שירה: לפעמים אני לא מוצא את תל-אביב

אגף האיקסים

בָּאֲגַף הָאִיקְסִים מְחַפֵּשׂ קִיר חֲמִישִׁי

לְיַד אָזְנַיִם, סִימְפוֹנְיָה שֶׁל זְבוּבִים.

שִׂנְאַת הַמָחֳרָתַיִם

כָּאן בְּקָרִים לֹא מִתְחַבְּרִים

לַלֵּילוֹת הָאֲרֻכִּים.

חַיִּים שֶׁנִּלְגָּמִים, הִצְטַבְּרוּת שֶׁל הַחְלָשָׁה

תְּמוּתָה נִשְׂגֶּבֶת

אֵין מִקְלָחוֹת לְמַחְשָׁבָה.

הַפֶּה מוֹצִיא מִלִּים, מַדְפֶּסֶת.

לֹא יָכֹל לִבְרֹחַ גַּם מֵהַפַּחַד עַצְמוֹ

יָד נִכְנֶסֶת לַשַּׁרְווּל, בִּטְנָה קְרוּעָה

אֶגְרוֹף קָמוּץ נִתְקָע -

אֵין יְצִיאָה.

אַחֲרֵי הַשִּׁיר הַזֶּה

אֵיךְ כְּתוּבִיּוֹת הַסּוֹף מְתֻזְמָנוֹת

עוֹלוֹת לְפִי הַזְּמַן עַל הַזַּמָּר, עַל הֶחָזֶה.

וְאֶת רִגְשִׁית לֹא רַגְשָׁנִית.

הוֹלְכִים בָּעִיר

יֵשׁ עוֹד לְהַגְשִׁים בַּלֵּילוֹת הָאֲזוּקִים

הוֹלְכִים בָּעִיר

עוֹצְרִים כְּשֶׁמִּתְרַגְּשִׁים.

בראשי הערות המתרגם על שיר שעדיין לא כתבתי

בְּיוֹם חֹרֶף חַם

כְּשֶׁכֹּל הקָאוּבּוֹיִיּם שֶׁל הַמַּעַרְבוֹנִים הָאִירוֹנִיִּים

נִשְׁאָרִים בַּחֲדָרִים

כְּשֶׁעֲטִיפוֹת שֶׁל מַתְּנוֹת עָפוֹת עַל מִדְרָכוֹת כְּמוֹ דַּרְדָּרִים

כְּשֶׁפָּנָסֵי הַמְּכוֹנִיּוֹת בּוֹכִים -

שׁוּב רַבְתִּי עִם הֶעָרוֹת הַשּׁוּלַיִם שֶׁל שִׁיר שֶׁעֲדַיִן לֹא כָּתַבְתִּי.

תְּפוּרָת דְּמָעוֹת שֶׁכְּמוֹתָהּ!

מְצִיאוּת בְּלִי מִכְנָסַיִם, מִפְשַׂעַת הָרְחוֹב.

כֹּל הֶעָרוֹת הַשּׁוּלַיִם שֶׁבַּסֵּפֶר הֵן לֹא שֶׁל הַמְּתַרְגֵּם

חוּץ מֵהָאַחֲרוֹנָה.

מִפְשְׂעוֹת הָרְחוֹב.

נִימֵי הָעִיר מִתְפּוֹצְצִים עַל לְחִי מִדְרָכוֹת.

בְּמַעֲלֶה הַאַף, בִּמְעָרוֹת הָרְחוֹב.

רָחוֹק מֵהַכֵּנוֹת שֶׁלָּךְ

צָרִיךְ לָקוּם וְלָלֶכֶת מֵהַיּוֹם שֶׁהִגִּיעַ

מְעַרְעֵר בַּזֶּה, מְהֻרְהָר מִזֶּה.

בַּמָּקוֹר: הֶעָרַת הַמְּתַרְגֵּם הָאָבוּד.

אֲנִי גּוֹנֵב אוֹתוֹ.

אֲבָל אֲנִי בָּאתִי בָּאוֹטוֹבּוּס כְּדֵי לִכְתֹּב

אֲבָל אֲנִי יֵשׁ לִי עַכְשָׁו בְּתִיק סֵפֶר שֶׁל סזאר ואייחו.

לאלף את הפשוט

נִדְרַשׁ הַרְבֵּה כְּדֵי לְאַלֵּף אֶת

הַפָּשׁוּט.

כִּבְרַת דֶּרֶךְ אֲנִי עוֹבֵר בְּכֹל פַּעַם עַד שֶׁאֲנִי

מְאַלֵּף אַתְּ הַפָּשׁוּט.

מִשּׁוּם מָה, יֵשׁ לִי בִּיטָּחוֹן שֶׁהַצִּיבּוּר מֵבִין אוֹתִי.

מְזִיגָה אִיטִּית,

אֲנִי נְמַזֵּג אַל שְׁתִיקוֹתֵיהֶם

שֶׁל הָאֲחֵרִים.

אָז, אוֹ אָז!

אֲנִי מִתְגַּנְדֵּר בַּעֲלוּמַיִךְ  

מוֹכִיחַ אִישׁוֹנַי.

לְרַהֵט אֶת הָעִיר

לְהָאֵט אֶת הַשִּׁיר.

הוֹ! פַּרְלָמֶנְט הַכְּלוּם!

הוֹ, שָׂרַי מַצְפּוּן.

אַל תִּסְתּוֹבְבִי עַכְשָׁיו, אֲבָל זֶה שֶׁמֵּאֲחוֹרַי?

הוּא מִשְׁתַּעֵל עַצְבוּת.

שלושה שירים מאת אודי שרבני. ספרו "למה אתה לא מחייך" ראה אור בהוצאת מודן.