שנת 2014 לא היתה נחמדה במיוחד. בין דאע”ש ((ISIS למבצע צוק איתן, נאלצנו להתמודד עם בעיות כלכליות, מחלוקות פוליטיות ומה לא. כן, זו היתה שנה די מחורבנת, אבל אם חושבים על זה, את אותו הדבר אמרנו גם בשנה שעברה ובזו שלפניה. תמיד יש איזה ארגון טרור שמאיים על שלומנו ותמיד יש אסון טבע שהורסים את מצב הרוח. לפחות בכל מה שקשור למצב הכלכלי, אפשר להתלונן באותה מידה גם פה וגם בישראל.

לנו הישראלים יש מזל שאנחנו יכולים לפתוח דף חדש פעמיים בשנה ולהתפלל שיהיה טוב. פעם אחת בראש השנה היהודית בספטמבר ומספר חודשים לאחר מכן בראש השנה האזרחית. אז אם השנה המשיכה להיות על הפנים בין ספטמבר לדצמבר, יש רק לקוות שהשינוי המיוחל לטובה יקרה בשנה האזרחית החדשה. ביקשתי לבדוק עם תושבי העיר הישראלים, איך היתה שנת 2014 עבורם ומה הם מאחלים לעצמם בשנה הקרובה. זה מה שהם סיפרו:

רועי ר.: "הייתי שמח לשכוח את 2014, זו היתה אחת השנים הגרועות בחיי. פתחתי מסעדה עם בן דודי בשנת 2013 והשקענו בה המון כספים. עבדנו כמו חמורים כל יום, אבל לא היו לנו מספיק לקוחות ולפני מספר חודשים סגרנו אותה. המיקום שלה היה די גרוע, היא הסתתרה בתוך מרכז חנויות וקשה היה להבחין בה. כל הכספים שהשקענו בפירסום ירדו לטימיון. מישכנתי את הבית למרות ההתנגדות של אשתי, והכל הלך. אני לא רואה איך 2015 תהיה שנה יותר טובה, אבל עדיין אני מקווה שדברים ישתפרו, כי גרוע יותר לא יכול להיות".

יעל שלום: "הדבר הטוב ביותר שקרה לי בשנה האחרונה היא שהתפטרתי מהעבודה שלי שממש שנאתי. הבוס שלי היה אדם מגעיל וסבלתי כל יום שהגעתי לעבודה. הדבר הכי נורא הוא שעדיין לא הצלחתי למצוא עבודה אחרת ואני חיה על חסכונות. אני כבר בשנות ה-40 המאוחרות לחיי ומאוד קשה למצוא עבודה בגילי. האופציה היחידה שאני רואה היא להפוך לעצמאית וזה מה שאני חושבת שאעשה. בינתיים, אני עובדת באופן זמני כנהגת ‘אובר’, אפשר לעשות כסף טוב, אבל זה לא מה שאני רוצה לעשות עם החיים שלי. אני מדברת עם חברות וחברים, ורובם מתמודדים מבחינה כלכלית. גם אלה שיש להם בדרך כלל מתלוננים שקשה".

יהודית סלוקומב: "אני לא כל כך מאמינה ששנה חדשה מביאה בהכרח חדשות או משנה מצב כלכלי. זה סתם עוד תאריך ואני גם לא חוגגת אותו, אלא נשארת בבית. בניגוד להרבה אחרים, אני אף פעם לא עורכת סיכומים ואומרת ‘השנה הזאת היתה כך וכך’, ועושה הבטחות להתחיל מחדש בראשון לראשון. אנשים אוהבים לייחס לשנה החדשה, בין אם היהודית או הלועזית, כל מיני סגולות, אבל האמת שהשינוי יכול לחול בכל שלב שהוא וזה תלוי בנו וגם במזל שלנו. אז ממני לפחות, לא תוכלי להוציא סיכומים או חלומות לשנה הבאה”.

אביטל ירון: "אני מאוד מאוד מקווה ש-2015 תאיר לי פנים, כי השנה האחרונה היתה מזעזעת. עברתי גירושים קשים מאוד. בעלי חזר לארץ והשאיר אותי לבד עם הילדים וללא דמי מזונות. למעשה, התגרשנו כבר לפני שלוש שנים, אבל רק בשנה שעברה הוא שב לארץ, בין השאר במטרה להתחמק מתשלום מזונות וגם בגלל שהכיר מישהי חדשה והתחתן איתה. כל שנה אני מתפללת לאותם דברים שיהיה לי טוב יותר כלכלית, שאצליח להרוויח יותר או לפחות אזכה בלוטו, אבל שום דבר כזה עוד לא קרה. אני בכל זאת שומרת על אופטימיות. יש לי חברה שאומרת שאם אשדר אנרגיה חיובית, אזמן לעצמי דברים חיוביים לחיים, אז דברים שאני רוצה שיקרו, אכן יקרו. אז אני מאוד משתדלת לשדר חיוביות ואמונה שדברים יסתדרו”.

