הכלב סובל מחרדת נטישה? כך תעזרו לו
המושג ”חרדת נטישה“ מתקשר בדרך כלל לבני אדם בלבד ומופיע בכמה מספרי הפסיכולוגיה הקלאסיים. אבל, מה שנכון לבני האדם, נכון באותה מידה לחברים הטובים ביותר שלנו. בעלי כלבים, זה הזמן להכיר: חרדת נטישה אצל כלבים – כל מה שאתם צריכים לדעת וכל מה שלא העליתם בדעתכם לשאול
פסיכולוגיה היא מושג שנוגע לא רק לבני אדם אלא לכל בעל חיים באשר הוא. בעיות פסיכולוגיות הן מנת חלקו של כל יצור חי, והן מתפתחות ונוצרות בעקבות חוויות שונות שעבר במהלך חייו. אחת הבעיות הפסיכולוגיות המרכזיות בקרב כלבים, ובמיוחד בקרב אלו אשר גדלים וחיים בחברת בני האדם, היא חרדת הנטישה.
בפרק זה ננסה להעניק לכם טעימה רחבה יותר מעולם האילוף והחינוך ההתנהגותי של כלבים, דרך אחד הנושאים האקוטיים והנפוצים ביותר בקרב מגדלי כלבים באשר הם כדי להבין את מקור הבעיה ששמה "חרדת נטישה", כמו גם את הסיבות להיווצרותה, נצטרך קודם להבין מהי חרדה?
החרדה, במקורה, נועדה לשמור עלינו כבעלי חיים כדי שנגיב לסיטואציות מהר יותר, וכך נוכל לשפר את יכולת השרידות שלנו. זהו כלי אשר מחדד את חושינו והופך אותנו לדרוכים יותר. אבל, ברגע שהחרדה הופכת מאינסטינקט בריא לתגובה בלתי נשלטת המנהלת ושולטת על חייו של בעל החיים, יהיה זה אדם או כלב, היא כבר הופכת לבעיה, ובמקרים רבים - לבעיה חמורה במיוחד.
החרדה היא פחד חזק ולא מוגדר, שבעיני מי שחֹווה אותו נתפס כמשהו שהוא הרבה מעבר לאי נעימות "רגילה" או סטנדרטית: יצור חי אשר חווה אותה מרגיש כי הוא נמצא במצב של איום על חייו, גם אם בפועל אין זה כך. המצב שאליו נקלע אותו בעל חיים נתפס בעיניו קיצוני ומאיים, וזו למעשה הבעיה העיקרית בכל הנוגע לחרדה קיצונית: היא נתפסת כקשה וחמורה רק מנקודת מבטו של מי שחווה אותה.
במציאות, לא מדובר בסיטואציה אשר מסכנת את חייו של היצור החרדתי, אך מבחינתו זהו המצב וזוהי המציאות. בעקבות כך, ממש כמו במקרים שבהם כל אחד מאיתנו עומד באמת בפני סכנה קיומית, מתעוררות התנהגויות פיזיות לא רצוניות שמשפיעות על היצור החרד ועל הסביבה כולה.
איך אפשר לזהות את הבעיה? כבר על פי שמה של התופעה אפשר להבין שמדובר בהתנהגות שמתעוררת בעקבות עזיבה או נטישה של היצור החרד, הכלב במקרה שלנו, אשר מרגיש כי הבעלים השאיר אותו לבדו, בודד בעולם.
לכן, חרדת הנטישה אצל הכלב תופיע כאשר הבעלים נעדרים מהבית או כשהכלב נותר לבדו - גם אם מדובר, במקרים מסוימים, על כמה דקות בלבד (כפי שנראה בהמשך) והתוצאה? כמו שיכול להעיד כל בעלים של כלב חרדתי, היא תכלול אכילת קירות בצורה קיצונית, סימני גירוד על הדלת, נביחות, יללות בלתי פוסקות ועוד. מכל זווית שבה נתבונן על הסיטואציה, נבין שמדובר בהתנהגות לא שגרתית, שאיתה הבעלים חייב לדעת כיצד להתנהל.
לא על גזע אחד בלבד: חרדת נטישה יכולה להופיע אצל כל כלב.
