חג ההודיה בלוס אנג'לס
חג ההודיה מחבר את כל מי שגר בארה”ב, בלי קשר לדת או לאום, כי בסופו של דבר כולם הרי אוהבים לאכול טוב ולעשות שופינג. ותסמכו על הישראלים בלוס אנג’לס, הם יודעים לעשות שופינג
חג ההודיה הוא מסוג החגים שכולם חוגגים בארה"ב ולא משנה מה הדת או המוצא שלהם. זהו חג לאומי שבמרכזו עומד תרנגול הודו ענק ממולא ושולחן עמוס במטעמים כשעועית בתנור, תירס, בטטות, תפוחי אדמה, עוגת דלעת וכו'. מקור המנהג בראשוני המתיישבים בארה"ב שנתקלו בקשיי התאקלמות, לא הצליחו לגדל גידולים ומצבם הבריאותי והכלכלי הידרדר. לאחר עזרה שקיבלו מהאינדיאנים, הצליחו להתאושש. על מנת להודות על היבול שקיבלו מהם, נערכה סעודה חגיגית שהתקיימה ב-8 בספטמבר. מאוחר יותר בהחלט מיוחדת של הקונגרס ובחתימתו של הנשיא רוזוולט הוחלט לחגוג את החג דווקא ביום חמישי האחרון של נובמבר.
במשך השנים, הפך חג ההודיה לקצת יותר מהחג של תרנגול ההודו המאחד משפחה וחברים מסביב לשולחן, והפך לחג הקניות. "בלאק פריידיי", יום שישי השחור, הפך לאחת האטרקציות הגדולות של החג. ביום שישי שלאחר חג ההודיה, מתחיל מסע הקניות המטורף בכל רחבי ארה"ב, לקראת חג המולד הממשמש ובא. המטורפים האמיתיים מתייצבים כבר מיום חמישי בערב ליד פתחי החנויות (בעיקר האלקטרוניקה), על מנת להיות הראשונים להיכנס ולזכות בדילים שאין כמותם במשך כל ימות השנה. לא נדיר לראות החל מיום שני אוהלים ממוקמים בפתחי רשתות כ-Best Buy. לקוחות ישנים שם מדי לילה, כדי שחלילה וחס לא יגנבו להם את התור. כך לפחות היה נהוג במשך שנים רבות, עד שהחנויות החליטו להקדים יותר ויותר את מועדי פתיחת החנויות. היום לא תצטרכו לחכות יותר עד יום שישי בבוקר על מנת לגהץ את כרטיס האשראי ותוכלו להתחיל לבזבז כבר בחצות הלילה.
יצאתי לבדוק עד כמה הישראלים משתתפים בטירוף הקניות של יום שישי השחור וזה מה שגיליתי:
יורם אביגדורי: "היו שנים שלא יכולתי לעמוד בפיתוי וכמו כולם הייתי נוהר לחנויות לזכות בדילים. כמו טיפש עמדתי בתור שהשתרך על פני כל החנות, רק בשביל לקנות מחשב או טלוויזיה. כן, הדילים היו טובים אבל לא מצדיקים את ההמתנה, את הדוחק והעצבים. אני כבר מזמן לא טורח להגיע לחנויות בוויקאנד שלאחר חג ההודיה ואין גם שום סיבה לעשות את זה. אפשר למצוא הכל אונליין. יש אולי דילים מסויימים שאפשר לקבל רק בחנות, אבל זה לא שווה לרוץ למרכזי החנויות, לחפש חניה, לעמוד בתור, רק בשביל לחסוך כמה דולרים”.
לאה דורון: "אני כמעט מתביישת לספר, אבל בשנים הראשונות שלי בארה"ב, הייתי הולכת עם חברה באמצע הלילה לחנויות ועומדות שם בחושך, בקור עם עוד פראיירים כמונו שחיכו שיפתחו את החנויות. אז עוד הרגשתי שהם הפראיירים, כי היו שם אנשים שוויתרו על ארוחת החג עם המשפחה וישנו שם בחוץ באוהלים או סתם בתוך שקי שינה. חשבתי שהם לא נורמלים והיום כשאני חושבת על זה, גם אני לא הייתי נורמלית שהייתי קמה באמצע הלילה ועומדת עם כולם כמו פוסטמה. יש משהו מאוד מדבק בחיידק הזה של הקניות. את רואה המוני אנשים עומדים מחוץ לחנויות, מחזיקים עיתונים עם הדילים שהם רוצים וזה מפתה לעשות כמותם, כי אפשר לחסוך הרי מאות דולרים אם לא יותר. אז כן, קניתי הרבה מוצרי חשמל בזיל הזול, אבל היום, אין סיכוי בעולם שתמצאי אותי עומדת מחוץ לאיזו חנות מחכה שיפתחו אותה. את חג ההודיה אני מתכוונת לחגוג בבית, עם המשפחה, אחר כך לישון טוב וביום שישי לבלות עם הילדים רחוק ככל האפשר ממרכזי הקניות”.