הילה קורן: "אם הייתי יכולה לקבל שלוש משאלות לשנת 2015, הייתי מאחלת לעצמי: בריאות - את זה דווקא יש לי, אבל אני רוצה להמשיך להיות בריאה, חשבון בנק מלא - את זה אף פעם אין לי. וזוגיות - עוד דבר שקשה מאוד למצוא בלוס אנג'לס. מה איחלתי לעצמי בשנה שעברה? את אותו דבר. אני מאחלת לעצמי את אותם דברים כל שנה ועדיין עובדת על הגשמת שתי משאלות. אחד הדברים הקשים בעיר הזאת הוא תחום ההיכרויות. ניסיתי להיכנס לכל האתרים ואני רואה את אותם פרצופים שם. בארץ כל כך הרבה יותר קל להכיר, אבל כאן אין מקומות לצאת אליהם ואת צריכה להסתמך על חברים או אתרי היכרויות. אני לא הולכת לשום מסיבה בשנה האזרחית, זה די מדכא להגיע למסיבות ולראות את כולם מתנשקים ולך אין עם מי. אני יוצאת לסקי עם מספר חברות במאמוט".

יפה יודקביץ': "אני מתפללת שהשנה לא נשמע יותר על פיגועים ומלחמות בארץ. היה מאוד מדכא לעקוב אחר החדשות בשנת 2014 ולשמוע על עוד ועוד חיילים שלנו שנהרגו. הבן שלי מתכוון להתגייס בשנה הבאה לצה"ל, אז אני מאחלת לו שיהיה לו גיוס ושירות קל ולי עצמי שאצליח לישון בלילה, כי אני יודעת שיהיה לי מאוד קשה. בתי הבכורה כבר עזבה את הבית ללימודים בניו יורק, אז השנה אני ובעלי נישאר לבד ויהיה לנו קשה. 2015 מסמלת בשבילי התחלה חדשה באמת כאמא לילדים בוגרים שעזבו את הבית. בעלי אומר שעכשיו נוכל להתחיל לנסוע ולטייל בעולם, אז היעד הראשון שאני רוצה להגיע אליו זה אוסטרליה וניו זילנד. בעלי רוצה לנסוע לאנטרקטיקה. לא יהיה משעמם".

טלי כהן: “זו היתה השנה הראשונה שלי בלוס אנג'לס והיא היתה די מהנה. אני מקווה ששנת 2015 תמשיך להיות מוצלחת. אני מאוד מתגעגעת למשפחה שלי בארץ וזה אחד הדברים שהכי חסרים לי, אבל חוץ מזה גיליתי כאן קהילה נהדרת, יש לי חברים טובים שהיכרתי פה, יש לי עבודה ודירה ממש חמודה, אז אין לי שום תלונות על 2014".

אלי ב.: "השנה החדשה מבחינתי התחילה בראש השנה היהודית ובינתיים אני לא רואה כל שינוי משמעותי מאיך שדברים התנהלו בשנה שעברה. מבחינה כלכלית, היה יכול להיות הרבה יותר טוב, מבחינה אישית גם כן, נפרדתי מחברה שהיתה לי ארבע שנים. אני לא מבזבז אנרגיה על רחמים עצמיים ולא חושב שאם השנה התחילה על רגל שמאל, אז כל השנה תהיה כזאת. גם השנה, כמו כל שנה, אדע עליות וירידות. מה שחשוב הוא איך אנחנו מתמודדים עם הירידות, ובגדול נראה לי שאני מתמודד עם הרגעים הקשים די בהצלחה. עדיין לא יודע איפה אבלה בסילבסטר, לא הוזמנתי למסיבות, יתכן שאלך לסרט עם חבר”.

דביר דרומי: "היתה לי שנה יוצאת מגדר הרגיל. כן, אני באמת בין הבודדים שאומרים את זה. אבל היתה לי שנה פנטסטית. נסעתי לדרום אמריקה לחודש שלם יחד עם שלושה חברים וזו היתה חוויה שלא מן העולם הזה. בשנה שעברה קניתי מספר דירות כשהמחירים היו ממש נמוכים ומכרתי אותן השנה ברווח מצוין. עשיתי קרוב לחצי מיליון דולר. לפני חודשיים הכרתי בחורה יפיפיה ויהודיה ונראה לי שזה הולך לכיוון רציני. גם 2013, היתה שנה מוצלחת מבחינתי. יש לי חברים שחושבים שאני בר מזל כזה, שהכל הולך לו. אני לא בטוח שזה נכון, כי היו גם שנים קשות, אבל בסוף השנה כשהייתי מסתכל אחורנית, הייתי אומר: ‘וואלה, זו דווקא היתה שנה לא רעה’.