חשוב לדעת, מעל לכל, שכל כלב יכול לסבול מחרדת נטישה. אין הגדרה מסוימת או מאפיינים ברורים לפיהם ניתן לסמן כלבים בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח חרדה כזו. זו תופעה הקשורה לרוב בחוויות שחווה הכלב בעברו ולכן היא יכולה להופיע בכל גיל, מין או גזע.
ובכל זאת, ניתן לאפיין מעין קבוצות סיכון של כלבים אשר דווקא הם עשויים לפתח חרדת נטישה: מדובר בעיקר על כלבים אשר אופיים מוגדר "גבולי" - כאלו שנמצאים על קו הדיכאון, כלבים נוירוטיים או כאלו שסובלים ממאניה דפרסיה.
כלבים שסבלו מטראומה מסוימת במהלך חייהם עלולים גם הם לפתח בעיות התנהגות ברגע שיושארו לבד. לדוגמה, כלבים שננטשו ברחוב, כאלו שסבלו מהתעללות ואף כאלו שהותקפו באכזריות על ידי כלבים אחרים.
אגב, ישנם מקרים שייתפסו בעינינו, בני האדם, כזניחים למדי, אך עשויים לגרום לטראומה של ממש עבור הכלב: מעבר דירה, התווספות של בן משפחה או מותו של בן משפחה (עבור הכלב מדובר במוות של חבר בלהקה הפנימית). גם מצבים כאלו יכולים לעודד התפתחות של חרדות שונות, וביניהן חרדת נטישה.
קבוצה נוספת של כלבים "מועדים לפורענות" תכלול כאלו ששהו זמן ארוך במכלאות או במעבדות, שם היחס אליהם הוא לרוב קר ומינימלי ביותר. אגב, גם הצד השני של הסקלה - מצב שבו כלבים מפונקים יתר על המידה וזוכים לעודף תשומת לב מהבעלים (תגובה על כל יבבה, אינספור חיבוקים, ליטופים ונשיאה על הידיים) - יכול להביא להתפתחות חרדת נטישה.
הרי כלבים כאלו התרגלו שהבעלים נמצאים איתם בכל רגע ורגע בחייהם, וכל דקה של בדידות עשויה להיתפס אצלם כנצח. התמודדות עם החרדה בצורה חכמה השאלה הנשאלת היא: מדוע ממשיך הכלב להרוס ולהחריב את הבית אף על פי שהבעלים חוזרים הביתה שוב ושוב? למה הוא לא משנה את התנהגותו כשהוא רואה שהבדידות אינה נמשכת לנצח ונפסקת לאחר פרק זמן מסוים? מדוע הכלב, כיצור תבוני למדי, לא מסיק מסקנות בצורה כזו או אחרת, ומבין שהבעלים תמיד חוזרים בסופו של דבר הביתה?
התשובה לכך ברורה. הכלב לא חושב כמונו. דרך חשיבתו שונה לגמרי ויוצרת מעין כדור שלג שלא ניתן לעצור אותו, כזה שממשיך לגדול בכל פעם שהבעלים עוזבים את הבית. ניתן להסביר בפשטות את דרך חשיבתו של הכלב במהלך סיטואציית הבדידות שאליה נקלע: כאשר עולה הפחד בפעמים הראשונות הוא מגיב באחת הדרכים ההתנהגותיות שציינו קודם (אכילת משקופים, גירודים, נביחות וכדומה) בניסיון "לברוח" מהמצב הזה בכל דרך.
ומה קורה לפתע? הבעלים חוזרים הביתה, והבדידות איננה עוד. במילים אחרות, על פי תפיסתו של הכלב דווקא אותן תגובות קיצוניות הן שמחזירות את הבעלים הביתה והן שמפיגות את תחושת הבדידות. לכן, הוא "מבין" שאם ימשיך לעשות זאת בכל פעם שהוא נמצא לבד - וימשיך לגלגל את כדור השלג הגדל - ההתנהגות שלו תגרום לכך שהבעלים יחזורו. מבחינתו המעשים המוזרים והקיצוניים הם הפתרון היחידי למצב.
כדאי לזכור: תפיסת הזמן של הכלב שונה מזו שלכם, בעליו. לעתים גם חמש דקות של בדידות ייראו לכלב כנצח, וגם במהלכן הוא עשוי להתנהג בצורה חריגה. מספיק שתצאו למפתן הדלת כדי לאסוף את העיתון או שתרדו לזרוק את הזבל, כדי למצוא עם חזרתכם בית הפוך לגמרי.
