה. מדובר בטכניקה שאני מאמץ מעת לעת כדי להדגיש את התנועה והפעילות, כדי לא לקבל דמות קפואה, דמויית פוחלץ שתקועה כמו על סיכה באוויר. טכניקת הצילום בחשיפה ארוכה מאפשרת לקלוט את האפקט של התנועה והתנופה בפעילות של בעלי החיים.
איך משיגים את האפקט של הטשטוש? בחשיפות ארוכות, הדמות המצולמת שנמצאת בתנועה, נחשפת "לעין" החיישן לפרק זמן ארוך ודמותה שנמצאת בתנועה מהירה, "נמרחת" ונראית מטושטשת, כמו גם גווני הרקע, כמעין משיחת מכחול.
בסוג כזה של צילום, הסוד הוא לעגן את המצלמה בצורה יציבה ביותר, כך שגם הרוח לא תרעיד אותה. במקרה של הדאה, הכוונה היא ליצור מצב בו תנועת הכנפיים "תימרח" ותטושטש, על מנת להדגיש את התנועה והתנופה שלהן.
שחפית גמדית, בעבר נמצאה בסכנת הכחדה בישראל. ישנה מושבת קינון שזכתה להגנה ולשמירה כתוצאה מפרויקט שימור מיוחד שיזמתי לפני מספר שנים במטרה להגן עליה.
כיום, לאחר שבעבר שהאוכלוסיה שלהן כמעט נכחדה לחלוטין. ישנם קרוב ל-200 זוגות שמצליחים לקנן בהצלחה באזור חוף הכרמל. סביב אתר הקינון נבנו גדרות והוצבה מצלמת אבטחה, המבטיחות כי אנשים ובעלי חיים טורפים לא יפריעו לשחפיות.
בצילום, השחפית הגמדית יושבת על ביצה. לידה אפרוח שבקע יום קודם לכן. שניהם מחכים לבן הזוג שיבוא עם דגיג ויאכיל את האפרוח. לאחר הבקיעה, בן זוג אחד משגיח ושומר על האפרוחים, השני יוצא לדיג על מנת לספק את תצרוכת המזון לאפרוחים.
לעיתים שחפיות ים מנצלות קינים של תמירונים או שאוספות מהמים הרדודים שברי אבנים, צדפים, שברי ענפים ואצות, כדי ליצור תלוליות מחומרי הבנייה הללו. הן מקננות על התלולית, שמרחיקה אותן מסכנת הטורפים שפעילים על היבשה.
בצילום ניתן לראות משפחת שחפיות ים, הן ניכרות במקור האדום שלהן (לעומת שחפיות גמדיות שהן בעלות מקור צהוב). הן מטילות שלוש ביצים, מהן בוקעים בדרך כלל שלושה אפרוחים.
שני בני הזוג נושאים בנטל, גם בדגירה וגם בהאכלת האפרוחים. השמירה עליהם מתחלקת בין ההורים. אחד שומר על האפרוחים הרכים והשני יוצא לדיג ולהביא מזון.
עגורים אפורים באגמון החולה. צילום בחשיפה ארוכה מאוד. בצילום נראית להקת עגורים אפורים המחטטים בקרקע כדי לאסוף גרעיני תירס, רגע לאחר שהטרקטור פיזר להם את הגרעינים.
בזמן שכל העגורים גוהרים לעבר הקרקע ומחטטים בחיפוש אחרי המזון, עגור אחד החליט להרים את הראש כדי להצטלם. זה היה רגע יוצא דופן שהצלחתי לצלם. ברקע רואים במטושטש את רגלי העגורים הנוספים שרצים בעקבות הטרקטור.
צמד פלמינגו שהתרוממו ביום סערה גשום בחוף הכרמל.
היה זה יום בלתי סביר לצלם, אבל דווקא בימים כאלו יש פוטנציאל לספר סיפור מצולם המביע את אווירת השעה.
מיד אחרי שהגשם והברד פסקו, הפלמינגו התעוררו, החלו לקרקר וכשהגיעו להסכמה ביניהם, הם התרוממו למעוף. ליוויתי אותם תוך כדי צידוד המצלמה בעקבותיהם. על מנת לקבל את משיחת הצבעים שתדגיש את תנועתם.
