ברטון ליהק אותו ל'באטמן' (1989) שנה אחרי שהימר עליו ב'ביטלג'וס' (שם הוא רצה במקור את סמי דיוויס ג'וניור אבל נדהם מהטירוף שהביא איתו קיטון, ברמות "כמעט מאניה־דיפרסיביות"). כ־50 אלף מכתבים הציפו את משרדי ההפקה בתחינה שייקחו מישהו אחר. המעריצים חששו שקיטון, המצחיקן הנמוך עם החיוך הממזרי לא קורץ מחומר של גיבורי־על. מזל שלא היה טוויטר. ברטון התעקש וקיטון גמל לו בהופעה מלאת השראה. מאז ניצב 'באטמן' כמגדל מעל קריירה שהלכה והתכנסה לתפקידים בסרטים דלי פרופיל.

האם איש העטלף הטיל צל כבד מדי?

"עליי להודות שבאטמן לא ממש רודף אותי. אבל כן, ללא ספק זה השפיע עליי", אמר קיטון כשנפגשנו בפסטיבל ונציה. "להצלחה הזו הייתה השפעה ענקית. בכנות, סרטי באטמן היוו פריצת דרך, שאותה חיקו והעתיקו אחר כך מאות פעמים, ואני גאה להיות חלק מהפריצה הזאת. אני גאה בדמות הזו".

זה לא אומר שקיטון צופה במוצרים המלוטשים האלה. למעשה, הוא לא צפה באף סרט מהסדרה הבלתי נגמרת הזו עד הסוף, למרות שהוא מעריך את מה שכריס נולאן עשה לדמות המכונפת. יש לו אפס עניין בזה. לכן זה מוזר לו ששואלים אותו, למשל, האם בן אפלק יהיה באטמן טוב. עבורו זה אף פעם לא היה סביב באטמן, אלא סביב ברוס ויין. ויין מצחיק, הכי קול בעולם ודפוק לגמרי. בדמות של באטמן, פשוט תן לחליפה לעשות את העבודה.

מאז עידן העטלף קיטון לא עשה שוברי קופות. הוא התיישב בחווה ענקית במונטנה - בקר, סוסים, כלבי ציד - והרחיק את עצמו מהזוהר המזויף של הוליווד. אין דבר פחות חשוב בעיניו מאשר לראות ולהיראות בשדרות סאנסט.

הריחוק מהוליווד הרחיק ממך תפקידים?

"לא פרשתי. פשוט היו לי עליות ומורדות. בשנים האחרונות הייתי מחוץ למשחק לזמן רב, כי לא הציעו לי שום דבר טוב במיוחד. אני לא תמיד נלהב לעשות את מה שאני עושה. הייתה תקופה ארוכה שלא הייתי נלהב בכלל. אבל בכנות, אנשים לא דפקו על דלתי כל הזמן. אני בר מזל שהסתדרתי מבחינה כלכלית. אני חצי סקוטי, אז אני טוב עם הכסף שלי", הוא פורץ בצחוק.

הבנת מיד שאתה רוצה את התפקיד?

"קיבלתי טלפון מהסוכנת שלי שסיפרה שאלחנדרו רוצה להיפגש איתי, אבל היא אמרה לו שאני עסוק ועובד על שני סרטים אחרים ולא יהיה לי זמן. אמרתי לה, 'ביאסת אותי, אני מת על הסרטים שלו'. היא ניסתה לשכנע אותי לרדת מהעניין, אבל התעקשתי.

"אז טסתי ללוס־אנג'לס לפגוש את אלחנדרו. אכלנו ארוחת ערב והוא לא הצליח להסביר לי על מה הסרט אז הוא נתן לי את התסריט. לא ידעתי שהוא בכלל לא הצליח להשיג מימון באותה תקופה. זה לא סרט שאתה מסביר למישהו והוא אומר, 'אה כן, אני אתן לך כסף לעשות את הדבר הזה'. אני לא בטוח שאני הייתי נותן לו כסף", הוא צוחק.

בסוף נמצא הכסף וקיטון זכה בתפקיד של פעם בחיים. רק תסתכלו בעמוד הוויקיפדיה שלו. יש שם טבלה עם כל הסרטים שעשה ולאיזה פרסים הוא היה מועמד בזכותם. כשמגיעים ל'בירדמן' העמודה הימנית נמשכת ונמשכת, וצריך לגלול מטה כדי למנות את כל המועמדויות והפרסים, כולל זכייה טרייה בגלובוס הזהב ומועמדות לאוסקר. הסרט עצמו מוביל את רשימת המועמדויות השנה, לצד 'מלון גרנד בודפשט', עם צ'אנס לקבל תשעה פסלונים. ההקבלה בין קיטון והקריירה שלו לגיבור הסרט, ריגן, מתבקשת. במיוחד לאור ההופעה של קיטון בסרט: אמיצה, חשופה, פגיעה. "נראה לי שהזדהיתי עם הדמות שלי ב'בירדמן' פחות מאשר עם כל דמות אחרת בקריירה", שובר קיטון את התזה. "אני יודע שזה אירוני, אבל אני לא מזדהה איתו, מלבד העובדה ששנינו שחקנים ושנינו שיחקנו גיבורי־על. עניין הבאטמן היה כמו פיל ענק בחדר. אמרתי לאלחנדרו, 'מאחר שהרגע חזרתי מאפריקה ואני מת על פילים, אז אני בסדר עם הפיל שבחדר'. לכולנו יש בירדמן בחיים שלנו - דברים מהעבר שלא מרפים, האגו שרוצה לשלוט בך. אז או שאתה משלים איתו או שאתה מכסח לו את הצורה".