ניר יונתן: "את כל מוצרי האלקטרוניקה שיש לי אני קונה בעיקר ביום שישי השחור. אם מתקלקל לי משהו או שאני זקוק ללאפ-טופ חדש למשל, אני מעדיף לחכות לקניות של חג ההודיה. אני מעריך שחסכתי אלפי דולרים עד היום בקניות במסגרת החג הזה, ולא רק קניות של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה אלא גם ביגוד. יש סיבה מדוע אנשים ממלאים את החנויות ביום הזה. בשנה שעברה למשל, קניתי לאפ טופ ב-350 דולר זול יותר ממחירו הרגיל וטלוויזיה של 55 אינץ' של סוני ב-500 דולר הנחה. אלו הנחות משמעותיות ביותר. מאחר ומדובר רק במלאי מוגבל של מוצרים המוצעים במחירי ריצפה, אנשים מוכנים לקום מוקדם מאוד בבוקר ולחכות שהחנויות יפתחו. זה בהחלט משתלם”.
יורית ראובן: "אני מאוד אוהבת קניות, אבל אין מצב שתמצאי אותי במול או בחנויות בכלל ביום שישי השחור. לפני שנים הייתי הולכת עם בעלי ביום שישי בבוקר לקניות ובכל פעם מחדש הייתי מצטערת שיצאתי מהבית. הסיוט מתחיל כבר במגרש החניה. בלתי אפשרי למצוא חניה וצריך להסתובב סביב סביב עד שמוצאים מקום. אחר כך, בחנויות עצמן, אין כמעט מי שיעזור לך כי כולם עסוקים. כשאת כבר מוצאת את מה שאת רוצה לקנות, את צריכה לעמוד בתור ארוך כאורך הגלות. הכי מרגיז הוא שבסוף גיליתי שאת אותם דילים או דילים דומים, מצאתי גם מספר שבועות או חודשים אחר כך. החנויות תמיד מכריזות על מבצעים, רק שבתודעה שלנו, ביום שישי השחור יש את הדילים הכי טובים וזה ממש לא נכון. השנה אנחנו מתכוונים לעשות את החג בבית מלון מחוץ לעיר. אני לא מתכוונת לבשל ולא מתכוונת לעשות קניות, אלא פשוט ליהנות מסוף שבוע ארוך וכיפי עם המשפחה”.
טלי לב-ארי: "אני מחכה כל השנה ליום שישי שאחרי חג ההודיה. אני קונה ביום הזה מתנות לכל השנה, לימי ההולדת של החברות, למשפחה בארץ, כך כשאני נוסעת לבקר, יש לי הכל מוכן ואני לא צריכה לחפש דילים ולרוץ לחנויות. אני מוציאה כמה מאות דולרים טובים ביום הזה, אבל אם הייתי קונה את אותם דברים בכל יום אחר בשנה, הייתי מוציאה אלפים. רוב הקניות שלי הן של בגדים, נעליים ותכשיטים. מוצרי אלקטרוניקה אני לפעמים קונה אונליין ולפעמים בחנויות. גיליתי שאפשר למצוא את אותם מחירים גם בחנות וגם באתרים שלהן, אז אין סיבה לרוץ לשם והמשלוח הוא גם חינם, אז אני בכל מקרה לא מפסידה”.
איריס דהאן: "הגעתי ללוס אנג'לס לפני עשר שנים ואני עדיין זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אנשים יושבים על כיסאות חצר ומקימים ערסלים ליד Fry’s Electronic, שאלתי אותם על מה הם מפגינים והם צחקו והסבירו לי שהם מחכים לקניות של יום שישי. חשבתי שאני לא מבינה כי היה רק יום שלישי, מה הם הולכים לישון שם בלילה? כן, הם ענו לי. 'אנחנו עושים את זה כל שנה'. חשבתי שנפלתי על קבוצה חריגה של אנשים, אבל אחר כך ראיתי את אותן התנחלויות במרכזי קניות אחרים. כך התוודעתי לספורט האמריקאי הלאומי של קניות. הזוי".
אלון שימעון: "אני לא בטוח אם אלך לקניות השנה. כשהייתי צריך לקנות מוצרים מסויימים בעבר וידעתי שחג ההודיה מתקרב, הייתי מתאפק ומחכה לקניות של הוויקאנד שאחרי וקונה אז. אבל השנה אני ממש לא צריך שום דבר ואני גם די סולד מכל הדוחק, הדחיפות ומרדף אחרי המוכרים שיעזרו לך. כנראה שנישאר בבית ונצפה בטלוויזיה, נשמע לי הרבה יותר נעים מאשר לצאת לקניות".
