במשך מספר שבועות היתה מירי שפר אישה מאוד מחוזרת וכמו כל אישה מחוזרת, התשובה שהיא התבקשה לתת היתה: "כן". אלא ששפר התלבטה קשות, בכל זאת מדובר כאן במחוייבות רצינית ולא בסתם רומן חולף. אבל המחזר שלה היה מאוד עקשני והעקשנות התבררה כמשתלמת, כי שפר לבסוף נכנעה וענתה בחיוב. המחזר, או יותר נכון לומר המחזרים, אולי ניחשתם, הם חברי ה-IAC (ארגון הקהילה הישראלית אמריקאית) שביקשו למנות את שפר ליו"ר מועצת המנהלים של הארגון בלוס אנג'לס.

שפר, אישה עסוקה למדי, העומדת ביחד עם בעלה יצחק (איציק) בראש אימפריית Life Alert, לא ששה מיד לקחת את התפקיד התובעני לידיה: "אני אף פעם לא עושה חצאי דברים. ידעתי שאם אני נכנסת לזה, אני נכנסת עם שתי הרגליים ועושה דברים עד הסוף, הולכת לכל אירוע וכל מפגש שאני מתבקשת להגיע אליהם”. בסופו של דבר, הרגשת השליחות וההכרחיות התגברה על כל הלבטים.

לכבוד המינוי תפסתי עם שפר ראיון קצר במהלכו ניסיתי להבין מדוע אישה עסוקה בלאו הכי, צריכה לקחת על עצמה עוד תפקיד במשרה מלאה כמעט וללא כל שכר (למעט הכבוד המתלווה לה).

צילום: אברהם יוסף פאל

אז מירי, למה החלטת, למרות הלבטים, לקחת את התפקיד הזה על עצמך?

"הארגון הזה מאוד חשוב, במיוחד בימים טרופים אלה, והחלטתי שאם אני יושבת פה בלוס אנג'לס, אעשה כבר הכל כדי להיות הקול והפה של ישראל ושל הקהילה הישראלית כאן. המוטיב המוביל אצל איציק ואצלי בהשתתפות ותרומה לקהילה, חייב לעבור את מבחן תרומתו של הארגון לישראל. ה-IAC עושה בדיוק את זה: חיזוק הקהילה הישראלית-אמריקאית, חיזוק יהדות ארה"ב, חיזוק הקשר עם מדינת ישראל ובניית זהות ישראלית חזקה לבני הדור הבא".

איך תשלבי את העבודה בחברת "לייף אלרט" עם תפקידך כיו"ר IAC?

"את רוב העבודה שלי אני עושה מהמשרד שלי פה ב- Life Alert. בעידן זה כשהטכנולוגיה כל כך מפותחת, אפשר לעשות הכל ומכל מקום וזה בהחלט מקל. חוץ מזה, תמיד אמרו לי שאני טובה ב- Multi-Tasking".

מה יהיה תפקידו של איציק בכל המערכת הזאת?

"בעיקר לתרום כסף”, היא צוחקת.

שפר נולדה בתוניסיה ולארץ עלתה בילדותה. היא גדלה בקיבוץ ובתנועת השומר הצעיר ובמלחמת ששת הימים התגייסה לשירות צבאי. לימים נישאה לאיציק ויחד נחתו לראשונה בלוס אנג'לס בשלהי שנות ה-70 עם ילד בן 4. הרעיון לעזוב את הארץ היה של איציק. הוא היה נחוש בדעתו להגשים את החלום האמריקאי. מירי הייתה בטוחה כי יחזרו אחרי שנתיים. כשהבינה שהיא נשארת פה, החליטה כי ישראל, הזורמת בעורקיה, תישאר חלק בלתי נפרד מחייה וחיי משפחתה. כאן בארה"ב נולדו לבני הזוג עוד שני ילדים.

במשך השנים, זכו השפרים להצלחה כלכלית בזכות החברה שהקימו: Life Alert, חברת לחצני מצוקה המצילה את חייהם של אלפי בני אדם בשנה בכל רחבי ארה"ב. פרסומת החברה בה נראת אישה נופלת ארצה וצועקת לעזרה: I’ve fallen and I can’t get up נחשבת לפרסומת בעלת הסלוגן המזוהה ביותר בארה"ב. הצלחת החברה איפשרה להם רווחה כלכלית והובילה אותם לתרום למען ארגונים רבים ולהיות פעילים בארגונים רבים בעיר כ- Nexus, יד ביד, קשת חיים, "אגודה", "גדולים מהחיים", מרכז חב"ד, ויצו, איפ"ק ועוד.

השפרים היו גם בעליו של העיתון המקומי "שלום LA" שנפתח בסוף שנות ה-80 בלוס אנג'לס והיה העיתון המוביל בקהילה במשך קרוב לשני עשורים.

שפר תחליף בסניף לוס אנג'לס את שון אבן חיים, שמשמש כיו"ר הארגון הארצי של IAC. הסיבה להחלפת התפקידים היא התרחבות ה-IAC לחמש ערים נוספות בארה"ב והפיכתו מארגון מקומי לארגון ארצי. "הכניסה לנעליו של שון אבן חיים לא קלה, קשה לא פחות לפסוע בהם”, אומרת שפר, "התפקיד נושא אחריות, אך מעולם לא פחדתי מאחריות. הפחד הוא האם אוכל לעמוד בדרישות, שכן בסופו של דבר מדובר בקהילה ישראלית-אמריקאית רבת גוונים והגדולה ביותר מחוץ לגבולות ישראל”.

אבן חיים, שהספיק לעבוד ולהכיר את שפר היטב מאז הצטרפה להנהלת ה-IAC, מספר על מחליפתו: "אין אדם שיש לו יותר ניסיון, הבנה של הקהילה ויכולת להזיז דברים ממירי שפר. אין ספק כי זו הבחירה הטובה ביותר לתפקיד המפתח של הובלת הקהילה הישראלית-אמריקאית בלוס אנג'לס".

עד ספטמבר 2013 היה ה- IAC ארגון מקומי בלוס אנג'לס בלבד. בשנה ורבע האחרונות התרחב הארגון והוא מנהל פעילות עניפה עבור הקהילה הישראלית-אמריקאית מחוף לחוף. בעוד שון אבן חיים ממשיך לשמש היו"ר הארצי של הארגון ושגיא בלשה המנכ"ל הארצי, ובעוד רבים ממקימיו משמשים כחברי ההנהלה הארצית של ה- IAC, הקים הארגון ללוס אנג'לס, כמו לכל עיר אחרת בה פתח סניף, מועצת מנהלים מקומית חדשה וצוות עובדים מקצועי. לארגון סניפים נוספים גם בניו-יורק, בוסטון, מיאמי, לאס וגאס וניו ג'רזי וכ-150,000 איש משתתפים באופן ישיר בפעילותו ביבשת.

במרץ השנה, במסגרת ארוע הגאלה השנתי של הארגון, קיבלו איציק ומירי שפר אות הוקרה על פעילותם ותרומתם לקהילה. שפר: "ההישג הגדול שהייתי רוצה להגיע אליו הוא לאחד את הקהילה ולגרום לכל אחד להרגיש אחריות לא רק לעצמו אלה גם לסובבים אותו, ומשם הדרך קלה מאוד לאחריות של כולנו לקיום עם ישראל ומדינת ישראל. כמו שנאמר, כולנו ערבים זה לזה".