כשמתעקשים איתו על הדמיון בין הדמות הראשית האובססיבית לדמותו שלו, הוא מתייחס כמי שמבין את הקסם של הנרטיב הזה, אבל לא מוכן לאמצו. ל'אינטרטיינמנט וויקלי' הוא אמר, בהתייחסו להשערה שהתפקיד נכתב עבורו ובהשראתו, "איך זה יכול להיות? אלחנדרו היה צריך לנחש מראש שאסכים לשחק בסרט הזה בכלל. למה שמישהו יעשה דבר כזה?"

אבל הבמאי עצמו העיד באותה כתבה כי חשב על קיטון כשיצר את הדמות הראשית. "ידעתי שמייקל הוא הבחירה המושלמת. וכן, ידעתי שהעובדה שהוא מי שהוא ושהוא לבש את גלימת גיבור־העל בעבר תוסיף לסרט איכות של מטא־מציאות מעבר לכישרון שלו. כשסיימתי היה לי ברור שאין אופציה מלבדו. אם הוא היה מסרב, הייתי ממש נדפק".

קיטון הוא הבחירה המושלמת לא רק בגלל העטלף ההוא, אלא בגלל השקה נוספת בין הדמות והשחקן בחיים האמיתיים. הרצינות התהומית שבה הוא לוקח את עבודתו. לכתב המגזין 'אסקווייר' שהגיע לראיין אותו במונטנה הוא שלח רשימה אינסופית של ספרים לקרוא וסרטים לצפות כדי "שיהיה להם על מה לדבר". למשל ספר על אינדיאנים. הוא גם דרש ממנו לדבר עם כמה אנשים לא מאוד עסוקים כמו טים ברטון, רון הווארד, ג'ק ניקולסון, לארי דיוויד, וויל פארל וניקול קידמן, כדי שיספרו לו על עבודתם המשותפת. לארי דיוויד, שדיבר עם הכתב, נדהם מרשימת המטלות שקיבל ותהה לגבי שפיותו של קיטון. אחר כך קיטון לקח אותו לציד והדגים לו איך הוא צולף ביונה, הציע לבשל אותה עבורו ואז שכח, נזכר כשכבר היה מאוחר והשאיר לו המון הודעות לא ברורות במשיבון.

ב'בירדמן' אתה נאלץ להתמודד עם שחקן אקסצנטרי, שאותו מגלם אדוארד נורטון. הזדהית?

"מוזר, אבל שחקנים לרוב הם הטיפוסים הכי פחות נרקיסיסטים לדעתי. אני מניח שיש אנשים כמו הדמות שמגלם אדוארד, אבל כמעט שלא נתקלתי בכאלה. אני משחק כבר הרבה שנים, אבל אני יכול לספור על אצבעות יד אחת את כמות השמוקים שהכרתי. נכון, היו לי כמה חוויות רעות, ולכן השתדלתי להתרחק מטיפוסים כאלה".

הוא נולד תחת השם מייקל קיטון דאגלס למשפחה קתולית מפנסילבניה. אביו היה מהנדס ואמו עקרת בית. בנאום התודה ב'גלובוס הזהב', תימצת את הרקע המשפחתי שלו, "בבית שבו גדלתי הכללים היו פשוטים: אל תוותר לעולם, תהיה אסיר תודה, תשמור על כבוד. אל תתלונן ותמיד תשמור על חוש הומור. אני הבן השביעי של הוריי ואני לא זוכר תקופה, שבה אבי לא עבד בשתי עבודות בו זמנית, או שאמי לא הייתה צריכה לרוץ אחרי אחד מהילדים או לבית החולים שבו התנדבה".

כבן זקונים תאב לתשומת לב, הוא הפך לג'וקר של הבית. כשגדל ניסה להפוך את זה למקצוע. אחרי שנתיים באוניברסיטה הוא התניע קריירה בסטנד־אפ אבל לא המריא. הוא השיג עבודה בתעשיית הטלוויזיה של פיטסבורג, כעוזר במה ואחראי אביזרים. אחר כך קיבל הזדמנות כשחקן בתוכניות ילדים, עשה קצת תיאטרון, עקר ללוס־אנג'לס ועבד בעבודות מזדמנות, למשל בחניון. הוא נפטר מהדאגלס בשמו בגלל שכבר היה מייקל דאגלס אחד והפך את הקיטון לשם משפחה בשל הערצתו לקומיקאי האגדי מתקופת הסרט האילם, באסטר קיטון. באמצע הסבנטיז החל לקבל תפקידים קטנים בסדרות קומיות ואז פתאום הועדף של פני שמות כמו ג'ון בלושי, צ'בי צ'ייס ואדי מרפי לתפקיד ביל "הבלייז" בלייזובסקי החלקלק בסרט 'משמרת לילה'. ואז הגיע ברטון. הוא שיחק מאז בעשרות סרטים, מגוון עצום של דמויות, כולן רחוקות מאוד מאיש העטלף. נבלים, משוגעים, ליצנים, עיתונאים, אנשי עסקים, כותבי נאומים. קיטון לא אוהב לעשות אותו תפקיד פעמיים וגם וויתר על כמה תפקידים אייקוניים. הוא יכול היה לקום אתמול בבוקר במקום ביל מארי אבל לא הבין את הפוטנציאל. אחר כך הוא התחרט על כך. הוא דחה את ההצעה לתפקיד הראשי ב'אבודים'

וסידר למת'יו פוקס את תפקיד חייו. הוא הבריק ב'ג'קי בראון' של טרנטינו אבל מאז הקריירה שלו די תקועה, למעט גיחות קצרות ומוצלחות לטלוויזיה עם 'דה קומפני' ו'לייב מבגדד'.