אם כך, הדבר ברור לגמרי: מבחינת הכלב, בכל פעם שהוא מיילל, נובח, משתולל וקורע דברים בבית הוא מבצע עוד צעד שמקרב את הבעלים אליו. במצב כזה אין לו סיבה להפסיק לחפור, לשרוט, לנבוח ולהשתולל, כי יש גמול להתנהגות הזו, וזהו הגמול החשוב מכל: הבעלים מופיע שוב והוא אינו בודד יותר אגב, גם אם הכלב נראה רגוע למדי כשתחזרו הביתה, ייתכן שהוא סובל מחרדה או סבל ממנה עד הרגע שבו הופעתם בדלת.
"רגיעה" זמנית אינה מעידה על כך שהוא אינו חרד, הוא פשוט מתנהג אחרת כרגע. אם החרדה הופיעה בעבר, או שהסימנים לה נמצאים בצורה ברורה ברחבי הבית, סימן שהיא עודנה במוחו של הכלב ועדיין דורשת טיפול.
הפתרון יכול להיות פשוט משחשבתם
כדי לפתור את הבעיה ולהקל גם על הכלב האומלל וגם עליכם, נצטרך לעצור מבעוד מועד את כדור השלג המתגלגל, ולספק לכלב יכולת התמודדות נכונה עם היעדרותכם. במילים אחרות: נצטרך למצוא כלים שיאפשרו לכלב להבין כי ההתנהגות שלו אינה מסייעת להפגת הבדידות ולמעשה לא תשיג דבר.
זכרו: התסכול שאתם חשים, כבעלים, כאשר אתם מגלים יום אחרי יום בית הרוס, לא ייעלם באמצעות ענישה. עונשים על התנהגות שנובעת מחרדה עלולים להחמיר את המצב - במיוחד כאשר מדובר בעונשים אגרסיביים או הרתעתיים. עונשים כאלו יכולים ליצור תגובה חמורה לא
פחות: תוקפנות מתוך פחד.
הטיפול הנכון, אם כן, הוא תרגיל שמטרתו יצירת בלבול ושיבוש סדר הדברים שאליו התרגל הכלב, עד למצב שבו כדור השלג כלל לא יוצא לדרך, וכך לא צובר תאוצה וממשיך לגדול לממדים מפלצתיים.
איך גורמים לזה לקרות? כבעלים, חשוב שתזכרו שכל פעולה שאתם מבצעים בבוקר היא מבחינת הכלב "חלק מהטקס", עוד רמז מבשר לקראת העתיד לבוא, עוד מעשה שמסמן מבחינתו שבקרוב שוב יישאר לבד.
שימו לב לסימנים שהכלב מזהה לפני שאתם יוצאים מהבית: השעה הקבועה שבה אתם קמים בבוקר, הדלקת הקומקום לאחר כניסתכם למטבח, נשיאת התיק על הגב, יציאה מהבית, התנעת מנוע הרכב וכדומה - כל אלו פעולות שעבור הכלב הן "קדימון" לנטישה (ולכן תוכלו להבחין לא פעם בפעולות החרדתיות עוד לפני שבכלל עזבתם את הבית) לכן, הדרך הטובה ביותר להפיג את החרדה היא להראות לכלב שאותן פעולות לא מעידות בהכרח על כך שאתם באמת עוזבים. תוכלו לעשות זאת בשתי דרכים:
האחת - הקפידו על אותו סדר פעולות שאתם עושים מדי בוקר, אך כשתסיימו אותן - הישארו בבית, או צאו והופיעו שוב תוך זמן קצר (עד דקה). הכלב, שכבר נערך לכך שהוא הולך להישאר שוב לבד, יגלה לפתע שאתם נשארים איתו, וכך רמת החרדה שלו תרד כבר באותו רגע, ובוודאי בפעמים הבאות.
נסו את התרגיל הזה בזמן שנוח גם לכם, כמובן, כדי שייעשה באופן טבעי. לדוגמה, יום חופש באמצע השבוע יתאים מאוד למטרה זו. השנייה - בבוקרו של יום העבודה, שַנו את סדר הפעולות שאתם מבצעים בדרך כלל וכך תוכלו "לבלבל" את הכלב, שלפתע לא יבין מה אתם עושים ולא יקבל אותם רמזים מקדימים המבשרים על "נטישתו".
