גיים, סט אנד מץ': סיכום השנה בטניס
שלטון היחיד של ג'וקוביץ' וסרינה, הדעיכה של נאדאל, הקאמבק של פדרר, ההמראה של צ'וריץ' ותים, ההבטחה שמספקת סימונה האלפ וההתרסקות של הישראלים. סיכום 2014 בטניס העולמי
אומרים ששחקן טניס טוב בדיוק כמו המשחק האחרון שלו. בערך כמו שעוגה נמדדת בזכות הטעם שהפירורים שלה משאירים. על בסיס ההנחה הזאת, מה אפשר לומר על הרושם ששנת 2014 בטניס מותירה בנו? מה שבטוח, פירורים היא לא השאירה.
השנה שהתחילה בצבע אדום-צהוב בסימן רפאל נדאל בינואר, כשהספרדי היה עדיין במקום הראשון בעולם, הסתיימה עם שלטון יחיד של נובאק ג'וקוביץ', ולקינוח עם חתול שחור ושוויצרי בדמות מירקה פדרר, בין בעלה רוג'ר פדרר לקולגה סטניסלס ואורינקה.
ככה זה כשאת קוראת למתחרה של בעלך "בכיין" באמצע חצי גמר טורניר המאטרס בלונדון, רגע לפני ששניהם נאלצים לאחד כוחות כדי לשחק תחת אותה נבחרת. הספורט הלבן? 2014 הוכיחה שזה לא תמיד חייב להיות ככה.
המפסיד: שור פצוע
כאמור, עונת הטניס עוד לא הסתיימה לגמרי ובסיבוב הקרוב כבר מחכה גמר גביע הדיוויס שמבטיח לא מעט (התואר היחיד שחסר להשלמת ארון הגביעים של פדרר), אבל לקראת הישורת האחרונה שלה אפשר כבר להתחיל להכתיר את המנצחים והמפסידים, או בעצם את הפצועים.
רפאל נאדאל, השור ממיורקה, הפך ב-2014 פעם נוספת לשור חבול שלא מצליח לדהור יותר מדי זמן ברצף. את העונה הוא פתח דווקא כשהוא על הפסגה ובסערה עם גמר באוסטרליה. ההפסד שם לווראניקה המצוין לא שבר אותו. מאוחר יותר הוא המשיך להוכיח שעל החימר הוא הבוס ולשדר עסקים כרגיל, עם עוד גביע רולאן גארוס בפריז, אבל משם זה רק הלך והדרדר.
בווימבלדון הודח הספרדי בבושת פנים כבר בשמינית הגמר, בארה"ב הברכיים המוכות שוב לא סחבו בעלייה ואקורד הסיום שלו היה אפילו צורם יותר, עם צמד הפסדים מבישים לשני שחקנים אלמונים. זה כבר היה יותר מדי בשביל נאדאל, שסיים את העונה המדכאת מוקדם מכולם והלך לעשות חושבים – ועוד קצת מסאז'ים – כדי לנסות ולאיים מחדש על כס המלוכה של נובאק ג'וקוביץ'.
הפעם זה כבר יהיה הרבה יותר קשה מבחינתו: את 2015, בניגוד גמור לשנה הנוכחית, הוא יפתח במוד צולע ומהפוזיציה הקצת פחות נוחה של המקום השלישי בעולם.
המנצח: הטוב בעולם
לעומת נאדאל, נובאק ג'וקוביץ' יכול לקחת את השנה הזאת ולמסגר אותה לצד ארון הגביעים שלו בביתו שבסרביה. כשהוא יעשה זאת, הוא בוודאי יגלה שהשנה הארון הזה התמלא עוד קצת.
אמנם הספינה שלו רעדה מעט בחלקים מסוימים עם ניצחונות וגביע בווימבלדון לצד הפסדים מפתיעים ולא כל-כך נעימים באליפות אוסטרליה ובארה"ב, אבל הפיניש, לעומת זאת, כבר היה אדיר ולגמרי חד משמעי: נובאק סימן שלוש פעמים "וי" בשלושת הטורנירים הגדולים שהם לא גראנד סלאמים (בייג'ינג, פריז ולונדון - באחרון זכה בזכות הפרישה המתוקשרת של פדרר) והתייצב בסטייל במקום הראשון בעולם.
עכשיו הוא רק צריך לשמור על הכתר שלו, אולי באמצעות זכייה ביותר טורנירי גראנד סלאמים שיאוששו סופית את מה שהרבה כבר יודעים מצוין: מדובר בשחקן הטוב בעולם. במקרה שלו, כנראה שהטבלה לא משקרת.
המתקמבק: פדרר חוזר
רוג'ר פדרר אולי יסרב להודות בכך, אבל דווקא בשנה שבה הוא לא זוכה באף טורניר גראנד סלאם הוא הצליח לעשות מה שבמשך תקופה ארוכה הוא פילל אליו: להעביר את המסר שהוא עוד יכול, ולחזור לקדמת הבמה מהדלת הראשית.
מה שהסתמן כדעיכה אפשרית בגיל 33 של הטניסאי הטוב בכל הזמנים המשיך עם בזכייה בחמישה טורנירים והגעה לעוד שישה משחקי גמר, ובסוף גם עם תפקיד שחקן המשנה בסרט החדש "מירקה נגד ווארניקה".
התפקיד הזה, על-פי דיווחים סותרים, הצליח להזיז שריר או שניים בפניו הקפואות תמידית של פדרר, ועל הדרך לא רק שגרם לו לפרוש מהגמר האחרון של העונה, הוא הכניס גם קצת צבע לענף שהרבה לכלוכים אין בו.