“אולי זו הגישה שלי לחיים. גם כשקורים לי דברים שלכאורה הם לא הכי טובים, אני תמיד רואה שהם קרו לטובה. בשנת 2010 פוטרתי מהעבודה שלי בגלל קיצוצים. זה היה לקראת סוף השנה וכל אחד אחר היה אולי אומר: ‘איזו שנה מאבסת היתה לי’, אבל בדיעבד הפיטורים האלו פעלו לטובתי כי הם דחפו אותי לכיוון מקצועי אחר, הפכתי לעצמאי, נכנסתי לשוק הנדל"ן והוא ממש תפור עלי. בשנה שעברה, נפרדתי מחברה שלי שבגדה בי. היינו שנתיים ביחד והייתי בהלם כשגיליתי שהיא מנהלת רומן מאחורי הגב שלי. מצד שני, אם היא לא היתה בוגדת בי, אז סביר להניח שהיינו מתחתנים והייתי אומלל איתה. אז בזכות הבגידה הזאת, הכרתי את חברה שלי היום. הרבה דברים שקורים לנו, גם אם אנו חושבים שהם הדברים הכי נוראיים שיכולים להיות, הם לאו דווקא כאלה".

דבי י. "אין לי הרבה ציפיות משנת 2015, החלטתי שכמה שפחות ציפיות, כך יותר טוב, כי כל שנה אני תולה הרים וגבעות בשנה החדשה ורק מתאכזבת. קיוויתי שבשנת 2014 אכיר סופסוף חבר לחיים וזה לא קרה. קיוויתי אותו דבר גם בשנת 2013 וב-22 השנים האחרונות מאז התגרשתי מבעלי וזה פשוט לא קורה. השנה אחגוג 70 והסיכויים שלי להכיר מישהו הולכים ומצטמצמים. אני מרגישה עדיין צעירה, אנשים אומרים לי שאני נראית צעירה בעשר שנים מגילי, אבל זה לא עוזר לי להכיר מישהו. חוץ מגבר, יש לי הכל - שני ילדים נשואים, שני נכדים, בית ללא משכנתא. אין לי על מה להתלונן.

“העונה הזאת של החגים דווקא מדכאת אותי, עד כמה שפעם נהנתי מהתקופה הזאת, אני עכשיו ממש לא אוהבת אותה. כולם הולכים למסיבות ואירועים, חוגגים ביחד ורק אני לבד. מאוד קשה להזדקן ללא בן זוג. לילדים שלי יש בני זוג ומשפחות משלהם ואני לא רוצה להיות להם לנטל. יש לי הרגשה שאסיים את חיי לבד. כל שנה שעוברת, מזכירה לי שעוד שנה חלפה ואני בלי בן זוג, אז לא אצא לחגוג, גם אין לי עם מי. אשאר בבית ואעשה בייביסיטר לנכדים".

ליה פלד: "אנחנו נוסעים לביג בר בשנה החדשה. לא נחגוג את ערב הסילבסטר, בטח נהיה עייפים לאחר שנעשה סקי בהרים. אני מאוד אוהבת לעשות סקי ולמרות שביג בר הוא לא אתר הסקי האידיאלי, הוא לא כל כך רחוק מהבית. אני ובעלי התחתנו בספטמבר 2012 ומאז אין לי ממש מה לבקש יותר כי הוא הגשים לי את כל החלומות. חסר לנו רק תינוק להשלים את המשפחה וזה יקרה בעזרת השם השנה".

דורין ריסקין: "חזרתי עכשיו ללוס אנג'לס לשלוח מכולה לארץ. עשיתי עליה לישראל לפני שמונה חודשים, אחרי 26 שנים בארה"ב. השארתי את הבית כאן כי לא ידעתי אם המעבר יצליח ורציתי להיות בטוחה שיהיה לי לאן לחזור. לאחרונה החלטתי שזהו זה, אני נשארת בארץ. 2014 היתה השנה הקריטית והקשה ביותר שלי, כי הייתי צריכה להתרגל לחיות מחדש בארץ ויש הרבה דברים שעדיין קשה לי איתם, כמו למשל – ותצחקי אולי שאזכיר את זה ראשון – זה שאני לא מצליחה למצוא חניה בתל אביב. זה אחד הדברים שאני הכי מתגעגעת אליהם כאן, מגרשי החניה המרווחים וזה שאת לא צריכה לנסוע בסיבובים כדי למצוא חניה. קשה לי גם עם החטטנות הישראלית, אבל למדתי לשים אנשים במקום ולא לתת להם לשאול אותי שאלות שאני לא רוצה לענות עליהן.

“חזרתי לכאן כדי לארוז את שאר החפצים שלי ולשלוח מכולה לארץ. את הבית שלי בוודלנד הילס מכרתי ממש לאחרונה והיה לי קצת עצוב להיפרד, אבל אני יודעת שאני עושה את הדבר הנכון. ההורים שלי מבוגרים ואני רוצה להיות לצידם בשנים האחרונות שלהם. אז אני ממש סוגרת מעגל השנה, סגרתי את הבית, נפרדתי שוב מכל החברים כאן ואני פותחת דף חיים חדש בארץ. מאחלת לי שהמשך ההיקלטות שלי בארץ יהיה קל, שאצליח למצוא לעצמי עבודה, ושלא אתגעגע יותר מדי לחיים הנוחים כאן”.