יעלה כהן: "אני מנסה להתאפק ולא ללכת למולים בסופשבוע שאחרי חג ההודיה, אבל נורא קשה לי. אני רואה כל הזמן פרסומות בטלוויזיה, השדרנים מדווחים על בהלת הקניות, החברות מספרות לי על המעיל שקנו בחצי מחיר ושמלת הערב שמצאו בגרושים וזה מפתה מאוד. בסוף, תמיד יוצא שאני מבטיחה שאני לא יוצאת לקניות ובסוף כן יוצאת. מי לא אוהב לדעת שחסך כמה עשרות או מאות דולרים? זה נורא כיף. אז אני לא עושה שום הבטחות. בינתיים אני מתכננת לבלות בבית עם הילדים, אבל אם הם יבקשו לקפוץ למול, לא בטוחה שאוכל להגיד להם לא”.
מיכל לוין: "בעלי ואני מתכוננים כמו שצריך לקראת הקניות של חג ההודיה. אנחנו עוברים על הדילים של חנויות האלקטרוניקה, בודקים מי נותן דיל יותר טוב ורק לאחר מכן יוצאים לקניות. זה חוסך לנו המון זמן. בנוסף, אני ממליצה לכל אחד לבדוק באייפון אם יש איזוו חנות שמציעה דיל טוב יותר על אותו מוצר, כי ברוב המקרים, החנויות ישוו את המחיר כך שלא יפסידו אתכם”.
אודטה שוורץ: "אני לא מבינה את הטירוף הזה של האמריקאים לקניות. אני חיה כאן כבר 18 שנים ואני עדיין מזועזעת ממה שאני רואה בטלוויזיה: אנשים נרמסים, נלחמים, דוחפים אחד את השני. בשנת 2008 כמדומני היה עובד בוואל מארט שנהרג לאחר שמאות קונים פשוט רמסו אותו למוות כשנהרו כמו משוגעים לתוך החנות עם פתיחת הדלתות. ולמיטב הבנתי, יש עוד הרבה מקרים של קונים שנרמסו על ידי קונים אחרים, אולי לא למוות, אבל נפצעים קשה. זה לא נורמלי. אני מעדיפה לערוך קניות בכל עונה אחרת בשנה ודווקא לא אז. דילים תמיד יש. אני לא בטוחה בכלל שהדילים של חג ההודיה הם הדילים הכי טובים וגם אם כן, הם לא שווים את עוגמת הנפש שצריך לעבור רק בשביל לקנות זוג ג'ינס בחצי מחיר”.
ליה אבוגזיר: "לשלושת הילדים שלי יש ימי הולדת בדצמבר, אז מאוד מתאים לנו שהקניות לחג נופלות על סוף נובמבר. אנחנו יוצאים ביחד לחנויות, כל אחד בוחר איזו מתנה הוא רוצה וזהו. אני מנצלת את ההזדמנות וגם קונה דילים טובים נוספים. לפעמים אני קונה דברים שבכלל לא התכוונתי לקנות, אבל כאלו שחבל לפספס. שום דבר לא הולך לאיבוד, אני שומרת בצד וכשלמישהו יש יום הולדת או כשאנחנו מוזמנים לחברים לארוחת ערב או לחג, יש לי תמיד מתנות מוכנות".
דורי יעקוביאן: "לחג ההודיה אני מחכה לא בגלל תרנגול ההודו ולא בגלל הקניות, אלא רק בגלל שיש לי סופסוף הזדמנות לבלות עם אשתי והילדה. אנחנו בדרך כלל משכירים מוטור-הום עם עוד חברים ויוצאים לטייל. השנה אנחנו נוסעים לסן דייגו. את ערב החג נבלה בקמפינג, דווקא לא עם תרנגול הודו כי אנחנו לא מתים על הודו. לפני שנים, כשרק הגענו ללוס אנג'לס, יצאנו לקניות ביום הזה, הבנתי את העניין ושזה לא בשבילי. אם אני צריך לקנות משהו, אני קונה אותו לפי הצורך ובאותו הזמן ולא מחכה לחג ההודיה”.
חגית נחמני: "אני עורכת השנה את חג ההודיה אצלי בבית וכל השבוע אהיה עסוקה בבישולים כי יגיעו אלי 25 איש. ביום שישי אהיה בטח מותשת מכל השבוע ואשאר לנוח. בשבילי לצאת מהבית ועוד לקניות ביום הזה, זה עונש. עד שיש לי הזדמנות לא ללכת לעבודה ולהישאר בבית לנוח, אני לא אוותר עליה בכזאת קלות”.
