שתף קטע נבחר

מצביעים מרחוק

הבחירות הקרבות בישראל יהפכו כמובן לשיחת היום בקהילה הישראלית בלוס אנג’לס, וגם די ברור היכן הרוב נמצאים על המפה הפוליטית. אבל ממש לנסוע לארץ להצביע? זה קצת מוגזם

ב-17 במרץ יערכו בחירות בישראל, מה שאומר שזה כל מה שהקהילה הישראלית בלוס אנג’לס תדבר עליו בשבועות הקרובים. הישראלים בעיר נושמים ואוכלים פוליטיקה ישראלית גם שנים לאחר שעזבו את הארץ. איכפת להם כי משפחותיהם עדיין גרות שם ואולי אף הם ישובו יום אחד לישראל.

 

נושא ההצבעה של ישראלים תושבי חו"ל, עלה לא פעם בעבר והדיעות כמו תמיד חלוקות. יש כאלו שטענו כי הישראלים החיים בארה"ב ובתפוצות בכלל, צריכים להיות רשאיים להצביע ממקום מגוריהם, ויש הטוענים כי איננו יכולים להחליט איך ייראו החיים בארץ אם אנחנו לא גרים שם.

 

אחד האנשים היותר מעורבים ודעתניים בנושא, הוא ארי בוסל, יליד לוס אנג'לס ובעל עברית צברית לכל דבר, תודות לשבע שנים שהעביר בילדותו בארץ ולשירותו בצה”ל. בוסל היה שמח לראות ייצוג של הקהילות הישראליות בתפוצות, בכנסת. יחד עם זאת, לא היה עולה בדעתו לטוס במיוחד לארץ להשתתף בבחירות והוא מאמין שהקול שלנו בקלפי לא היה משנה יותר מדי את כף המאזניים.

 

"האמת שזה לא משנה מי יבחר בסופו של דבר, אם זה הבית היהודי, הליכוד וכו', כי בסופו של דבר, יהיה צריך להרכיב קואליציה”, אומר בוסל, “אני זוכר שבזמנו יצאו קבוצות של בוחרים במטוסים מניו יורק לארץ מטעם חב"ד שביקש את הקולות שלהם, וזה לא שינה בכלום את התוצאות. אבל אני כן חושב שהגיע הזמן שיהיה ייצוג שלנו בכנסת. ארגון אחד שלקח על עצמו לייצג את הישראלים החיים כאן הוא ה-IAC. ומוטב היה אם הארגון היה מפנה את יכולתיו המאוד מרשימות, ואת כל חוזקו של שלדון אדלסון להקמת מפלגת מיעוט בארץ: ‘מפלגת הישראלים בחו”ל'.  את הפוליטיקה בארץ כולנו מכירים, את התרבות והלכלוך, את קיצורי הדרך ואת המכשולים. עברנו את ההכשרה הנדרשת לשרת את הציבור, ואולי גם הגיע הזמן שנתגייס לדגל. דווקא מפלגה כזו תהיה קול שופר טוב לכל מי שהעתיקו מקום מושבם לחו"ל אך עדיין מרגישים ישראלים בדם ובנשמה. הם יודעים שלא יחזרו לחיות בארץ, לא הם, לא ילדיהם וגם לא נכדיהם. יודעים גם שייקברו כאן, גם אם לא נעים להודות, ובכל זאת רוצים לשמר הם את ההרגשה הישראלית, להביא את ישראל לכאן. זוהי משימה לא קלה אך חשובה מאוד”.

 

בוסל מספר שכבר ב-2008 הוא טס לישראל להקים מפלגה ושנה לאחר מכן ניסה להיכנס לאחת המפלגות בארץ. אם היה יכול, הוא אומר, הוא לא היה מהסס לוותר על אזרחותו האמריקאית על מנת לשרת בכנסת. "מבחינתי זה כמו לנסוע לשרת בצה"ל. אני מאמין שצריך להיות לנו ייצוג הולם בכנסת. לכולנו דרכונים ישראלים. כניסות ויציאות מהארץ, על אפנו ועל חמתנו, חייבות להעשות עם הדרכון הישראלי. הילדים שנולדו בארה"ב צריכים להירשם בקונסוליה המקומית. זכויות ביטוח לאומי ואחרות אין לנו.  ניצולי שואה לא זכאים ואינם מקבלים כל עזרה ממדינת ישראל.  אבל, לכולנו איכפת, כולנו מעורבים ולכולנו יש דיעה על מה שקורה בארץ. אנחנו רואים את שקורה בחו"ל ודברים שרואים כאן, לא מבינים בארץ. גל האנטישמות החדש, השנאה התהומית ליהודים, ההכרה ב"פלשתין" על כל המשתמע מכך. פעילויות החרם נגד מדינת ישראל, מוסדותיה, מוצריה ואנשיה אנחנו מסוגלים להביא הבנה אמיתית, עמוקה, מהשטח עצמו, ולעזור לישראל לחזור לתלם”.