כך לדוגמה, צאו החוצה (להביא את העיתון) מייד לאחר שהשעון המעורר מצלצל והתלבשו רק אחרי ששתיתם את הקפה. במעשים אלו, אתם יוצרים "טקס" שונה לגמרי, שיבלבל את הכלב ויגרום לו לזנוח את ההתנהגות הקבועה שאפיינה אותו.
המטרה שמושגת דרך שתי השיטות הללו היא, בסופו של דבר, שבירת דפוס ההתנהגות הקיים, שינוי באווירה הקיימת ויצירת אלטרנטיבה נכונה לכלב. פעולות מהסוג שהסברנו כעת יראו לכלב שהחרדה היא לא האופציה היחידה, ולמעשה גם לא המוצלחת ביותר.
הכלב יבין, דרך הבלבול שיצרתם, שיש גם אפשרות אחרת של תגובה במקרים שבהם אתם עוזבים את הבית וכי ההתנהגות שבה בחר, שהביאה כביכול לכך שיפסיק להיות לבד, אינה משיגה את מבוקשו. כך ייפסקו, בהדרגה, האינסטינקט החרדתי וההתנהגות ההרסנית שבעקבותיו.
לצד שתי השיטות הללו, מומלץ להשתמש בפתרונות נוספים שיבנו ויחזקו את ביטחונו של הכלב לאורך כל היום. פעולות כאלו יאפשרו לו לעבור בקלות את השעות שבהן הוא בכל זאת נותר לבד.
ברגע שתיצרו סביבה ואווירה נטולות בדידות וברגע שתשברו את השקט ואת ההרגשה הלא נעימה, גם ההתנהגות הבעייתית תיעלם או תפחת: רדיו פועל או טלוויזיה דולקת, חלון גדול פתוח אל העולם, כלב נוסף או צעצועי לעיסה - כל אלו יוכלו במקרים רבים להפחית את תחושת הבדידות, וכך תתפוגג החרדה או התנהגותו של הכלב תתמתן.
לצד הפעולות לשבירת הבדידות, עליכם לשמור על אווירה מתאימה בבית גם כאשר אתם נמצאים לצד הכלב ומבלים עמו. הדרך שבה תתנהגו לידו תשפיע על הצורה שבה יקבל את העובדה שנשאר לבד לזמן מה.
המפתח הוא איזון: יצירת אווירה אוהבת ומחבקת, אך כזו שגם יודעת להציב גבולות ומשדרת לכלב שהוא אינו תלוי בבעלים בצורה מוחלטת. הדרך לעשות זאת היא על ידי צמצום תשומת הלב שלכם כלפי הכלב (לא לפנק אותו יתר על המידה) והענקת יחס אוהב אך ורק ביוזמתכם ולא כאשר הוא "מבקש" זאת.
הפחיתו במגע והימנעו מהרמת הכלב על הידיים. נוסף על כך, השתדלו להפגין אדישות מסוימת כשאתם חוזרים הביתה, משום שהתלהבות יתר מצדכם ברגע שתפתחו את דלת הבית מעודדת את הכלב לעשות כך בעצמו.
זכרו: אינכם צריכים לחסוך באהבה לכלב שלכם. נהפוך הוא: הרעפת חיבה היא דבר חשוב מאוד שאסור להימנע ממנו. עם זאת, יש לעשות זאת במידה. הפעולות השונות שציינו כעת יגרמו להפחתת התלות של הכלב בכם. כך תעודדו אותו להיות עצמאי ובטוח יותר בעצמו, מה שיבטיח כי כל עזיבה תהיה עבורו פחות דרמטית, וכי החרדה תופחת משמעותית.
אל תפחדו להשתמש בכלוב. הכלב דווקא יכול להפיק ממנו תועלת. תופתעו לגלות כי לעתים דווקא שימוש בכלוב, גם בתוך הבית, יכול לסייע בהתמודדות עם חרדה, ואף יביא להעצמת הביטחון העצמי של הכלב. כיצד? כלוב רשת שיוצב במקום נוח לכלב עשוי להפוך מהר מאוד למקום שמספק לו ביטחון, כזה שיאפשר לו ליהנות מפינה חמה משלו בתוך הבית.