עקב חורף באזור אגמון החולה טורף נוטריה. הנוטריה נדרסה על אחד השבילים. העופות הדורסים מיומנים בלכידת טרף חי, אבל גם הציידים הנועזים ביותר מביניהם, אינם בוחלים בפגר טרי שמונח בשטח ומהווה עבורם מזון זמין בר השגה, בקלות, ללא צורך במאבק עם הקורבן.
לנוטריות יש שיניים חותכות וארוכות מאוד. הן נועזות ומחזירות מלחמה בשעת מצוקה. לעקב חורף אין סיכוי ללכוד נוטריה בוגרת ולצאת מזה בשלום.
עיטם לבן זנב על פגר של עגור אפור. בעבר, בשנות ה-50 של המאה הקודמת,לפני ייבוש החולה קיננו שלושה זוגות של עיטמים בארץ מאז הם נכחדו בגלל הייבוש וגם בגלל השימוש המוגבר בחומרי ההדברה בחקלאות.
בשנים האחרונות רשות הטבע והגנים, מנסה לאקלם ולחדש את אוכלוסיית העיטמים. גוזלים הובאו מגני חיות באירופה, גודלו וטופחו בשמורת החולה, בבגרותם שוחררו לטבע.
בצילום רואים עיטם לבן זנב דורס פגר של עגור אפור. בחורף כשיש כמה עשרות אלפי עגורים, חלקם מהווים מזון עבור העיטמים.
חלק מהעגורים הללו הם תשושי מסעות, מגיעים חולים, פצועים ונופחים את נשמתם במיוחד לאחר לילות סערה, הם מהווים מזון זמין ובר השגה, ללא צורך במאבק. גם עיט גדול יתקשה לטרוף עגור המצוייד במקור חד כפגיון, שיכול לפצוע. כשהוא בר-מינן, אין בעיה לעיטם לאכול אותו.
צמד עיטי צפרדעים. עמק החולה כמקומות אחרים בארץ, מהווה את עיקר הפעילות בחורף למספר מינים של עיטים נודדים. כך למשל, עיט הצפרדעים, פחות מ-200 עיטי צפרדעים מגיעים לישראל בחורף, חלקם משוטטים סביב אגמון החולה, שם הם משחרים לטרף.
עיט הצפרדעים יחד עם עיט השמש המגיע בחורף לעמק החולה, הם שני מינים המצויים בסכנת הכחדה, הם מגיעים אלינו ממזרח אירופה ומערב אסיה, שם מצויים אזורי הקינון שלהם.
זרון סוף, דורס קטן מהעיט, בעל יכולת ציד מצויינת, ניזונים מדגים ועופות מים. בצילום צמד של זרוני סוף מתקוטטים על שרידי פגר של עגור שהיה מונח בשטח. מתקוטטים בנקירות, נפנופי כנפיים ובעיטות בסגנון "איגרוף תאילנדי".
עונת הקינון של התמירונים מתחילה בחודש אפריל. הם בוחרים תלוליות בוץ שמבצבצות מתוך המים ועליהן מוסיפים זרדים, אצות, בוץ, אבנים קטנות, צדפים ויוצרים לעצמם תלולית שבולטת מן המים.
בראשה של התלולית יוצרים גומה ובה הנקבה מטילה ארבע ביצים. הצילום נעשה באפריל, שהוא חודש הפכפך מבחינת מזג אוויר, יש ימים שרביים בהם השמיים לבנים עם עננות גבוהה. האוויר עומד, המים עומדים והשמיים הלבנים משתקפים במים ויוצרים את המראה החלבי שלהם.
הפעילות של הזוג משכה את תשומת לבי. עופות בעלי רגליים ארוכות, מראם העדין, ודמותם המשתקפת במים, יצרו קומפוזיציה מיוחדת, שדחקה בי לצלם שוב ושוב.
"ארץ פרא / ציפורים" - תערוכה של יוסי אשבול מוצגת בגלרייה של מלון מצפה הימים. הכניסה ללא תשלום. ראשון-חמישי בין 9:30-17:00, שישי-שבת 10:00-15:00. לעמוד הפייסבוק של אשבול
לפנייה לכתב/ת 