 

 

יצאתי לבדוק עם ישראלים נוספים בלוס אנג’לס מה הם חושבים, למי היו מצביעים בבחירות הקרובות והאם הם שוקלים לטוס לארץ להשתתף בבחירות.

 

מוטי גור

מוטי גור, חבר ועד בארגון Stand With Us מתגורר בלוס אנג'לס מאז 1974 ומאז הצביע פעמים ספורות בבחירות בארץ. "לפני שלוש-ארבע שנים דווקא התכוונתי להשתתף בבחירות, אבל נתקעתי עם הטיסה באתונה ולא הספקתי להגיע. לו הייתי יכול לבחור, הייתי מתלבט בין נפתלי בנט והליכוד. אני מאוד מעורב במה שקורה בארץ, חבר בליכוד ומאמין בנקודות שנפתלי בנט מעלה. הייתי שמח לו היו מאפשרים לישראלים החיים בחו"ל להצביע, במיוחד חבר’ה ששירתו בצבא, יש לאפשר להם לבחור ולהשפיע על דברים שקורים בארץ. אני חושב שישראל חייבת לקחת ברצינות את כל נושא הביטחון, כי המצב רק הולך ונעשה קשה יותר ויותר, גם מבחינה בטחונית וגם מבחינה כלכלית. המדינה צריכה להיות יותר קפיטליסטית ופחות סוציאליסטית. הייתי שמח גם לראות את חוק הלאום עובר".

 

אילנה קדוש

אילנה קדוש מתגוררת בלוס אנג’לס 24 שנה ומאז לא יצא לה להשתתף בבחירות בארץ. "אני מכירה אנשים שנוסעים להצביע בבחירות, אבל לא מכאן אלא מאירופה. אני חושבת שאם אתה לא גר בארץ, אתה לא צריך להצביע, כי מה שרואים משם, לא רואים מכאן ואני לא יכולה להחליט עבורם מי יעמוד בראש המדינה, לא חושבת שזה יהיה הוגן כי אני לא יכולה להחליט מה טוב בשבילהם. לו כן יכולתי להצביע, הייתי בוחרת בנפתלי בנט או ביבי".

 

לאה שמואלי

לאה שמואלי, 63, תושבת לוס אנג'לס מאז 1970, דווקא תהיה בארץ בתקופת הבחירות, אך היא אינה מתכוונת להצביע. "אני מתכוננת לנסוע לבקר את בתי והנכדה החדשה שנולדה לי. בתי עשתה עליה לפני חמש שנים, אבל אני עדיין כאן. יש לי טיסה בראשית מרץ, אבל אני לא מתכוונת להצביע. אני ממש לא מעודכנת בפוליטיקה הישראלית ולא יודעת במי הייתי רוצה לבחור. הפעם האחרונה שהצבעתי? זה היה לפני הרבה מאוד שנים, כשעזבתי את המדינה, מאז לא השתתפתי בבחירות. כאן אני דווקא תמיד מקפידה להצביע, אני חושבת שזו החובה שלנו".

 

יפעת כספי

"לא הצבעתי גם כשהייתי בארץ”, מודה יפעת כספי, 24, העובדת כמלצרית "אז לא נראה לי שהייתי משתתפת בבחירות אם הייתי עכשיו בביקור בארץ. אף פעם לא התעניינתי במיוחד בפוליטיקה. יש לי חברים עם דעות מאוד מוצקות בעניין, כאלו שממש שונאים את ביבי ורוצים שהוא יעוף, וכאלה שממש אוהבים אותו וחושבים שהוא נהדר למדינה וסתם סופג ביקורות קשות. הגעתי לכאן אחרי הצבא ומאז לא עקבתי אחרי מה שקורה, אז אני לא חושבת שמישהו כמוני, שלא מספיק מעורב ומבין, צריך להצביע".