את העונה מסיים פדרר במקום השני, אבל האוויר בגלגליה של המכונה השווצרית עלול לאזול בקרוב. נכון לנקודת הזמן הנוכחית, שני היעדים הקרובים של פדרר הם זכייה בתואר האחרון שעוד חסר לו, גביע הדיוויס, ותואר גראנד סלאם אחד אחרון לפני שחלון ההזדמנויות ייסגר. את המשימה הראשונה יוכל פדרר למלא כבר היום. כדי לנסות לעמוד בשנייה, לעומת זאת, הוא כבר יצטרך לחכות לשנה הבאה.
התגליות: העתיד כבר כאן
לצד שלושת הטיטאנים, שחקנים שיצאו לגמרי מהפריים (אנדי מארי) ואחרים שממשיכים לאיים על כס המלוכה באופן קבוע (קיי נישיקורי, מילוש ראוניץ') – בסיומה של שנה כל כך מפתיעה ותזזיתית, אפשר לציין עוד כמה שמות שבעתיד אולי יהפכו להווה.
זה קורה כנראה משום ששנה בה זוכים יותר משישה טניסאים שונים בטורנירי הגרנד-סלאם השונים טומנת בחובה אמירה מעניינת: לא כולם כאן הם פדרר, נאדאל או ג'וקוביץ'. תסתכלו גם קצת סביבכם, ותגלו אחלה נוף.
שניים שכבר מקשטים אותו הם בורנה צ'וריץ' ודומיניק תים. הראשון כבר הספיק לתת בראש לרפאל נדאל, להפוך לכוכב ולהראות לכולם ש-2015 בהחלט יכולה להיות השנה בה יהפוך לאלטרנטיבה של הגדולים, רחוק מהאפרוריות של מארי הנעלם או ברדיך המדשדש.
השני רשם לעצמו כמה ניצחונות מפתיעים על שמות גדולים, כמו ווארניקה וז'יל סימון, ומאותת גם הוא שהדור הצעיר כבר כאן. יש לו מגוון חבטות לא רע בכלל, לכל מי שמחפש קצת שמות חדשים להיאחז בהם.
נשים: סרינה, סימונה וכל השאר
בגזרה הנשית, 2014 הייתה בעיקר של סרינה ווילאמס. בחודש דצמבר עומד מאזן הזכיות בטורנירים גדולים של הטניסאית האמריקנית העוצמתית על מספר לא ייאמן של 33, כשהשנה הייתה לה הזדמנות לתקוע את היתד עמוק עוד יותר באדמה המעט היבשה של הטניס.
סרינה אמנם זכתה רק בתואר גרנאד סלאם אחד (בדרך היא ליקטה עוד כמה טורנירים מדרג הביניים), אבל בענף כל כך לא יציב שבו בכל תחרות מבליחה מישהי אחרת ולוקחת את הגביע (שראפובה הסגנית שלה זכתה ברולאן גארוס, פטרה קביטובה זכתה בווימבלדון), אין איום אמיתי על מקומה בראש הדירוג.
מי שבכל זאת הצליחה לערער קצת את ההגמוניה של סרינה היא ההבטחה הבאה של הענף, סימונה האלפ, שכבר בגילה הצעיר העבירה כרטיס בכל המעמדים הנחשבים.
2014 הייתה השנה שבה הפכה הרומניה מעוד פונטציאל אלמוני לתופעה המעניינת והמרעננת של טניס הנשים הרדום וגם לתקווה של ארצה. היא מוכיחה שעתידו של הענף הזה לא תלוי תלות מוחלטת בגחמות, בפציעות או ביכולת של סרינה. בזכותה, הוואקום שיווצר כנראה אחרי הפרישה של האמריקנית יכול בהחלט להתמלא מהר מהצפוי.
הטניס הישראלי: הווה בעייתי, עתיד לא ורוד
אפילו שנת טניס סוערת ותלולה כמו זו לא מונעת מאתנו להיות פרובניציאליים ולנסות לדלות קצת אופטימיות מהטניס הישראלי. למרבה הצער, אין יותר מדי מהיכן לעשות את זה, והישגים כחול-לבן בשנה החולפת כמעט לא היו.
זו הייתה שנה שכל מי שהטניס בארץ חשוב לו ימהר לאפסן בארכיון, ולא רק בגלל ביטול טורניר ה-ATP שהיה אמור להתקיים ברמת השרון בעקבות אירועי "צוק איתן".
נפגעת ישירה נוספת של המלחמה האחרונה הייתה נבחרת הדיוויס הישראלית, שאמנם נאלצה להרחיק עד קליפורניה כדי לשחק מול ארגנטינה,
אבל לפחות קיוותה לנצל את הופעת הזוגות האחרונה של אנדיוני לפני הפרישה העצובה של אנדי.
רם סיים את הקריירה עם ניצחון קשה ומתוק בקרב הזוגות, אבל דודי סלע זייף ברגע האמת והנבחרת נפלה למאבקי הבית האזורי – במקום לפזול למעלה לבית העליון.
במישור האישי התוצאות של סלע לא היו טובות יותר ואת 2014 הוא מסיים במקום השלישי מהסוף של הטופ 100 (אחרי שהיו לו שאיפות להתגנב לטופ 50).
שחר פאר, פעם במקום ה-11 בעולם, המשיכה בצניחה החופשית אל מעמקי המקום ה-119 ויוליה גלושקו, שסיימה את 2013 בצורה כמעט חלומית ותקועה היום במקום ה-155, לא מותירה גם היא יותר מדי תקוות. כדי לשקם קצת את כבודם, את כבוד הטניס הישראלי השוקע ואולי גם את כבודנו, 2015 שלהם פשוט חייבת להיות טובה יותר.
לפנייה לכתב/ת 