הכלוב, במקרים מסוימים, יכול להיתפס בעיני הכלב כמעין מאורה אישית ופרטית, מקום שאליו הוא יכול לפרוש בכיף. זהו מתחם שאותו הכלב תופס בצורה שונה לחלוטין מהצורה שבה אנחנו תופסים זאת: לא ככלא או כמקום סגור, אלא כבית חם, פרטי ובטוח.
כלבים בדרך כלל "מתאהבים" בכלוב כזה, כאשר הוא נותר פתוח, לאחר כשבוע, במהלכו עליכם להניח בתוכו מדי יום את האוכל ואת המשחקים של הכלב. ה"התאהבות" הזו בכלוב תסייע לכם להתמודד גם עם חרדת הנטישה, משום שברגע שתעזבו את הבית יוכל הכלב להיכנס לכלוב ושם להרגיש שוב בטוח ומוגן. עם זאת, גישה זו לבדה היא לא הפתרון המלא - יש לבצע אותה יחד עם השיטות שהצענו קודם, ולהתייעץ עם מאלף מוסמך.
במקרים קיצוניים: תרופות נגד חרדה
כאשר מדובר בכלב חרדתי בצורה חמורה מאוד, טיפול תרופתי יהיה בהחלט מומלץ. כמו בבני אדם (במקרים של דיכאונות, חרדות קשות ופחדים לא נשלטים) כך גם בקרב כלבים - הטיפול ההתנהגותי יהיה אפקטיבי יותר, לעתים, בשילוב עם תרופות נוגדות דיכאון, שמאזנות את רמת הסרוטונין במוח.
זכרו: כל התרופות המשמשות לטיפול בחרדת נטישה בכלבים חייבות מרשם וטרינרי, ודרוש מעקב תקופתי בנוגע לבריאותו ולהתנהגותו של הכלב לאחר מתן התרופה. לא להתייאש, לא לפחד לאמץ.
רבים הבעלים אשר מחליטים, לאחר תקופה ארוכה של ייאוש ותסכול, למסור את הכלב - אך זהו לא הפתרון! הרבה לפני שלב הייאוש עליכם לנסות לזהות את הבעיה ולטפל בה עד לפתרונה.
מדובר במשימה אפשרית בהחלט: חרדת נטישה היא תופעה שיכולה להיעלם, גם במקרים חמורים. כל עוד לא תרימו ידיים וכל עוד תעשו את הדברים בהתאם למה שנכתב כאן, בליווי איש מקצוע, תוכלו לשנות את המצב מן הקצה אל הקצה.
המסר העיקרי מהפרק הזה הוא: אמצו כלבים, הכניסו אותם לביתכם וקבלו אותם אליכם באהבה רבה. כלבים שסובלים מבעיות וכאלו שחוו חוויות קשות אינם כלבים שאי אפשר לאמץ - להפך.
אימוץ של כלב ששהה במכלאה למשך תקופה ארוכה יעניק לו אולי סיכוי אמיתי יחיד להשתקם ולהתאושש.
החכמה היא להיות מודעים לאפשרות של התפתחות חרדת נטישה, ולהבין כיצד לטפל בה ואיך למנוע אותה. המודעות תאפשר לכם לטפל במקרה ביתר יעילות ולגשת אל העניין בנקודת זמן מוקדמת יחסית, שבה המצב עדיין אינו חמור מדי. זהו המפתח להצלחה עם כל כלב שסובל מחרדת נטישה.
כל הכתוב בפרק זה מתבסס על מידע מקצועי, ומסתמך על ניסיון רב שנים בטיפול בכלבים, אך אין בו כדי לשמש מרשם בדוק או פתרון קסם כלשהו. אם אתם חוששים שכלבכם סובל מחרדת נטישה, פנו בראש ובראשונה לאיש מקצוע מנוסה המתמחה בטיפול במקרים מסוג זה.
טל שלוש, מומחה להתנהגות כלבים, מנהל ומייסד את בית הספר למאלפים ולמטפלים "מרכז הכלב והאדם", ומומחה להתנהגות כלבים של חברת "פרו פלאן" מבית "פורינה" ישראל. הפרק המלא מופיע בספרו "ללכת על ארבע" (הוצאת "סטימצקי", 128 עמ')
לפנייה לכתב/ת 