 

ירון ברנרד

ירון מתכנן עלייה לארץ בחודש אפריל לאחר שחי בארה"ב במשך 28 השנים האחרונות, תחילה בניו יורק ואחר כך בלוס אנג'לס. "אגיע לקראת פסח, אז אפסיד את הבחירות וזה בסדר, כי לא משנה מי ייבחר, המצב לדעתי לא ישתנה בהרבה. יש כל כך הרבה מפלגות והקולות מתפזרים בין כולם ואחר כך צריך להרכיב קואליציה. אני חושב שהגיע הזמן לשנות את הצורה בה הכנסת שלנו מורכבת ולהפחית ממספר המפלגות. לא חושב שמישהו שמגיע מבחוץ ולא היה מעורב במה שקורה בפוליטיקה הישראלית, יכול למצוא בה את רגליו וידיו. גם השיטה האמריקאית מאוד לא לרוחי. אני רפובליקני והקול שלי תמיד הלך לאיבוד כאן בלוס אנג'לס, כי רוב קליפורניה היא דמוקרטית, או לפחות אלה שהולכים להצביע. בבחירות הבאות בארץ כבר אדע למי אני הולך לתת את הקול שלי. אני לא חושב שישראלים שחיים כאן צריכים להצביע בכלל. הבחירות לא ישפיעו על חייהם לכאן או לכאן ולכן אין להם זכות הצבעה. במשך השנים יצא לי להיות פעם אחת בארץ בתקופת הבחירות ולא הלכתי להצביע".

 

מיקי שטרן

מיקי שטרן, 47, מתגוררת בלוס אנג'לס מאז 1992. "אם היית שואלת אותי לפני עשרים שנה למי הייתי רוצה להצביע, אולי הייתי יכולה להגיד לך, היום אני ממש לא יודעת. בכל פעם שנדמה לי שיש מישהו חדש שהולך להביא שינוי, כמו במקרה של יאיר לפיד, אני מתאכזבת. אני מדברת עם חברים ובני משפחה בארץ ואני שומעת גם את האכזבה אצלם. אנשים כל כך מייחלים לשינוי ומקבלים בכל פעם מחדש סטירה בפנים. אני מאמינה שלכולם יש כוונות טובות בהתחלה וכולם רוצים להביא לשינוי ולעשות טוב למדינה ותושביה, אבל הם לא יכולים כי ברגע שהם מגיעים כבר לתפקיד עליו הם התמודדו, פתאום הם מבינים שזה גדול עליהם ושהם לא יכולים למלא אחר ההבטחות. גם אם היו מאפשרים לישראלים תושבי חו"ל להצביע, לא הייתי מצביעה, לא בגלל שאני לא חושבת שאנו זכאים להצביע, פשוט אין למי".

 

איתי לוי

איתי לוי, 34, הגיע ללוס אנג'לס לפני שבע שנים ומספר שהוא שמאלני גאה בקהילה מלאה ימנים. "מעניין שבחוף המזרחי, שם גרתי במשך שנה לפני שהגעתי לכאן, כולם שמאלנים, לפחות כל מי שהכרתי וכאן הקהילה ימנית ברובה הגדול. אני לא אוהב לדבר על פוליטיקה כאן, כי זה תמיד מוביל לוויכוחים כועסים וקולניים, אבל בתשובה לשאלה שלך: אני לא מתכוון לטוס להצביע. אם כבר אני נוסע לארץ, זה בשביל לראות את המשפחה ובראש השנה או פסח, בחיים לא הייתי חושב לטוס לארץ בשביל הבחירות. מה, יש אנשים שטסים במיוחד בשביל לבחור? איזה בזבוז כסף. אני חושב שהמדינה תסתדר גם בלי הקול שלי, ממילא המפלגה שהייתי מצביע אליה, היא מפלגה קטנה, אומר לוי ומעדיף לא לומר לאיזו מפלגה היה נותן את קולו, אבל מוכן לומר ש"רק לא ביבי".

"אני לא מאלה שעוקבים אחר החדשות בארץ, אין לי אפילו את ערוץ הטלוויזיה הישראלית. הגעתי לכאן בשביל להתרחק מהארץ וכל מה שקורה שם, אז למה שארצה להכניס את עצמי לכאב הראש הזה שקוראים לו הפוליטיקה הישראלית? טוב לי עם הריחוק הזה. מרחם על מי שצריך להתמודד עם תוצאות הבחירות ועם הנבחרים שרק מפזרים הבטחות אבל לא מקיימים שום דבר. דווקא חיבבתי את יאיר לפיד כשהיה עיתונאי ובעל תוכנית טלוויזיה, חבל שהלך לפוליטיקה, פספוס".

 

אריאלה שנצור

“אני לא מתכוונת לטוס לארץ לבחירות, אבל לו נסעתי, הייתי מצביעה לליכוד. אף אחת מהאופציות האחרות לא נראית לי”, אומרת אריאלה המתגוררת עשר שנים בעיר ועובדת כמורה. "רוב החברים שלי גם היו מצביעים לליכוד ורק זוג אחד היה מצביע יש עתיד. אני מאוד מעורבת במה שקורה בארץ, קוראת כתבות, צופה בחדשות. הטלוויזיה בבית דלוקה כל הזמן על הערוץ הישראלי. אני חושבת שצריכים לתת לישראלים שחיים כאן להצביע. בכל זאת, שירתנו בצה"ל, אנו תורמים למדינה ויום אחד אולי אפילו נחזור אליה, אז חשוב לנו שנחזור למדינה שיהיה לנו טוב לחיות בה. בנוסף, אם יאפשרו לישראלים החיים כאן להצביע, זה ישמור על מידת מעורבותם עם המדינה".

 

דפנה מורדי

"הפעם האחרונה שהצבעתי היתה לפני כשמונה שנים אם אני לא טועה. הצבעתי ליכוד. גם הפעם הייתי מצביעה ליכוד. בעלי היה מצביע ‘יש עתיד’, אבל אני לא בטוחה לגמרי שיש עתיד למפלגה הזאת. לומר את האמת, גם עם הליכוד אני לא שלמה. אני מרגישה שאין לנו ממשלה חזקה. בכל פעם שמישהו נבחר, הוא צריך לחזר אחר כל המפלגות הקטנות, ליצור קואליציה ולוותר על הרבה דברים שבגללם בחרתי בו מלכתחילה. עושים הרבה פשרות בממשלה שלנו וזה מאכזב נורא. נסעתי לארץ בקיץ האחרון ונחרדתי לראות כמה פליטים שחורים יש בדרום תל אביב, כמה פשע ועוני יש שם. מסכנים תושבי האזור ואף אחד לא ממש מטפל בבעיה הזאת. זהו רק אחד מהדברים שמאוד מאוד צרמו לי כשביקרתי בארץ. יש תחושה שמטאטאים בעיות ולא מתייחסים אליהן. אנחנו מדברים שנים על חזרה לארץ ובכל פעם שאנו נוסעים לביקור, זה נראה יותר ויותר בלתי אפשרי. כל כך יקר לחיות שם והממשלה לא עושה שום דבר על מנת להקל על חייהם של התושבים. כן, יש בעיות בטחוניות דוחקות, אבל יש גם אנשים שלא מצליחים לגמור את החודש והם תלו תקוות בהבטחות שפיזרו להם הנבחרים שלהם ושוב התבדו. אני רואה כמה שקשה לחברים שלנו לגמור את החודש ולהתמודד עם כל מה שקורה בארץ, והמחשבות לחזור הולכות ומתרחקות. אני עדיין חושבת שלילדים שלנו היה נפלא לגדול שם, אבל לא כאנשים בוגרים ולכן, נישאר כאן ונקטר מרחוק".

 

דקלה מחלוף

 

"הייתי מצביעה לבית היהודי. לא הצבעתי בבחירות בארץ מאז שהגעתי לכאן לפני 23 שנים, אבל מכל מה שאני רואה בחדשות וקוראת בעיתונים, הבית היהודי הכי קרוב לדעות שלי. כל המשפחה שלי גרה בארץ, אבל אנחנו אף פעם לא מדברים על פוליטיקה ואין לי מושג אפילו למי הם מצביעים בדיוק, למרות שהם ימניים כולם, אז אני מאמינה שהם יצביעו לאחת המפלגות הימניות. אני מגיעה לארץ כל שנה בפסח או בחופשת הקיץ, אז אף פעם לא יצא לי להיות בישראל בתקופת הבחירות. כאן לא הצבעתי בבחירות האחרונות, כי היה לי ברור שאובמה יקח, מה שלגמרי לא הבנתי אחרי ארבע השנים הראשונות שלו בבית הלבן".


פורסם לראשונה 16/01/2015 17:07

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים